פרק 5: "ג'וגינג בבוורלי הילס"

שגרה בלוס אנג'לס

יום ג' 12.12.06

08:00. אני מתעורר לבוקר קסום ורגוע בדירתו של ג'ייסון ברזילאי (בן זוגה של רונית יודקביץ') בבוורלי הילס. אמש שלחתי עשרות הזמנות במייל להקרנה שהוספנו באולם קאלבר סיטי בגלל הביקוש הגדול, עכשיו אפשר לנוח מעט.

אני שותה שתי כוסות קפה פרקולטור חזק ונושם את האוויר הצח שמגיע מחלון המטבח. שני ביסים בעוגיית גזר עם שוקולד צ'יפס, מים (עם ויטמין כבר מעורבב בבקבוק), מקלחת חמה, באיטיות אני עונה למיילים ולהודעות ה-SMS שנחתו אצלי בלילה. סוף סוף, אחרי שנתיים עמוסות מאוד, אני מרגיש רגוע.

08:45. אני יורד לג'וגינג ברחובות של בוורלי הילס. במעלית אני פוגש את גברת סמית מקומה 3. היא מעניקה לי מבט מלא הערכה כי אני מהפנטהאוז ואומרת ש"מזג האוויר נעים היום נכון?". חוץ מזה היא אומרת שבהתחלה של הבניין היה מאוד קשה, "כמה שבועות לא היתה לנו מעלית והייתי צריכה לטפס לקומה 3 ברגל". אני שואל אותה מתי זה היה והיא עונה "מזמן. ממש מזמן".

בחצר מברך אותי דייוויד הגנן בבוקר טוב ואומר ש"הטל חונק את הוורדים האדומים שלא רגילים ללחות", והוא ממש מוטרד. אני חושב לעצמי שזוהי אמריקה, כל אחד מוטרד רק ממה שבאמת מטריד אותו. אני נזכר שכבר שלושה ימים לא עישנתי, ושואל את עצמי אם יום יבוא וגם אנחנו בישראל נזכה להיות מוטרדים מדברים כל כך פעוטים.

09:00. אני מתחיל לרוץ, שלושה רעיונות לסרטים חדשים מתרוצצים לי בראש כבר מיום שני. לא בטוח שהם טובים.

19:30. אירוע ההיכרות של הבמאים של פסטיבל סאנדאנס. אני פוגש את חורחה, הבמאי המקסיקני שסרטו "באפלו דה-לה נוצ'ס" מתמודד בתחרות בסאנדאנס. קרולין ליברסקו וג'ון ניין, הפרוגרמרים (אלה שבוחרים את הסרטים) של סאנדאנס, מספרים לי כמה התרגשו לצפות בסרט "אדמה משוגעת".

20:30. נועה תשבי לוקחת אותי לסושי מהטובים שטעמתי בחיי. אני מחמיא לה על העסקה שתפרה לסדרה "בטיפול" ב־HBO ושבזכותה אמריקאים רבים יוכלו להיחשף לסדרה הישראלית המבריקה. עוד על סדר היום דסקוס בעניין שיתופי פעולה עתידיים.

23:30. כוסית ג'ק דניאלס במרפסת, כוכב נופל. האם יש לנו סיכוי?

נעה תשבי ואריאל פורמן. ישראלים מעולים באל.איי (צילום: יחסי ציבור)

לא מועמדים לגלובוס הזהב

יום ד' 13.12.06

08:00. אני מתעורר וקורא באינטרנט על מועמדי גלובוס הזהב: ""Apocalypto" USA; "Letters from Iwo Jima USA/Japan ; "The Lives of Others" Germany; "Pan's Labyrinth" Mexico; "Volver" Spain. אחר כך יש מייל מטורסטן ריטר מבוואריה פילמס. "בושה! הכל בגלל מל גיבסון וקלינט איסטווד. איך ייתכן שהחשיבו אותם זרים רק בגלל השפה? הם הרי עשו סרטים אמריקאים לגמרי!".

פרסום מועמדי גלובוס הזהב הוא שלב בדרך למועמדות לאוסקר לסרט הזר. למרות שאין קשר בין שתי המסגרות, ברוב השנים סרטים שהצליחו בגלובוס, היתה להם משמעות גם באקדמיה האמריקאית. האמת היא שלא באמת חשבנו שיש לנו סיכוי לקבל תשומת לב מהעיתונאים הזרים, אבל בכל זאת, כשאומרים לך באופן ודאי שאתה בחוץ, הלב מעט נצרב. אגב, חברי בישראל לא מבינים את ההבדל בין הגלובוס לאקדמיה, ולכן ביום הזה אני זוכה לכמויות SMS ניחומים שהפסדנו באוסקר ו"לא נורא דרור!", כאשר בעצם ההקרנה שלנו טרם התקיימה.

