שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    המושבה הגרמנית: שיטוט היסטורי

    עוד באמצע המאה ה-19 זיהו הצליינים הטמפלרים את האופי האירופאי של חיפה והקימו שדרה מפוארת ששומרת על אופיה עד היום. רק הגרמנים כבר נעלמו מזמן

    אירופה קטנה בלב המזרח התיכון - זאת התחושה שמתגנבת לראש וללב במהלך הסיור ברחובות המושבה הגרמנית, כשגן הבהאים נשקף מכל פינה. במהלך ההליכה במורד שדרות בן גוריון או ברחובות הסמוכים להן, תמיד יתגלה בית פינתי חדש שלא הכרנו, מרפסת עץ עתיקה ששופצה לבלי הכר, או גגות רעפים ששוחזרו והחזירו עטרה ליושנה.

     

    לאחרונה נוסף אתר מעורר זיכרונות נוגים בפינת רחוב בן גוריון ודרך העצמאות - אחד הבתים היפים שנפגע ישירות מטיל במלחמת לבנון האחרונה. ככה זה כאן, ההיסטוריה כותבת את עצמה מחדש עוד לפני שהספקנו לקרוא את הפרק הקודם.

     

    העיר הנבחרת

    המושבה הגרמנית הוקמה ב-1869 על ידי אגודת הטמפלרים הגרמנית. כריסטיאן הופמן קיבץ כמה שנים קודם לכן עדת מאמינים בדרום גרמניה שצייתו לעיקרי תורתו - תיקון אורחות חייהם, תוך שיבה אל ערכי הנצרות הבסיסיים ויצירת חברה חדשה ומתוקנת שתקרב את המשיח, הגואל.  


    שדרות בן גוריון. כל בית הוא פיסת היסטוריה (צילומים: יפה רזיאל)

     

    המשפחה והקהילה היו אבן יסוד בתפיסת עולמם הדתית של בני עדתו שכינו את עצמם “עם האל‭.“‬ הארץ הנבחרת מבחינתם היתה כמובן ארץ ישראל. אלפים הלכו אחר הופמן ובין 1869 ל-1907 הוקמו בישראל שבע מושבות לתפארת על ידי הופמן ועמיתו דוד הרדג, שהשפיעו רבות על תהליך המודרניזציה בתחומי הבנייה, החקלאות, המלונאות, המסחר והתעשייה בארץ.

     

    הבחירה בחיפה - עיר קטנה שאך יצאה מן החומות, לא היתה מקרית. המעגן התאים לספינות הקיטור שהחלו לעגון בנמל, האקלים היה נוח, היתה נגישות נוחה לגליל ולעמקים ושיתוף הפעולה עם המוסלמים פרח באותם ימים. הטמפלרים בנו כרכרות, הביאו עמם כלים חקלאיים חדישים, ולמעשה היו בעלי המקצועות החופשיים הראשונים בעיר ובארץ ישראל בכלל. מושבת הטמפלרים בחיפה שגשגה בסוף ימי שלטון הטורקים, ואורח חיי תושביה הפך למודל לחיקוי באזור. ואת זה ניתן ללמוד בקלות משיטוט בין בתי המושבה.

     

    הבתים בשדרות בן גוריון מבטאים באופן כמעט מושלם את עברה המפואר של המושבה הגרמנית. אפשר להתחיל את הסיור מכל מקום ברחוב, אך תחילה כדאי להביט לעבר בית מנהלת המושבה (בית מס' ‭,(46‬ שבו ניתן לזהות את סממני הסגנון הייחודי של הטמפלרים: שלושת מפלסי הבית והמרזב המעוטר בכרכוב אבן. במורד הרחוב נמצאים בתים דומים בסגנונם. הסגנון החדיש יותר ניכר בתקרה ובגג שאינם בנויים מעץ ומרעפים אלא מיציקות בטון. בחלק מן הבתים ניתן להבחין גם בסגנון הבאוהאוס, שגם הוא נולד בגרמניה ואולי בשל כך אימצו אותו הטמפלרים בשנות ה-30 של המאה הקודמת (בית מס' ‭.(31‬

     

    מכלול הבתים במספר 24 מהווים דוגמה לבנייה הטמפלרית: בית המגורים מופיע במתכונתו המקורית ובחצר אורווה גדולה בעלת דלת ענקית מקומרת שמעליה שבשבת תרנגול, בציון השנה ‭.1893‬ ליד האורווה משאבת מים מעל בורות שהוצבו בחצרות. ממול, בבתים 19 ו-‭,21‬ ניתן להבחין בבניין מקורי בעל אכסדרת כניסה עם קשתות.

     

    בית מספר 15 נבנה ב-1872 על ידי משפחת רוף ומשמש כיום כמסעדת

     “השמורה‭.“‬ שלוש שנות שיפוצים הניבו מפלסים קטנים וחדרונים יפהפיים מוקפים חצר קסומה. בתהליך השחזור נתגלה בתחתית הבית מרתף שנשמרו בו חביות יין, אוכפים וחפצי חקלאות עתיקים שבני המשפחה השתמשו בהם בחיי היומיום. על קירות המסעדה תלויים צילומי המשפחה, שנתרמו על ידי הנינים שגרים באוסטרליה. (הטמפלרים עזבו את הארץ כשהתברר שרבים מהם תמכו במפלגה הנאצית ואף הקימו סניף של “נוער היטלר“ בארץ ישראל‭.(‬

     

    בין סטייק לסלט אפשר לעיין בספר עב כרס שמתעד את תוכנית הבניין המקורית ומראה שהשימור נותר נאמן לה והתוצאה מרהיבה. בחצר הבית פעלה נגרייה מכאנית מן הראשונות בארץ, שכן בני המשפחה היו נגרים מקצועיים, כמה דורות אחורה.

