"הוא התחיל לבכות, והודה ברצח"

יצחק היינריך הוא בן 78. הוא גם היחיד מבין קורבנותיו של רוני פרץ שהיה מסוגל להגיע לבית המשפט, אחרי ששרד את "הטיפול" שלו. שתי קשישות אחרות מקריית אתא, פרידה ויזל וילנה נאומיבקין, נרצחו באכזריות. הן התגוררו במרחק של 5 בתים ונרצחו בהפרש של שלושה ימים. מעשי הרצח זיעזעו את אזור הקריות והביאו לפעילות משטרתית מוגברת. כעבור שלושה שבועות נלכד פרץ.

כתב האישום החמור הוגש על ידי עורכי הדין יחיאל ליפשיץ ועדית גל-עוז במרס השנה. אחת הבעיות שעלו במהלך הדיונים היתה היעדר עדויות מקורבנותיו של פרץ, מרביתם קשישים. יצחק היינריך, שהעיד השבוע, חשף לראשונה פרטים על דרך פעולתו, מזווית הקורבן שניצל.

"שמעתי דפיקה בדלת וקמתי", סיפר היינריך. "שאלתי 'מי זה?' ומהצד השני ענו לי 'זה הדוור, יש לך דואר רשום'. פתחתי, הוא הושיט לי נייר ועט נובע, ואמר 'תחתום', הייתי בלי משקפיים, לא יודע מה היה כתוב. הוא אמר 'תכתוב גם את מספר תעודת הזהות שלך'. הלכתי לחדר השינה, הוצאתי את הארנק והראיתי לו את תעודת הזהות... הוא נתן לי אגרוף חזק בראש, התרוממתי ואמרתי 'אדוני, מה אתה עושה?'. במקום האגרוף ראיתי עכשיו סכין ביד ושוב צעקתי 'מה אתה רוצה?' אבל אז כבר הרגשתי דקירה מאחורי הגב. צעקתי 'אדוני, תעזוב אותי בבקשה. לא מספיק שאשתי מתה והבת שלי מתה, ואתה רוצה להרוג אותי גם?!'.

"ואז הוא צעק 'תן לי את הכסף ואת התכשיטים והכול מה שיקר לך, אחרת אתה לא תצא מפה חי!'. ובא ככה שוב עליי, ושוב הרגשתי מכה, זה היה כמה דקירות, אבל לפני שהרגשתי ראיתי שיורד לי דם מהיד. ניסיתי לתת לו מכות בבטן, ככה, ושהוא תפס אותי או היד הייתה, רציתי לנשוך את היד... נפלתי אחורה, על הגב. ואז גם ראיתי חוט בצבע שחור, שהוא קושר לי את הידיים, וכשגמר את הידיים ראיתי אותו קושר גם את הרגליים, ושהוא גמר, אחז בידיים שלי הקשורות וגרר אותי מההול לחדר שינה עד למרפסת. לא יודע אם זה היה אינסטינקט או שכל, אבל לא פתחתי את העיניים, כביכול עשיתי את עצמי שאני מת, שאני כבר לא קיים..."

הרוצח נתפס בזכות הדואר

בבית המשפט נחשף השבוע לראשונה כיצד פוענחה הפרשה הקשה. עורך דינו של פרץ, אילן גרטנר, טען כי הוצאת ההודאה בנושא לא הייתה חוקית שכן לנאשם לא התאפשר לפגוש עורך דין, וכן שהחקירה לא הופסקה גם כשביקש לשמור על זכות השתיקה. עדותו של רס"מ מאיר ממן, ראש צוות החקירה בפרשת רצח הקשישה ילנה נאומיבקין, גילתה על האופן שבו הגיעו החוקרים לפרץ.

"תוך כדי חקירת רצח ילנה המנוחה, איתרנו שני אירועים קודמים שעניינם מעשי שוד חמורים. משכנו אלינו את שני תיקי השוד, מכיוון שמצאנו מאפיינים דומים. מדובר בקרבנות קשישים, בזירות מאוד קרובות. שיטת הביצוע בשלושת האירועים הייתה דומה, כמו שימוש בחבלים בהם נקשרו היינריך וילנה, דקירות סכין שהיו בשני הקרבנות שציינתי, נעילת הדלתות מבחוץ אחרי שהמבצע עזב את הזירה. היה שימוש בהתחזות לנותן שירות. בביתה של ילנה מצאנו מחברת שמצביעה בהכרח על מבצע שהתחזה לאיש דואר שהגיע לתת דואר רשום, ויש ממש מסמך שכתוב 'דואר רשום שחולק'.

"בינתיים התקבל אירוע משוטר לשעבר, שטען שמישהו הגיע לבית אחיו ודפק חזק בדלת. אחד השכנים יצא החוצה, ואדם שדפק בדלת טען שבא לתת חשבון חשמל. האנשים היו מפוחדים בגלל מעשי הרצח, ולכן כל דבר מן הסוג הזה החשיד ופנו אלינו. חשבון החשמל נתפס, מכיוון שהשכן הנחה את האדם שדפק בדלת להשאיר את החשבון מתחת לשטיח. החשבון הגיע אלינו ונשלח לבדיקת טביעות אצבע.

