חשיפה: סיור מצולם מול חופי לבנון

כך נראה סיור של האו"ם מול חופי לבנון: שליח ynet השתתף בשבוע שעבר בסיור של ספינות חיל הים הגרמני הפועלות במסגרת כוחות האו"ם בזירה הלבנונית במטרה לאכוף את הפסקת האש.

השתתפות גרמניה בכוח הרב לאומי שכזה היא בעלת מעמד היסטורי; בפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה מובילים חיילים גרמניים כוח בינלאומי של האו"ם. חיל הים הגרמני, שעד כה התנסה בעיקר בתמרונים, מוצא עצמו באחת מזירות המלחמה החמות בעולם – אל מול חופי לבנון. החלק הימי של כוח יוניפי"ל מונה היום כ-1,500 חיילים, שמשרתים על 19 ספינות קרב משבע מדינות. האפור הכהה של המשחתות הגרמניות, המשייטות בדרך כלל באוקיינוס האטלנטי, בולט לעין על רקע הטורקיז הבהיר של הים התיכון. "זהו אפקט רצוי – אנחנו רוצים להיראות", מסביר דובר הכוח הגרמני, פריגטן-קפיטן (סגן אלוף) ברדישבסקי: "אנחנו פה כדי להרתיע, למנוע ולסייע, לא כדי להילחם".

על הנייר זה נראה פשוט. לאורך 200 הקילומטרים של חוף הים הלבנוני יש רק שלושה נמלי ים גדולים, בטריפולי, ביירות וצידון. "המכ"ם המשוכלל של הספינות שלנו איתר בעבר אפילו פרות מתות וטלוויזיות שהושלכו לים. אנחנו רואים הכל", מבטיח ברדישבסקי. אך התמונה סבוכה יותר ממה שהחיילים הגרמנים חדורי המוטיבציה מנסים לצייר: "איני מעריך שאפשר לעקוב אחר תנועה של כל כלי-שיט קטן שנמצא מול החוף", מעריך וולפגנג הנצה, קצין חיל הים הגרמני בדימוס, שבעבר פיקד של ספינה מהירה בחיל.

מוכנים לירי תוך 30 שניות. על סיפון "ברנדנבורג" (צילום: גיל ירון)

נוהלי העבודה של יוניפי"ל תורמים לחוסר היעילות. האו"ם נמצא בתוך המים הטריטוריאליים של לבנון כדי לסייע אם יתבקש, משום שהוא אינו רוצה לפגוע

 בריבונות הלבנונית. לפי הנוהל שהתגבש, מבצעות ספינות יוניפי"ל פעולה בשם "היילינג", או קריאה, שבה הם מתשאלים כל אוניית סוחר שיעדה לבנון בעזרת רשימה של 14 שאלות. "את מי שחשוד אנחנו מעבירים ללבנונים", מסביר פריגטן-קפיטן אוליבר פ', מפקד חדר המלחמה על ספינת הדגל של הכוח, המשחתת "ברנדנבורג".

בצורה זו נבדקו עד כה כ-1,600 אוניות סחר, אך מעורבותם של חיילי האו"ם נדרשה רק שלוש פעמים עד כה. פעם אחת זו הייתה אי הבנה, כשצוות הספינה המתושאלת פשוט לא דיבר אנגלית והקפיץ את חיילי האו"ם כשהמשיך לשוט ולא נענה לקריאות. בפעם אחרת עלתה ספינה באש ומסוקים הצילו את אנשי הצוות. ופעם אחת הבחינו החיילים בספינה חשודה שעוזבת אוניית סחר וממהרת אל עבר קו החוף בצפון לבנון. החיילים הלבנונים שהוזעקו למקום לא מצאו נשק לחיזבאללה, אלא "רק" סיגריות בשווי של כ-250 אלף דולר.