12:00. וונדי ממשרד יחסי הציבור מגיעה אליי. לפנינו יום עמוס של שיחות טלפון עם עיתונאים וצילומי סטילס לכתבה ב"לוס אנג'לס טיימס". אחד העיתונאים שואל אותי בטלפון "מדוע אנחנו בישראל ממשיכים לשלוח לאקדמיה האמריקאית סרטים שמבקרים את ישראל? מתי נבין שחברי האקדמיה יהודים ויעדיפו סרטים שמפרגנים לישראל?".

מאוחר יותר מגיע צלם. כשאני שואל מדוע הוא מצלם אותי באופציות כה רבות הוא מסביר שיש סיכוי שנקבל את השער של ה"קלנדר" של ה"לוס אנג'לס טיימס".

15:00. פגישה עם עורך הדין שלי קרייג עמנואל בקומה ה־22 בבניין בסנטה מוניקה בולוורד. קרייג אומר שלדעתו לא יקרה אסון אם לא נקבל מועמדות לאוסקר. זה שנכנסנו למסגרת הרשמית בתחרות בסאנדאנס זה כל כך גדול, שהסרט ואני כבר נקבל חשיפה בינלאומית כזו שתבטיח המשך חיובי.

16:30. פגישה עם בעז דוידזון במשרדים שלו בחברת ניו אימג'. בעז אהב מאוד את הסרט ומסביר לי את ההבדל בין איכות לאמריקה: "פה הביזנס חייב לעבוד תמיד. אם הוא עובד, לא אכפת לו שבינתיים גם יהיה סרט טוב. אבל זה לא ממש חשוב, הביזנס קודם כל דואג לעצמו, לא לסרט טוב".

הקרנה שלישית באל.איי

19:30. הקרנה שלישית באל.איי. אני כבר מנוסה, מנווט ללא המפה, מעז לקצר דרך רוברטסון ולא דרך לה סיאנגה הקל אבל הארוך יותר. מגיע לקאלבר סיטי ותולה פוסטרים.

19:45. ההקרנה. בין האורחים: ג'ולה גזדאג, הבמאי ההונגרי שמלמד באל.איי ושהיה האב הרוחני של התסריט בסאנדאנס. אני מוטרד מה יחשוב על הסרט.

21:20. אני באולם עונה לשאלות. גזדאג הקמצן במחמאות אומר "עשית עבודה נהדרת, אבל נדבר כשניפגש".

21:30. ישראלית, שאין לי מושג מי הזמין, נוזפת בי על מה שעושה שי אביבי לפרה בהתחלת הסרט. "בייסיקלי, זה הרס את כל הסרט".

ארתור כהן - הפינקלשטיין של האוסקר

יום ה' 14.12.06

13:00. לאנצ' עם אליסיה ווסטון, האחראית על התוכנית הבינלאומית של סאנדאנס.

14:00. האוורד רודמן, התסריטאי והיועץ מסאנדאנס, בא לקחת אותי לקפה. אני מספר לו על הרעיונות החדשים שלי. הוא מתלהב מסרט ההמשך של "מבצע סבתא" שבו קרמבו נקרא למשימת חירום למדינת ישראל: השלמת ביצוע גדר ההפרדה.

19:00. דינר עם המפיקה ברברה בויל ועם הבמאי האני אבו אסעד וחברתו. גם ברברה זועמת על תא העיתונאים הזרים שבחוצפתם הכלילו את גיבסון ואיסטווד כסרטים זרים. ברברה בת 72 אבל יש לה אנרגיה של בת 16, היא תדבר אישית עם חברי אקדמיה ותוודא שיבואו לראות את הסרט ב־4.1. 

לשימוש פנאי פלוס בלבד

 בנוסף היא תעזור לנו לאתר את ארתור כהן (מפיק שוויצרי יהודי שמתמחה בלקיחת אוסקרים), שאליו פנינו באמצעות אדגר טנמבאום (המפיק שלנו מצרפת), ותשכנע אותו לראות את הסרט ולשקול לעזור לנו בקמפיין. כל הערב הזה מדברים רק על האוסקר עד שבשלב מסוים אני מתעייף.