"בהמשך החלטנו לעשות סריקה נוספת בדירת המנוחה ילנה. החוקר שלי, רס'ר רומן פטרו, מצא בבית מחברת. בדף הראשון היה כתב גלוי: 'מכתבים שקיבלו ביד, הדוור', והתאריך הוא יום הרצח של ילנה. בדף השני ראינו שרשום 'דואר שקיבלו וחתמו', כשהחתימה האחרונה היא ברוסית, 'ילנה', וגם בעברית כתוב 'ילנה'. ביקשתי להוציא דנ"א מהמחברת, וזה די נדיר וקשה. ביקשתי להוציא טביעות אצבע מהמחברת, וביקשתי לבצע בדיקת כתב לחץ. ואז בכתב הלחץ אנחנו מקבלים כתובות ששם כתוב 'ויזל', שזאת המנוחה שמטופלת על ידי הימ"ר, וכתוב 'היינריך', שזה הנשדד, ויש את ילנה בכתב הגלוי. התחלנו להבין שמצאנו מחברת שהיא בעצם 'אוצר' שמקשר לנו את כל האירועים. בנוסף לכתב הלחץ, מצאנו מכתב בשפה האנגלית. הוא כותב באנגלית: 'שמי רון, אני גר בקריית אתא, וחברה שלי זאת מזל'. נכנסנו למערכת המודיעין, ומערכת המודיעין אישרה שקיים אדם בשם רוני פרץ שיש לו חברה בשם מזל. במקביל קיבלנו הודעה טלפונית שבחשבון החשמל נמצאו טביעות אצבע של רוני פרץ".

"אמרתי: תנו לו לעשן"

השלב הבא בחקירה, היה השוואת טביעות האצבע ודגימות הדנ"א שנמצאו בזירות עם אלו של פרץ: "יצרתי קשר עם רכז המודיעין של קריית אתא ושאלתי אותו אם הוא מכיר את רוני פרץ. הוא אמר שכן, ושלפני זמן קצר קיבל ממנו ידיעה. הנחיתי את רכז המודיעין לזמן אליו את רוני פרץ, לתת לו גמול כספי על אותה ידיעה, ובמהלך הפגישה לאפשר לו לעשן לפחות שלוש סיגריות, לתת לו לשתות כוס קפה. בנוסף ביקשתי להחתים אותו על מזכר. כל זה לצורך ההשוואה. בדלי הסיגריות שרוני פרץ עישן באותה פגישה נשלחו למכון הפתולוגי ולמטה הארצי, וגם כוס הקפה למטה הארצי, והמזכר נשלח להשוואת כתבי יד ביחס למחברת".

בזה אחר זה שבו הנתונים מהמעבדות. שרידי דנ"א וטביעות אצבע נמצאו על המחברת, על חבלים בהם קשר הנאשם את קורבנותיו, על בדל סיגריה שנמצא בדירתה של ילנה המנוחה. כולם התאימו לפרופיל הגנטי של פרץ, וכך גם השוואת כתבי היד. פרץ נעצר ב-22 בפברואר, 20 יום לאחר הרצח של ילנה.

ממן מספר: "ב-23 בפברואר, לאחר שחזרנו מהארכת המעצר, התחלתי לחקור את החשוד, תוך שחשפתי בפניו מסמך מהמחברת ואת עניין המזכר שעליו הוא חתם, הקפה והסיגריה שנשלחו לדנ"א וטביעות האצבע. החשוד החל לבכות. שאלתי אותו אם הוא היה בגמילה. לאחר שהוא אישר שהוא היה בגמילה, ניגשתי אליו וחיבקתי אותו. הוא גם חיבק אותי, שם את ראשו על כתפי, ובכה.

"תוך כדי ובהמשך הוא החל לספר על מעשים פליליים שהוא עשה, אבל הוא לא פירט ספציפית, כלומר הוא לא אמר 'שדדתי' או 'רצחתי' או 'גנבתי', הוא אמר 'עשיתי מעשים קשים, איך פגעתי בהם', ואני בזהירות, מנסה לקדם את החקירה, עד שבהמשך הוא אמר שבעצם הוא מדבר על מעשי שוד שהסתבכו ויצאו מכלל שליטה, עד מות הקורבנות.

ממן ידע שבזאת הושלם פיענוחה של אחת הפרשיות הקשות שעליהן הופקד. "החשוד סיפר שהוא בחר בקורבנות שאין להם כוח להתנגד, והוא ידע שבמעשים האלה הוא צפוי לשנות מאסר ארוכות. הוא אמר לי שאין לו כוח להיכנס לבתי הסוהר, לעבור באגפים ובמשמעת, והוא טען בפניי שהעונש הראוי לו על המעשים שעשה - זה רק מוות".