אך אין פרושו של דבר שחיזבאללה שוקט על שמריו. רוב הנשק מעולם לא הוברח דרך נמלי לבנון, שהם אתר עלייה לרגל של ארגוני ביון מכל העולם, אלא דרך 375 הקילומטרים של הגבול המפותל והבלתי מבוקר של לבנון עם סוריה. ובכל זאת, השקיעה גרמניה רק השנה כ-250 מיליון שקלים בכוח המשימה המיוחד. ובשנה הבאה תעלה תחזוקת שמונה ספינות הקרב הגרמניות למשלם המיסים עוד כ-820 מיליון שקלים נוספים. לאור העובדה, שגם לגרמנים ברור שאין באפשרותו של הכוח הזה למלא את משימתו הצבאית, קרי מניעת התחמשותו מחדש של חיזבאללה, ברור שמאחורי הצבת הספינות יש בעיקר אמירה פוליטית, והיא שאירופה מכירה בחשיבות יציבות האזור עבור בטחונה שלה עצמה. "אנחנו מגינים מכאן על חופי אירופה", מסביר בפשטות קפיטנ'ס-לויטננט (סרן) מייק יאגר, מפקד ספינה מהירה שמפטרלת מול חופי לבנון.

לא טרור, "איום א-סימטרי"

הגרמנים מוכנים לשלם לא רק מחיר כספי, הם מודעים היטב לסכנות האורבות לחיי החיילים בעת מילוי משימתם. ל-ynet הותר לפרסם רק את שמות הקצונה הבכירה של הכוח המיוחד - שמות אנשי הצוות האחרים נשארים חסויים, כלקח מהעבר בו הופנו איומים לעבר משפחות החיילים ששירתו במסגרת האו"ם בקוסובו. החשש העיקרי הוא לפני "איום א-סימטרי", הכינוי שלהם לפיגוע טרור. חלק מנמל הבסיס שלהם בלימסול שבקפריסין הפך לבסיס צבאי לכל דבר, עם חיילים גרמנים חמושים המסיירים מאחורי גדר שהוכנה ממכולות ריקות, עם אישור לפתיחה באש למקרה שמישהו ינסה לחדור פנימה.

התרחיש המדובר ביותר היא סירת תופת שתנסה להתנגש בספינת קרב, כדוגמת הפיגוע במשחתת האמריקנית "קול" בשנת 2000, שבו נהרגו

17 אנשי צוות ונפצעו 39. מדי יום מבצעים מטווחים על הספינות, מערכות ההגנה נגד טילים מופעלים בדרך קבע, ואת המקלעים הדרוכים שעל הסיפון ניתן לאייש בתוך 30 שניות.

את המשימות המסוכנות באמת משאיר יוניפי"ל לחיל הים הלבנוני, שרק לו מותר לעכב ולבדוק כלי שיט. ובדיוק כאן טמונה הסכנה עבור ישראל: גם אם הגרמנים מביעים "אמון מלא" והתפעלות "ממקצועיותם ונחישותם" של הקצינים הלבנונים, איש אינו מבטיח שהם באמת ינסו לשים את ידם על נשק שמוברח לחיזבאללה. אוניות סוחר המגיעות הישר מאיראן עוברות ללא עיכוב את ספינות יוניפי"ל אם האישורים שלהן תקינים. בתנאים האלה קשה להבטיח שנשק לא זולג בכל זאת לידי נסראללה.

אבל יש גם נזק וודאי, ארוך טווח. השהייה הממושכת של קציני הקישור הלבנונים על גבי ספינות הקרב הגרמניות מאפשרת להם ללמוד ולהפנים את דרכי הפעולה של אחד הציים המתקדמים ביותר בעולם. לא רק הם לומדים: "אנחנו יודעים שחיזבאללה בוחן אותנו כל יום", אומר ברדישבסקי. מעבר לכך, קשרי העבודה האינטנסיביים של אנשי הצוות נהפכים עם הזמן לידידות, וכך נחשפים הגרמנים באופן הטבעי ביותר לתעמולה לבנונית יומיומית. כשדור העתיד של הקצונה הגרמנית ישוב הביתה בתום המשימה, הוא אולי לא יידע שלא מנע את התעצמותה של חיזבאללה, אבל לבטח הוא ישא איתו את כל הרשמים והרעיונות שלמד מפי קציני קישור לבנונים – מבלי לפגוש ישראלי אחד בדרך.