החלום ושברו

"שפה היא גבולות, היא ראי הנפש, נשמה עם קול", סמי מיכאל, סופר.

בלידתו העניקו לו הוריו את השם כאמל סאלח. בשנות בחרותו בבגדאד היה פעיל במפלגה הקומוניסטית ונאלץ לברוח לאיראן בעקבות גזר דין מוות שריחף מעל ראשו. את השם סמי מיכאל רכש ביחד עם תעודת הזיהוי שקיבל עם עלייתו לישראל בשנת 1949. משנות החמישים ועד ליציאתו לפנסיה בגיל 65 עבד כמודד מים בשרות ההידרולוגי של משרד החקלאות. את כתביו פרסם לראשונה בשפת אמו בעיתונות הערבית והיה ליהודי היחיד שהתקבל כחבר מערכת, כתב ועורך בעיתון "אל איתיחאד".

שם הרומן הראשון שכתב, "שווים ושווים יותר", הפך למטבע לשון ולמוטו במאבק יוצאי ארצות המזרח לשוויון חברתי בישראל של שנות השבעים. סיפור המשפחה היהודית ערבית ברומן "חסות" נכתב כמחווה לידידיו סליבה חמיס וארנה מר. "ויקטוריה" מספריו המצליחים ביותר, הוא ספר אוטוביוגרפי על חיי משפחתו, שנולד בעקבות מות אביו בשנת 1990. אחותו, נדיה, היא אלמנתו של אלי כהן, "האיש שלנו בדמשק". מיכאל הצטרף לקמפיין של מפלגת המערך בבחירות בשנת 1984. היה בין היוצרים הישראלים הראשונים שהוזמנו להרצות בקהיר לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. תרגם לעברית את הטרילוגיה הקהירית של הסופר המצרי נגיב מחפוז, עמו נפגש מספר פעמים.

במהלך האינתיפאדה הראשונה השתתף במשלחת של אנשי רוח פעילים בתנועת "שלום עכשיו", שפרצו את מחסומי צה"ל המקיפים את חברון הנצורה. היה בין חותמי העצומה הקוראת להידברות עם הפלסטינים שהופיעה בשנת 1987 בכתב העת "עיתון 77". בשנת 1988 הצטרף לרשימת רצ לכנסת ישראל. היה בין החותמים על העצומה הראשונה של אמנים ואישי ציבור הקוראים להקמת מדינה פלסטינית.

משפט מפתח: "מי שעוקר עץ זית של שכן, מי ששורף עץ אורן של יריב, מוריש לילדיו נוף שרוף ואדמה עוינת". 

אסוציאציות קודמות:

• רונית אלקבץ: לא הכל שחור
• זובין מהטה: מנצח בכל החזיתות