שישי 15.12.06

15:00. פגישה עם מישל סאטר במשרדי סאנדאנס. אם ג'ולה הוא האב הרוחני של התסריט של "אדמה משוגעת", מישל היא האם. כל כך הרבה אני חייב לאשה הזו על הדרך הארוכה שעשינו יחד עם הפרויקט. כל כך הרבה עידוד, כל כך הרבה דברי חוכמה ועומק קיבלתי ממנה. מישל מחמיאה בשיטה האמריקאית, זאת אומרת "מולטי מולטי" התלהבות. היא מאוד מרוגשת מהחדשות על הכניסה לתחרות העולמית בסאנדאנס. כשאני מספר לה שבישראל חושבים שזה מובן מאליו שמי שהיה בסדנאות נכנס לפסטיבל, היא צוחקת במרירות ואומרת "אם היית יודע כמה סרטים של הסדנאות ג'ף גילמור (דירקטור הפסטיבל) דוחה לי בלי להניד עפעף, היית מבין איזה הישג זה להיות בתחרות הרשמית. עכשיו המרחק שלך ממפיץ אמריקאי קצר מאוד. לגבי האוסקר - אין לי ספק שאתם תהיו בתשיעייה, אבל צריך גם מזל".

20:00. דינר עם חברי הבמאי אריאל פורמן, השחקן גרי באטלר ("פנטום האופרה", "פרנקי היקר") וכמה חברים אחרים. מאוחר יותר מצטרפים אלינו העורך דני רפיק ואשתו. יש קהילה מוצלחת של ישראלים באל.איי.

ראשון 17.12.06

10:00. אני בשדה התעופה, בדרך חזרה לארץ. תמי הרלב, הסוכנת שלי, שולחת sms שאתקשר בהקדם לגדעון עמיחי. יש פרסומת חדשה לטוטו.

שני 18.12.06

16:30. נחיתה אחרי טיסה קשה עם תינוקת שדפקה לי על הכיסא במשך עשר שעות. קונטיננטל נכנסת בזאת לרשימה השחורה ליד אייר פראנס.

20:30. הולך לישון עם חצי מלאטונין (כדור טבעי שמסדר ג'ט־לג), רגוע ומאושר. הנסיעה הוכתרה בהצלחה. הקרנו את הסרט בסך הכל חמש פעמים.

עשינו יחסי ציבור, הגענו למעצבי דעת קהל, עיתונאים, חברים, והכי חשוב - נכנסנו לתחרות הרשמית בפסטיבל סאנדאנס שיחל ב־18.1 ויימשך 10 ימים. כעת יש להמתין להקרנה הרשמית של האקדמיה האמריקאית ב־4.1 באל.איי. יש לקוות שיאהבו את הסרט וידרגו אותו גבוה. גם אם יבואו מעט חברי אקדמיה, ועדיין יעניקו לנו ציון גבוה, נעפיל לשלב התשיעייה, שממנו ועדה מיוחדת תבחר את חמשת המועמדים לאוסקר לסרט הזר. אם נגיע לתשיעייה זה יהיה הישג אדיר. ואם לא, לפחות נדע שעשינו הכל.

יש לי ארבעה שבועות להיות בארץ לפני שאני עולה על מטוס שוב, לסאנדאנס. בזמן הזה אמשיך לחשוב על הסרט הבא ואשתתף בפסטיבל הסרטים שיזמו בקיבוץ כיסופים (6-4.1). יהיה שם פאנל עם מבקר הקולנוע של ynet שמוליק דובדבני, השחקן הוותיק הוגו ירדן, רונית יודקביץ' ועוד. יהיה מעניין, תבואו.

• הפרק הקודם ביומן המסע - לימוזינה ארוכה ודייויד לינץ'

דרור שאול, במאי הסרט "אדמה משוגעת", שסרטו נבחר לייצג את ישראל בתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, נמצא בעיצומו של המרוץ אל הפסלון הנכסף. צוות ההפקה מתרכז בהשלמת גיוס מימון לצורך פרסום הסרט באמצעות חברת ההפצה הבינלאומית בקרב חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע, ונערך למערכה הלא פשוטה מול 60 סרטים שונים מרחבי העולם, בהם סרטו של הבמאי הספרדי המוערך פדרו אלמודובר.

בימים אלה סיים שאול מסע בארצות הברית שבו הריץ קמפיין לבחירת הסרט, כאשר ב־13.1 יוכרזו תשעת המועמדים בקטגוריית הסרט הזר, ב־23.1 יוכרזו חמישה פיינליסטים (לצד ההכרזה על המועמדים בשאר הקטגוריות של התחרות) וב־25.2 יתקיים טקס האוסקר ה־79.

יומן זה, שמופיע ב"פנאי פלוס", מזמין אתכם לקחת חלק בחוויותיו של הבמאי במסע לעבר הפסלון החשוב בעולם.