שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יקב אמפורה - לא רק יין טוב, אלא גם מקום מפלט
    יקב אמפורה, אחד היקבים היפים ביותר בארץ, נבנה על ידי היזמים גם כדי שיהיה "מקום מפלט", ונראה כולו כמו לקוח מאיטליה. שגיא קופר טועם את היינות החדשים

    יקב אמפורה, הוא אחד היקבים היפים ביותר בארץ. הוא אמנם לא ממוקם בלב עיקר הכרמים שלו או הכרמים שמהם הוא קונה ענבים, שחלקם בגליל וחלקם באזור ירושלים, אבל יש לו מעט כרמים של מרלו אורגני באזור. היזמים שמאחורי הפרוייקט, אנשי הייטק, בנו את היקב לא רק כדי לעשות יין טוב, אלא גם כדי שיהיה "מקום מפלט", ומשהו בנוסח היקבים המשפחתיים - תיירותיים של חו"ל. המבנה, בתכנון איטלקי, נראה כולו כמו לקוח מאיטליה ונטוע באחת מפינות החמד של הכרמל, בערוצו של נחל, בחוות מקורה שסמוך לכרם מהר"ל.

     

    גיל שצברג, היינן, למד בדיוויס בארצות הברית ובדרך לאמפורה עבר ביקבי כרמל, בעיקר ביקב בזכרון יעקב. בחמש השנים שעבד שם, הוא היה בין יוזמי אותו "יקב פילוט" או יקב בוטיק, שמשמש לייצור מרבית מיינות האיכות של היקב.

     

    ביקרתי באמפורה באחד מהימים הקרים ביותר השנה - יום הסערה הגדול של דצמבר. בחוץ כבר לא ירד כל כך גשם - מרביתו נדד דרומה, למרכז - ואילו

    ביקב בקבקו יין. במהלך הטעימה הצטרף אלינו, לגמרי במקרה, ד"ר אלי היימן, מבעלי הכרמים היותר מוצלחים שלנו (הכרמים שלו נטועים באזור השפלה/שמשון - סיידון). היה יפה לראות איך היימן מקפיד לחפש מאפיינים טרואריים ביינות שהוא טועם, לנסות לזהות קברנה סוביניון "צפוני" על פני היינות מהכרמים שלו ועוד. לד"ר היימן יש קברנה סוביניון ומרלו, והיין הראשון שטעמנו היה אכן מרלו, טעימת חבית מהכרם בסיידון (גזר). היין, בציר 2005, היה עתיר ארומות של פלפל ירוק וגמבה, ורק לאחריהן יצאו גווני החבית, עם הרבה מאוד שוקולד. בפה היין מצוין, חלק. טאני, אבל עדין מאוד, ונותן חמימות של תבלינים חמים. הוא היה כמעט לעיס. להשוואה, טעמנו יין שהיה חלקו מהכרם של היימן, וחלקו בא ממלכיה, בצפון: כאן האף היה סגור יותר, אבל ללא ספק, היין של הכרם של היימן יצא החוצה ו"השתלט" בקלות על היין כולו.

     

    הטעימה השניה היתה גם היא טעימת חבית, של סירה 2004, מחלקת כרם גירנית, גם היא באזור השפלה. היין הזה, מאוד פרחוני - הרבה סיגליות וורדים. בפה, היין עדין ומאוד עגול. הוא ישהה סך הכל כשנתיים בחבית, כך שיש לו עדיין דרך עד ליציאה לשוק. בציר 2005, לעומת 2004, היה ממנרה, חבית אמריקאית: הרבה וניל ושוב פרחים. הפה וגם הסיומת היו מאוד מפולפלים, וההרגשה הכללית היא של יין מאוד "דינמי". אותו יין, מאותו כרם, רק מחבית צרפתית, היה גם הוא פרחוני ובעל אותו סגנון מפולפל, אבל היה חלק ויותר נעים; איכשהו, פחות בוטה.

