השודד שהפך למלך הגליל

על אף שגיבור האירועים לא היה ממזר, אלא בן נכבד למשפחה נכבדת, בכל זאת נקשר לשמו הביטוי "כל ממזר מלך‭."‬ ומעשה שהיה כך היה (בערך).

במאה ה-18 קם בגליל מלך זוטא, בדואי ממשפחת זידאן, ט'הר אלעומר שמו. האיש, שאת שנותיו הראשונות עשה בין סמטאות טבריה למאהלי משפחתו בבקעת בית נטופה, הסתבך כנראה בפלילים ונאלץ להימלט על נפשו מפחד הנקמה. הוא נס אל נותני חסות ממעגל משפחתי מרוחק בדרום סוריה ופיתח קריירה מזהירה של שודד מבטיח. לימים, משהרחיב הקב"ה את מעגלות נוחותו האישית, חזר ט'הר אלעומר אל מחוזות נעוריו ומהבטחה גדולה הפך לכוכב שביט בשמי הגזל. לא זו שהיה ליסטים מזוין, אלא גם עסק בגביית דמי חסות, ומכאן עבר למוכסות, למיסוי ובסוף אף הרים יד על מעבידו, הסולטן העותומני באיסטנבול, והכריז על עצמאותו המוחלטת ב"ממלכת הגליל".‬ משהקים את ממלכתו גם שלח ידו בכיסיהם של שכניו, מושלי צידון ודמשק ויפו.

זה האיש שבנעוריו, כך לפחות מתגלגלת האגדה, למד קרוא וכתוב אצל יהודי מיהודי טבריה, מה שקיבע אצלו בבגרותו יחס חיובי ליהודים. לא זו בלבד, אלא אף דאג להביא יהודים מלבנון ל"ממלכתו‭,"‬ כדי לחזק אותה כלכלית. מכאן גם האגדה שיהודי הגליל לא נטשו את הארץ מאז חורבנה, אלא שאת הכתר הזה מצמידים לראשי טיפוסים בגליל ובשוליו שמתפרנסים מלחקות את הערבים בעגתם ולספר שהם יהודים קדמונים, ומקורם בעצם ביהודיו של השודד שהפך למלך.

כדרך הבדואים, דאג ט'הר אלעומר שבני משפחתו הקרובים ייהנו מהישגיו. בתמורה תבע מהם סיוע - כל אימת שנזקק לפרשים, לרובאים ולקצת בעלי זרועי ומטילי אימה כאמצעי שכנוע. הוא בנה בחייו מצודות ושיקם מבצרים הרוסים שהותירו אחריהם הצלבנים, בהם מצודת יחיעם ג'דין (יחיעם‭,(‬ שפא-עמר (שפרעם‭,(‬ חומות טבריה, חומות עכו, מצודת ספאריה (ציפורי) ועוד ועוד.

סופו, שקיפח את חייו כזקן מר נפש ושבע רוגז, כאשר נאלץ לנטוש את עכו בירתו אחרי מצור שהטיל עליו אחמד אלג'זאר, עושה דברו האיום של הסולטן. שומר ראשו בגד בו וערף את ראשו.

הכל נשאר במשפחה

דיר חנא הוא כפר גדול ויפה במזרח בקעת סח'נין. היישוב כאן עתיק יומין ולא חסרים בו ובסביבתו שרידים בני יותר מאלפיים שנה. גם האוכל הטוב ובתי הארחה שבו עושים אותו למסביר פנים, אבל גרעינו של הכפר הוא גם לוזו של העניין שבו, בגלל מה שהתרחש כאן עוד בטרם בא סופו של ט'הר אלעומר.

השנה הייתה ‭,1732‬ ואחיו, סעד אלעומר, חלק עמו את השלטון על הגליל. מושבו של סעד היה כאן, בדיר חנא, ובשנה הנזכרת הקיף את הכפר בחומה ובמגדלים. ברום הגבעה בנה את ביתו עתיר הקשתות, הקמרונות, המבואות והמחסנים. צמוד לארמונו-מצודתו בנה מסגד ואת קירותיו ציפה באבנים לבנות וצהובות כיד הדמיון הטובה על בנאיו.

אין לדעת בדיוק מהו שהעלה את חמתו של השליט, ט'הר. בקורות התקופה מסופר שהוא ציווה על בנו עות'מן לרצוח את סעד אחיו, ובתמורה יקבל את שפרעם. הבן אכן הופיע בארמונו של הדוד בדיר חנא ובלילה חנק אותו. מסיבות שונות לא קיים האב את הבטחתו ואף הפיץ ברבים שאחיו מת בלילה מהכשת נחש.

מאז, לא שבע יותר ט'הר אלעומר נחת מילדיו, שכן כל השמונה מרדו בו, כל אחד בתורו, ואחת המרידות קשורה גם לארמון החצי חרב בראש גבעת הכפר. הבנים עלי ועות'מן לכדו את דיר חנא מידי אביהם ומשם גם שיגרו אליו איום, שעליו למלא את הבטחתו לבן החונק ולתת לו את שפרעם. כחסיד השיטה “חוסך שבטו שונא בנו‭,“‬ יצא ט'הר אלעומר עם צבא של פרשים, תותחנים, רובאים ובוזזי ביזה והטיל מצור על בניו הסוררים בדיר חנא.

בעוד המשפחה הלוחמת עסוקה בלקטול את עצמה ואת השכירים בצבאותיה, הגיע שליח אל מחנהו של ט'הר ובישר לו שהפחה של דמשק, אויבו הוותיק, עומד להתנפל עליו. מיד שיגר האב שליח לבניו הנצורים וציווה עליהם להכין לו ולכמה בני לוויה נוספים ארוחת ערב, שעל כן דבר חשוב לו אליהם.

"המורדים" אכן עשו כמצוות אביהם-אויבם, ובשבתם כולם בנחת ובשקט לאכול ארוחת ערב במבצר, סיפר ט'הר לבניו את בשורת המלחמה הקרובה עם הפחה של דמשק. במועצת המלחמה המשפחתית הוחלט שהבן (הנצור) עלי יסתער בראש פרשי ט'הר האב על צבא האויב מדמשק. עם שנפטרו בני המשפחה מאויבם המשותף, נפנו להמשיך ולהתקוטט.

אחריתו של הארמון נגזרה מגלגולי הזקן. אחרי שאחמד אל''זאר חיסל את ט'הר אלעומר בשנת ‭,1775‬ הפך בעצמו למושל עכו. בתוך כך הוא כבש והרס את המבצר-ארמון-מסגד בדיר חנא. עלי ברח ללבנון ומשם לגולן וסופו שנרצח בידי חיילי הפחה של דמשק, ובא הסוף לשלטון המשפחה המשוגעת הזו.

והארמון? כמו שהוא נראה היום, הסיפור עליו טוב בהרבה ממצבו, אבל עדיין המקום יפה וגם רואים מגגו את כל עמק ס'חנין הציורי.

איפה זה  

במפות הטיולים וסימון השבילים “גליל עליון“ ו“גליל תחתון“ (מס׳ 2 ו-‭.(3‬ דיר חנא נמצאת במזרח כביש 805 הסלול לרוחב בקעת סח'נין. אין להיכנס לשטח המצודה-ארמון ללא קבלת היתר מפורש מבעלי-הבית.