     

    הבסיס של סר לורנס אוליפנט

    בית מספר 16 הוא ביתו של סר לורנס אוליפנט, שממנו יצא למסעותיו בארץ ישראל וסייע למושבות היהודיות הראשונות. בחזית הבית מעל הפתח ניתן להבחין בכתובת גרמנית שתרגומה: “יבורכו אלה ששומרים את המצוות ועושים את הנכון“ (כנראה בעיני האל) כשמעל לכתובת זו נוסף השלט “בית אוליפנט".

     

    על דמותו של אוליפנט נערמו תלי מלים. תרומתו לעולם היהודי - היותו אחד מחסידי אומות עולם, שסייע לעליית יהודים מרומניה לארץ ישראל ולהתיישבותם בראש פינה ובזכרון יעקב. עם מעריציו נמנה גם מזכירו נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההימנון התקווה. אוליפנט קנה את הבית במושבה בשנים 1882-1885 וממנו ערך את מסעותיו, עליהם כתב בעיתון “סאן“ הניו יורקי. מרביתם מופיעים בספרו “חיפה‭,“‬ ושופכים אור על החיים בארץ ישראל במאה ה-‭.19‬

     

    בבית מספר 12 התגוררה משפחת שומאכר. אבי המשפחה, יעקב, עסק בסיתות באבן, בחריתה אמנותית של כתובות וכן בבנייתם של עשרות בתי מגורים במושבה בחיפה ובנצרת. שומאכר היה יושב ראש ועד המושבה ושימש כסגן הקונסול של ארה“ב בחיפה. בנו גוטליב, מהנדס ואדריכל, בנה בתים רבים אך התפרסם בעיקר כארכיאולוג חוקר ארץ ישראל. בין היתר שימש גוטליב כמהנדס המחוז מטעם השלטון הטורקי, והשתתף בתכנון הרכבת החיג׳אזית.  


    המושבה הגרמנית. לשים לב לפרטים

     

    ממול, בבית ‭,11‬ נמצא הבית הציבורי היחיד במושבה, בית העם. מדובר במבנה הטמפלרי הראשון בישראל, וייחודו ניכר בסגנון המשלב יסודות מזרחיים ומערביים - קשתות, חלונות אוורור עגולים, דופנות גג מעוטרות ועל הכל מנצחים חדרים גדולים ומרווחים שהיו מקובלים בבנייה המערבית. בחזית הבניין בולט מגדל פעמונים קטן, ומעל לפתח בקיר הצפוני מתנוססת כתובת אופיינית לטמפלרים: “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני‭.“‬

     

    בעבר שימש המבנה כבית תפילה וכמרכז קהילתי, היו בו אולם כנסים, בית ספר, משרדים ודירות מגורים. עם השנים, בחצרו נבנה בית ספר חדיש, שעובר בימים אלה שחזור ושיפוץ. כיום שוכן בבניין המפואר המוזיאון העירוני של חיפה ומתקיימת בו תערוכת צילומים מרהיבים של העיר חיפה ב-100 השנים האחרונות. בין הצילומים, חלקם פרי עינם החדה של צלמים אלמונים, הכרכרות המפורסמות שנסעו ברחובות המושבה (כניסה בתשלום. טל׳ 8512030־‭.(04‬

     

    חציית הרחוב ומעבר לסמטה שבין בית העם ובית החייל חושפים בית גדול ממדים ברחוב מאיר. מדובר על מכון הרדג, שנבנה ב-1870 על ידי מייסדה של המושבה וקרוי על שמו. המבנה שימש לייעודים שונים, ולבסוף כבית חולים שבו עבדו אחיות רחמניות בנות מסדר גרמני קאתולי. למבנה צמוד גן רחב ידיים שמעברו הקימו האחיות בית הארחה.

     

    שרידי מלון כרמל ניצבים בבית מס' 5‬ - המלון המודרני והמרווח היה מראשוני המלונות בחיפה ולימים התגוררו בו המושל הצבאי הבריטי ומושל מחוז חיפה. בבית מספר 2-4 התגוררה משפחת שטרובה, שבחצרה נהגו לחנות גמלים עמוסי זיתים. מטענם שימש להפקת שמן לייצור סבון בבית החרושת המודרני הראשון בחיפה, המצוי בעורף הבתים (יפו ‭.(102‬ מבנה זה היה גאוות המושבה וסמל לשגשוג כלכלי, שכן התוצרת נמכרה בשוקי ארה“ב.

     

    ברחוב יפו 150 נמצא בית הקברות הטמפלרי המטופח שנוסד בשנים 6-‭,1875‬ ונחשב בצדק לאחד מבתי הקברות המטופחים בארץ. המקום מתוחזק על ידי צאצאי משפחות המייסדים, המפוזרים כיום בגרמניה ובאוסטרליה. במקום זה מצאו מנוחתם דור המייסדים ודור הבנים הראשון, ביניהם יעקב שומאכר, דוד הרדג, הקונסול הגרמני פרידריך קלר ועוד. הקבר הכי מפורסם הוא של הגברת אליס אוליפנט והוא מצוי על הגבול שבין בית הקברות הטמפלרי והבריטי.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בית העם. המבנה הטמפלרי הראשון בישראל
    צילום: יפה רזיאל
    צילום: יפה רזיאל
    מסעדת השמורה. חצר קסומה
    צילום: יפה רזיאל
    מומלצים