     

    אחרי כמה טעימות חבית נוספות, עברנו לטעימת הבקבוקים שעומדים לצאת לשוק בשבועות הקרובים.

     

    רוב היינות הם יינות מבציר 2003, שמסתמן כאחד הבצירים הטובים ביותר שלנו. זאת היתה שנה קלאסית מאוד, ארוכה ויציבה, והדברים משתקפים גם ביינות האיכות של יקבים אחרים שיוצאים עכשיו, או שכבר יצאו קודם: כרמל - לימיטד אדישן, ברקן - ריזרב (אלטיטיוד) וסופירייר, מרלו של פלם וירדן ק"ס של רמת הגולן. ישנם עוד כמה יינות בדרך - בעיקר קלו דה גת - שמעניין מאוד יהיה כשיצאו. רחוק-רחוק לאחור, אפשר להזכר בשרדונה 2003 של אמפורה, שהיה מצוין: "פרי טרופי ומתוק. הגוף מלא, חמאתי ומשאיר את הפה יבש בדיוק במידה ולאורך זמן." יין מצוין שיכול היה להיות מעניין לטעום ממנו שוב עכשיו.

     

    כל היינות הבאים בוקבקו אך לאחרונה, ויצאו לשוק בתקופה הקרובה. בסך הכל, לכל האורך, הם כולם מצויינים:

     

    ריטון 2003 - זהו בלנד של קברנה סוביניון, סירה ומרלו. יין מפתה ואיכותי: אף שוקולדי, עם תבלינים חמים ומעט פרחים. בפה הוא מתובל וטוב, עם סיומת מעט חומצית. מחירו יהיה כ- 90 שקל.

     

    אמפורה מרלו 2003 - כרם של ד"ר היימן בסיידון. יין מאוד אלגנטי, נעים ואיכותי. מאוד שוקולדי באף, הרבה פלפל. בפה היין חלק, קטיפתי, עם טאנינים טובים. מאוד מהנה גם בסיומת. זה לא יין כבד או "לעיס", אבל משובח, בהחלט. המרלו של פלם והיין הזה הם מאותו כרם ממש. הוא יעלה כ- 90 שקל.

     

    קברנה סוביניון 2003 - 50% מהענבים הם ממלכיה, ו- 50% של אלי היימן. גם זה יין מאוד מוצלח. מלבד פירות כהים, יש בו ארומות של וניל - פודינג או קרם ברולה, קחו את זה לאיזה כיוון שתחליטו. הפה עגול, חלק ומאוד נעים. סיומת ארוכה וטאנית, והסך כל הוא של יין מאוד מוצלח. מחירו יהיה כנראה 120 שקל, כשיצא.

     

    אמפורה ריזרב 2003 - הפעם הקודמת שבה הוציא היקב יין ריזרב היתה בשנת 2000. מאז ועד שנת 2003, איכות הענבים לא הספיקה לגיל. הפעם הוא מוציא תחת ידיו בלנד של 70% קברנה סוביניון, 20% מרלו ו- 10% קברנה פרנק. לאחר שהיינות מתישנים בנפרד בחביות, הוא בוחר את החביות הטובות ביותר, אז עושה את הבלנד וממשיך את יישון היין. Happy times are here again, אם כך: הצבע אמנם לא אטום במיוחד – גוון קלאסי מאוד, יפהפה - אבל מרגישים בנקל בארומות של פרי אדום ופרי כהה, עור, מנטה ועוד. היין מתובל, אבל למרות 14.5% אלכוהול, לא מרגישים כהילות מיוחדת או מרירות בסיומת. סך הכל בוקבקו 1200 בקבוקים מהיין הזה, לא כולל 100 בקבוקי מגנום. נראה לי שאם שצברג יחליט לתרום בקבוק כזה במכירה פומבית כלשהי, נניח ב"אשכול הזהב", הוא לא ישאר יתום.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים