שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קודם הורסים, אחר כך בונים טבע
    כאלף מחצבות פוצעות את נופי ארצנו ושודדות משאבים מתחת לפני הקרקע. אפילו במדינת ישראל הבינו שלא לנצח אפשר לינוק מאמא אדמה, והקימו קרן לשיקום האתרים בהם נסתיימה מלאכת החציבה ולהחזירם לרשות הציבור במצב ראוי. ויש כבר דוגמאות בשטח

    אינספור דרכים יש לו לאדם לפגוע בטבע ולכערו. לעיתים הוא מצליח לשלב בין מעשה ידיו לבין הסביבה כך שהפגיעות נראות פחות חמורות, ולעיתים הוא מצליח להסתיר את הנזק וחולפות להן שנים רבות עד שהתוצאות ניכרות על פני השטח. במקרים אחרים, ניצבות להן יצירותיו של האדם כפסלים בולטים, אשר לא ניתן לראות ניגוד עמוק יותר בינם ובין הטבע. כאלו הן המחצבות.


    אתר שפיה. בקרוב: מסלול הליכה ואגמים (באדיבות הקרן לשיקום מחצבות)

     

    דומה כי אין פגיעה כעורה יותר בטבע מן המחצבות. הן גודעות את הנוף באחת: עצים, שיחים ופרחים, בעלי חיים, אבנים, מבנים עתיקים ודרכים היסטוריות, הכל נעלם כלא היה. ובמקום אלה מתגלים אבן, כורכר או חול חשופים, שבינם ובין הבריאה שהיתה שם קודם אין דבר וחצי דבר.

     

    כאלף מחצבות פזורות בנופי ארצנו הקטנה, וסוגים רבים להן. חלקן מחפורות קטנות שגודלן אינו עולה על מטרים בודדים, וחלקן משתרעות על פני מאות דונמים ובעומק של עשרות מטרים ויותר מתחת לפני הקרקע שעמדה שם קודם. בין המחצבות יש כאלה הפועלות עשרות רבות של שנים ברשיון ובסמכות, ולצידן מחצבות פיראטיות שנחפרו רק בשנים האחרונות.

     

    אולם לא לעד תשכונַּה המחצבות כפצעים פתוחים בקרום הכוכב עליו אנו חיים.
    דווקא מדינת ישראל, שסדרי העדיפויות שלה בתחומי התשתיות ואיכות הסביבה דומים לאלו של העולם השלישי, מקצה משאבים לא מבוטלים לאיחוי הפצעים. זאת אומרת, המדינה אינה משקיעה מכספיה, אך דורשת מבעלי המחצבות, בכח החוק, לממן את שיקומן לאחר שנסתיימה בהן מלאכת החציבה ולהחזירן לרשות הציבור במצב ראוי. על מימושו של החוק אמונה "הקרן לשיקום מחצבות" הפועלת במסגרת משרד התשתיות הלאומיות, ובשיתוף מנהל מקרקעי ישראל, הרשויות המקומיות שבתחומן פועלות המחצבות והגופים העוסקים בשמירת הטבע והסביבה.

     

    שיקום מחצבה יכול להיעשות במספר צורות. המועדפת על חובבי הטבע היא זו המשנה את ייעוד הקרקע לפארק טבעי שבו שטחים פתוחים, אגמים ותעלות מים, צמחייה עבותה, חיות בר שמסתובבות בין המבקרים וכמובן אזור למנגלים (בסגנון הפארק שמתוכנן במקום מפלצת מוכרת אחרת – חירייה). המציאות בשטח לעומת זאת סקסית הרבה פחות. במקרים רבים מכשירות תוכניות השיקום את המחצבות הנטושות למגוון שימושים ציבוריים אחרים, כגון אזורי תעשייה, או במקרים גרועים יותר בתי קברות לפסולת. אפרופו בתי קברות, מחצבת טירת יהודה הנטושה בסמוך לעיר מודיעין, מיועדת להפוך לבית עלמין רב-קומתי עבור תושבי מטרופולין גוש-דן (לשעבר). "גני עד", כך יקראו לו.

     

    מתחם סודי בבנימינה

    תהליך שיקום מחצבה אינו עניין של מה בכך. עד שמפעילי המחצבה יונקים מן הקרקע את גרגר החומר והרווח האחרון חולפות עשרות של שנים, ובמשך זמן זה מופקר הטבע לחסדיהם של מכונות החציבה, המשאיות המזהמות והאבק הכבד. אילוץ זה מכתיב שיקום המחצבה בשלבים: כאשר מסתיימת פעולת חציבה בחלק אחד של המחצבה ניתן להתחיל ולשקם אותו, וכך את החלק הבא אחריו, והלאה, עד לסיום החציבה באתר והשבתה לרשות הכלל. 

