ג'אנק פוד נוסח יפן - המבורגר ביתי ושירות מופתי

השעה 11 בבוקר. שרון, צלם הוידאו שלי על הקו, "אני לוקח את הבן שלי ל"מוס בורגר" (רשת המבורגרים יפנית) עוד מעט, רוצה להצטרף?". "אני אגיע יותר מאוחר", אני מבטיחה. אני עוצרת במזללה כדי לראות את דן, הבן של שרון ואשתו היפנית, מסיים את מנת הצ'יפס שלו בתאווה גדולה. סושי או לא סושי, גם אם אתה יפני למחצה, צ'יפס לוקח בגדול, במיוחד אם אתה בן 3.

שעה קלה אחר כך ואנחנו ישובים מול המחשבים וציוד העריכה. "יו אחותי אני רעב", שרון מכריז, "לא אכלתי מספיק קודם. בואי נזמין פיצה. אבל את יודעת משהו? בדיוק נגמרו לי הסיגריות. נראה לך שאם אני אבקש מהשליח לקנות לי סיגריות בדרך הוא יסכים?"

"מה פתאום שהוא יסכים לעשות כזה דבר, ועוד ביפן?", אני מכבה את התלהבותו. "במדינה שבה הכל מתבצע על פי הספר, מדינה שבה אין לשנות ולו כזית מהתפריט, אין להחליף תוספת של צ'יפס בפירה, אין להחליף שתיה חמה בקרה, אין להגדיל מנה ואין להקטין. במדינה כזו, אין מצב שהוא קונה לך סיגריות., גם לא תמורת מליון ין", אני מסכמת.

"את לא מבינה שום דבר, את והחברים הפלצנים שלך מההייטק", שרון מתעקש. "טוב", אני מחייכת, " לך על זה".

ביהירות גברית אופיינית, אם כי לא נטולת חן, שרון מרים את הטלפון ומזמין פיצה ביפנית השוטפת שלו שגורמת לי בכל פעם שאני שומעת אותה לקנא. "אחי", הוא אומר לצד השני ביפנית, מה שגורם לי לפרץ צחוק בלתי נשלט, "אתה יכול לקנות לי סיגריות בדרך?"

לפי העננה שיורדת על פניו אני מבינה שהבקשה נדחתה על הסף על פי מיטב הנימוס המקומי. "שרון", אני מרביצה בו תורה, "גם בישראל אף אחד לא היה עושה את זה בשבילך".

"רוצה להתערב?", הוא מחייך חיוך שובב. "ברור" וזה יעלה לך בארוחת ערב", אני מאיימת. "אבל אני זאת שמתקשרת לישראל", אני מתנה, "שלא תתפתה לרמות". שיטוט קל ברשת והנה אנחנו כבר מחייגים לפיצה בבת ים. "אחי", אני מחקה את הצלם שלי, שפורץ הוא עכשיו בצחוק פרוע, "יש מצב אתה קונה לי סיגריות בדרך?"

"אין בעיה כפרה", עונים לי בצד השני. "את רוצה להגדיל?".

ג'אנק פוד יפני

בנוסף לרשתות האמריקאיות הגדולות דוגמת מקדולנדס, וונדי ודומותיהן, המצויות בטוקיו וביפן כולה תחת כל עץ רענן, יש  רשת ההמבורגר מקומית: מוס בורגר. ההמבורגר המקומי טעים לאין שיעור מאחיו האמריקאי, יש לו טעם ביתי והוא איכותי מאוד.

גם לאוכל של רשתות בינלאומיות יש טעם שונה, במקרה של רשת קנטקי פרייד צ'יקן מדובר במעדן של ממש, עקב שימוש בחומרי גלם מעולים, והקפדה מחמירה על הטיגון העמוק - דבר שהיפנים מתמחים בו. לגבי הפיצות - כבר אמרנו שהיפנים יכולים ללמד את האיטלקים דבר או שניים על פיצות. חבר אמריקאי נוהג תמיד לאמר כי ביפן הוא אכל את האוכל האיטלקי המשובח ביותר שטעם מימיו. התוספות כוללות שלל יצורי ים שונים ומשונים: משרימפס וקלמרי (איקה) דרך תמנונים וצדפות וגם כל מיני שילובים יצירתיים נוספים.

הזמנת הפיצה בטלפון אורכת בממוצע כרבע שעה, החל בברכת השלום, האורכת נצח נצחים, דרך דו השיח ביני לבין המוקדן ביפנית השבורה שלי והנסיון שלו לוודא שהוא הבין אותי נכון, נסיון שעולה לי על העצבים עקב מפלס הרעב המעפיל של הדרדסים, וכלה בסיכום בו הוא חוזר על כל פרטי ההזמנה בפרוטרוט כאשר אנחנו כבר מעולפים מרעב. תוך 45 דקות בדיוק, היא מגיעה, חמה ומהבילה ומתקבלת בתרועות על ידי הנוער. טיפ לא משלמים לשליח כי זה לא מקובל ביפן.

המבורגר בנוסח השמש העולה

300 גרם בשר בקר טחון עם שומן

בצל קטן קצוץ

ביצה טרופה

3 כפות פנקו - פירורי לחם יפניים

1 כף סאקה יין אורז יפני

1 כף מירין יין אורז מתקתק

1 כפית רוטב סויה יפני

פלפל שחור לפי הטעם

להגשה:

ג'ינג'ר כבוש

מיונז מעורבב בווסאבי לפי הטעם (רצוי מיונז תוצרת בית)

אורז לבן ודביק

1/4 ראש כרוב לבן, קצוץ דק מאוד

אופן ההכנה:

1. שמים את כל חומרי ההמבורגר בקערה ולשים היטב כמו לבצק. צרים שתי קציצות גדולות.
2. במחבת שמים מעט שמן צמחי וכשהוא חם מטגנים את ההמבורגרים על אש חזקה. אחרי שתי דקות הופכים את ההמבורגרים וצולים עד לדרגה של מדיום וול.
3. להרכבת המנה: בצלחת הגשה עורמים את הכרוב הקצוץ בצד, מעליו מניחים את המיונז בווסאבי, ליד מניחים את ההמבורגר ומקשטים בג'ינג'ר כבוש.  את האורז הדביק מגישים ליד.

איטאדאקימאס!