"את החרדים משתיקים כבר 60 שנה"

המאבק הנוכחי נגד "מצעד התועבה" ורגימת אוטובוס אמש בבית שמש, מצטרפים לשורה ארוכה של מאבקים שניהל, ועודו מנהל, הציבור החרדי נגד מוסדות השלטון והמדינה: כביש בר אילן, המאבק על הקברים, קצבאות הילדים, חוק השבת, רפורמים במועצות הדתיות, ברית הזוגיות, הגיור, מעמד בתי-הדין הרבניים, נתיחה שלאחר המוות ועוד מגוון נושאים, הם רק חלק מרשימה הולכת ומתארכת. עם הזמן הופכים המאבקים קשים יותר, לא אחת גם עקובים מדם.   

בקרב רבים מהחרדים מתחזקת לאחרונה התחושה של ציבור הנמצא "בגבו אל הקיר". במאבק נגד כרסום הולך וגובר בסטטוס קוו, הם חשים כמי שלא נותרו בידיו ברירות - מלבד להשיב מלחמה שערה. מהסטיגמה השלילית שיוצר אותו "קומץ קנאים שעושה הרבה רעש", העיתונאי החרדי בצלאל קהאן לא מתרגש. "החרדים לא אלימים ולא היו אלימים. יש לנו קבוצות שוליים. אלימים תמיד היו, עוד בתקופת בית המקדש", הוא מזכיר.

קהאן הוא מהמיינסטרים החרדי. הוא גר ברמת בית שמש א', שכונה חרדית בפאתי עיר הלוויין הירושלמית, וכותב ב"יתד נאמן", ביטאונה

 של תנועת "דגל התורה" אותה ייסד ב-85' הרב שך. לדעת העיתונאי, לעומת החרדים, "החילונים אמנם לא אלימים בהפגנות, אבל הם כן אלימים בדרכים אחרות. יש פה עוצמה אדירה של רגשות. ה'דבר הזה' - הרבנים עשו אותו הכי חריף שיכול להיות, וכל הרגשות של כולם מתפרצים החוצה. פוגעים לנו בקדוש וביקר ביותר - בירושלים. זו אחת העבירות הכי חמורות שיש לנו בתורה".

במבט רחב יותר, קהאן כבר עייף ממאבקים. "כבר 60 שנה אנחנו בהתגוננות תמידית", הוא אומר. התגוננות ממה? "מהסטטוס קוו, שמופר כל הזמן לרעתנו; מהמדינה שהופכת להיות פחות ופחות יהודית. ככל שיש חזרה בתשובה יותר גדולה, ככל שיש התעוררות ליהדות יותר ויותר, ככל שהחילונים מתמעטים, ככל שהחינוך החרדי הולך וגדל - אם השנה רבע מהתלמידים בכיתות א' הם במוסדות חרדיים, זה אומר שהחרדים גדלים - כך, יש יותר ניסיונות להצר את צעדנו. ואנחנו מתגוננים כל הזמן".

אז מי כאן המתגונן ומי המתקיף? "את המשטרה אני מבין, היא עושה את תפקידה. היא רוצה לשמור על החוק, היא צריכה להראות שהיא לא משטרה 'שלנו' אלא של המדינה. אני לא יודע כמה השפעה יש למני מזוז כאן, אבל אם בג"ץ שוב יתערב ויחליט בצורה ברורה כן לעשות את המצעד, ברור שיהיו הפגנות נגדו. הנושא הוא לא פוליטי - זה משהו שמפריע לכולם, פגיעה ברגשות ובדת נטו. זה לא קשור לשום פוליטיקה".

המיעוט השמאלני השולט 

במקום שגם על החרדים יחול חוק "כבוד האדם וחירותו", מתרעם העיתונאי החרדי, "משום מה, במקרה הזה מגנים על המיעוט הקולני, האנטי-דתי, השמאלני". בישראל, סבורים רבים, ישנו המעמד השולט, זה שמעל כולם, ולמטה מתחת ישנם כל השאר - ואז גם יש את מי 'לדפוק'. על המקום האחרון בטבלה יש מאבק הישרדות. ברגע שהגעת לשם, אתה תעשה הכל כדי לא להישאר שם. "אנחנו לא קיימים פה במדינה הזאת; מיעוט לא קיים, יותר גרוע מהערבים. על הערבים כבר מגנים, עלינו שום דבר. איך אני אמור להרגיש במדינה הזאת?".  

"אולי מדינות אחרות יכבו את האש" (צילום: גיל יוחנן)

את כעסו מפנה קהאן לעבר השלטון, בית-המשפט, התקשורת וכל מוסד בעל זיקה לחיים השלטוניים והציבוריים בישראל. "יש פה חופש ביזוי, לא חופש ביטוי", הוא מצטט את דבריו של ח"כ משה גפני. גם הרב ישראל אייכלר, עד לאחרונה חבר-כנסת בעצמו, מוטרד ממה שהוא מזהה כצעד נוסף נגד החרדים, נגד תורת ישראל. "מדינה חכמה ונורמלית מפרקת מוקשים, ולא מחפשת איפה אפשר ליצור מלחמות דת", הוא אומר. "נראה שהעובדה שאין הנהגה במדינה הזאת גורמת לכך שכל מי שרוצה להצית אש, אש במובן הרוחני - יכול להציתה. וכשהאש תפרוץ, כבר לא יהיה מי שיכבה. ואז ישאלו, איך קרה דבר כזה?".

בשבועות האחרונים, עם

 שלהוב היצרים סביב המצעד, נשמעות ברחוב החרדי לא מעט אזהרות וספקולציות לא רק על חורבן ירושלים - גם על המלחמה נוספת בצפון מדובר. הדברים נכתבו על קירות הרחוב הירושלמי - וגם מפי רבנים חשובים. "ברגע שמנהיגי המדינה פוחדים למנוע התגרות, הם מאפשרים לכל מציתי האש לפעול. אחר-כך יצטרכו הרבה אנשים - אולי גם הרבה מדינות - לכבות את האש", מזהיר הרב אייכלר.  

במבט לאחור, מתגעגע אייכלר לשנות ה-50 וה-60. "למרות שהיו אז הרבה מאבקים, בכל זאת תמיד היה מה שכונה אז לגנאי 'סטטוס קוו', כשניסו להגיע על ידו להבנות כלשהן". אייכלר מאמין כי הציבור עמו הוא נמנה מהווה קורבן של הנסיבות. "ככל שהשלטון החילוני הולך ומאבד שליטה על הערבים, ככל שהוא מקבל מפלות מכל הצדדים, בלבנון ובשטחים, המקום היחיד שהוא מרגיש את עצמו שליט - זה על החרדים. לכן הוא הולך על פי 'יקוב הדין את ההר', עד הסוף. גם זה מראה על חולשה של ההנהגה".