פסטה מדיארית - דולצ'ה ויטה נוסח הונגריה

בשנת 1458 הוכתר מתיאש הוניאדי (Hunyadi Mátyás) למלך הונגריה. רק בן 15 היה כשעלה על כס השלטון, זמן קצר לאחר ששב מאיטליה, שם התחנך. ארץ המגף של אותם ימים הייתה בשיא תפארתה, ונפלאותיה השפיעו על הנער ועיצבו את אישיותו. לאחר שובו לארצו, ומשהומלך, פיתח את המדינה ברוח הרנסאנס. הוא בנה מבצרים והקים מצודות, ייסד ספרייה מלכותית והוציא לאור את ספר החוקים הראשון בממלכה. עד היום הזה נחשב לגדול המלכים המדיארים. כשאומר הונגרי כי מתיאש מת, מתכוון הוא לומר כי אבד הצדק.

בשנת 1476 לקח לו מתיאש לאישה את בתו של מלך נאפולי, ביאטריקס (Beatrix) מארגון. הנסיכה הצעירה, אמרה אריבדרצ'י לארמונה בארץ המגף ועקרה להונגריה, אבל התקשתה לוותר על מנעמי הבטן האיטלקיים שכה אהבה. כדי לשמור על טעם של בית ועל הדולצ'ה ויטה הביאה עימה במזוודה, לצד השמלות של ורסאצ'ה והבושם החדש של דולצ'ה וגבאנה, כמה טבחים מוכשרים ומיני מזונות, שטרם אמרו שלום למדיארים. היו שם בצל ושום, גבינות והכי חשוב – הייתה שם פסטה.

מספרים כי בטרם עזבה את נאפולי, עוד אפו לכבודה בעיר שלאחר שרואים אותה מתים - את המנה שתהפוך ברבות השנים לאחד מסמליה של איטליה: הפיצה. רוטב עגבניות אדום, גבינת מוצרלה לבנה ועלי בזיליקום ירוקים – כצבעי דגל הלאום, הזהה אגב בצבעיו לנס ההונגרי. היסטוריונים חלוקים בדעתם מה קדם למה: הפיצה לדגל או הדגל לפיצה. יש אף הגורסים כי מעצביו של הדגל האיטלקי שאבו את השראתם דווקא מרוטבי הפסטה לסוגיה: רוטב עגבניות אדום, רוטב שמנת לבן ורוטב פסטו ירוק. אבל זה כבר שייך לטור אחר.

בחזרה לארץ הונגריה. העולים מאיטליה – ובצק האטריות בראשם - נקלטו מהר מאד במולדת החדשה. הפסטה, שכל כך מצאה חן בעיני הנתינים המדיארים,

איטריות באגוזים אוכל הונגרי הונגריה (צילום: עופר ורדי)

הפכה לאחד המאכלים הנפוצים בממלכה - כמעט כמו באיטליה – עד עצם היום הזה.

עם השנים רבו מיני מנות האטריות המכונות בהונגרית טסטה  (Tészta)  או (Metélt) והוגשו גם למנה ראשונה או אפילו עיקרית, וגם לקינוח - בדרך כלל לאחר קערת מרק מכובדת. הפסטות ההונגריות פשוטות ברובן. הן מעוטות מרכיבים אך מרובות טעמים וניחוחות. בשונה מהאיטלקיות, אין יוצקים מעליהן רוטב אלא מערבבים אותן עם תוספות שונות ויבשות יותר.

אטריות עם כרוב (Káposztas Kocka), עם גבינה (Túros Csusza) ואפילו עם אגוזים ועם פרג (Mákos/Diós Metélt)

עלו על כל שולחן בבודפשט. הטסטה עברה את הטסט.

את מנת הפסטה בתפוחי אדמה הידועה בכינויה גראנטוש קוצקה (Gránátos Kocka) המציאו מעט מאוחר יותר, בשדה הקרב. הימים ימי מלחמות נפוליאון והצבא האוסטרו-הונגרי נלחם בעוז ובחירוף נפש. המערכה מתמשכת, האספקה מדלדלת והטבח הצבאי נדרש להאכיל את חייליו הצועדים על קיבתם בתפוחי אדמה ובאיטריות בלבד. כמה לוחמים מדיארים ומעט פפריקה השלימו את היצירה הקלינרית, וזכו להיות מונצחים בשמה: איטריות החיילים.