     


    אתר בנימינה. אגם במחצבה (צילום: יפה רזיאל)

     

    כך למשל מתבצעות פעולות השיקום במחצבת בנימינה, מן המחצבות הגדולות במדינה (330 דונם) ועם זאת אחת הנסתרות שבה. המחצבה ממוקמת מדרום לזכרון יעקב ומשקיפה על בנימינה מכיוון צפון-מזרח. היא מוקפת גבעות ורבים מתושבי המושבה כלל אינם יודעים על קיומה. תהליכי השיקום החלו כבר בעשור הקודם. תחילה שוקמו חלק מטרסות החציבה, בשלב הבא נשתלו אלפי עצים, ובמקביל הוחל בשיקום בתי גידול לנשרים, ולעופות דורסים אחרים.

     

    בעוד כשנתיים, לאחר 80 שנות פעילות, אמורה מחצבת בנימינה להיסגר באופן סופי לחציבה. במקום מתוכנן להיבנות פארק אזורי שישולב עם "גני הנדיב" ועם "פארק שוני" (ז'בוטינסקי) הסמוכים לו. הפארק ייבנה בדגש אקולוגי ויכלול שבילי הליכה, אגמון, בתי גידול לעופות שונים, מאוזוליאום ועתיקות אחרות שנתגלו במקום ועוד. השיקום צפוי אמנם להימשך שנים רבות, אבל לאחר תקופה כה ארוכה בה הופקע השטח מרשות הציבור, משתלם לחכות עוד קצת. בסמוך לכלוב הנשרים שבגני הנדיב ("חוטם הכרמל"), קיימת נקודת תצפית מרהיבה על המחצבה והאזור.

     

    קיר מישוש בשפיה  

    מעט צפונה משם, על כביש ואדי מילק וממזרח לעיירה הערבית פורדיס, שוכנת מחצבת שְפֵיָה, אשר בצמוד אליה מפעל לייצור סיד הפועל במקום מזה 70 שנה. כתוצאה מהחציבה הממושכת נוצר במקום מצוק גירי, לבן, ארוך ומכוער, אותו נאלצים לראות כל נוסעי הכביש המביטים צפונה. לפני מספר שנים הסתיימה החציבה באתר (למרות שהמפעל ממשיך לייצר סיד המגיע אליו ממחצבות אחרות) והקרן לשיקום מחצבות הכריזה על תחרות פתוחה לפרויקט שיקום המחצבה. התחרות נפתחה לקהל הרחב בשנת 2005, מתוך רצון ליצור מודעות לנושא שיקום המחצבות ואיכות הסביבה.

     

    ההצעה שזכתה בתחרות נקראת "קיר גלוי – פארק סמוי", של משרד האדריכלים
    רפי רייש. תכנית השיקום של רייש מתייחסת אל פצע החציבה כעל עובדה קיימת, ואינה מנסה להסתיר אותו בדרכים מלאכותיות. לפי ההצעה יוסיף המצוק האימתני להתנשא בשלמותו, ולצדו יבנה מסלול הליכה. המבקר הצועד לאורכו של המסלול יוכל לגעת בקיר ודרכו לחוות את העוצמה של המקום. בנוסף ייבנו באתר סדרה של אגמים נסתרים ואקוודוקטים כחלק ממערכת לאגירת מי גשמים, פריסקופ המקרב את המבקר אל הסביבה הרחוקה ואמצעים חווייתיים אחרים. במרומיו של מסלול ההליכה ניצב כפר הנוער מאיר שפיה, הכולל אף הוא מספר אתרים מעניינים, בהם בתי החלוצים שהוקמו בשלהי המאה ה-19 בסיועו של הברון רוטשילד, ואשר שוחזרו לפני מספר שנים.

     

    אבל לא בטוח שההצעה שנבחרה תמצא חן בעיני כל מי שיראה אותה, אחרי הכל מדובר בתוכנית מינימליסטית - שאמנם מציעה חוויה ייחודיות ומאתגרת למבקרים, ובמקביל ישימה יותר מתוכניות אחרות (למשל כאלה המציעות להסיט קרקע ממקומות אחרים על מנת להסתיר את המצוק) וככל הנראה גם עלותה נמוכה יותר - אולם היא אינה מסתירה לנוסעי כביש ואדי מילק את מראה הקיר הלבן והארוך, שמידת השתלבותו בנוף הכרמל הירוק, גם לאחר השיקום, תישאר שנויה במחלוקת.

     

    כך או כך, ב-18 בדצמבר (נר שלישי של חנוכה) תפתח בתחנת הכח רידינג בתל אביב התערוכה "מחצבה חוזרת לטבע", הכוללת את המתווים, ההדמיות, וכן תוכניות ומודלים תלת ממדיים של ההצעה הזוכה ושל יתר ההצעות שהוגשו לתחרות. התערוכה תינעל ב-27 לדצמבר. הכניסה לתערוכה חופשית. נקווה שכך יהיה גם בעתיד הלא רחוק במחצבות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחצבת שפיה. הסגירה בקרוב
    מחצבת בנימינה. נמצאת בתהליכים
    צילום: יפה רזיאל
    מומלצים