ניסאן מיקרה C+C - סקסית והעיר הגדולה

במרץ 1998 נחשפה בז'נבה פיז'ו שתיים-אפס-לב, שתיפקדה כבקרוב ל-206. שנתיים אחרי כן, כאשר הוצגה ה-206CC, היה ברור שפיז'ו עלתה על רעיון מנצח. היא הייתה ראשונה להביא גג קשיח מתקפל למכונית עממית, והראיה להצלחה הייתה כמות המתחרים שצצו לאחר מכן. אפילו הכינוי של פיז'ו, קופה-קבריולה (או בקיצור CC) אומץ בשמחה על ידי העם וחלק מהמתחרים.

איזה מותק (צילומים: רועי צוקרמן)

בפאריז 2002, אותתה גם ניסאן על כוונות כניסה למעגל, עם מכונית תצוגה על בסיס המיקרה. היא לא הרחיקה בבחירת השם עם שינוי סמנטי ל-"C+C". המכונית, שנראתה שלמה מכדי להישאר כתצוגה בלבד, הגיעה לכביש שלוש שנים אחרי כדי לסייע למיקרה באמצע החיים. אצלנו היא נוחתת מעט אחרי אחותה הסגורה, שהגיעה אף היא באיחור.

מיוחדת

כדי לפצות על חוסר ניסיונם בתחום נעזרו היפנים בסדנת קארמן, שמורשת הקבריו שלה מגיע עד ל"קארמן גיה" האגדית (מבוססת החיפושית). הסדנה אחראית לשיתופי פעולה רבים, בין היתר עם מרצדס ורנו. בהחלט אילן יוחסין מכובד ליצרן הגרמני, שקיבל חלקה במפעל הבריטי של ניסאן. והחידוש שתרמו קארמן לחבילה הינו גג זכוכית חביב, עם כיסוי צנוע.

נושא המרחב הוא סיפור אחר. גם קומפקטי שכמוני מצא לעיתים קרובות את המצח מנהל מגע אינטימי עם קצה השמשה. תנוחת הנהיגה גבוהה ביחס לגג, וכיוון הגובה לא ממש משנה זאת. גם העובדה שההגה מתכוון רק לגובה, והדוושות קרובות, מדי לא מסייעת.

מאחור צפוף אף יותר, והמקום מיועד לילדים ממושמעים או בעלי חיים מאולפים, וגם זאת בתנאי שהנוסע והנהג יתחשבו ויזיזו את המושב קדימה. במובן מסוים זו יותר מכונית של 2+1 (יש גבול ליכולת הנהג להתקדם). מאידך, תא המטען ענק: אפילו כשהגג מקופל נותר נפח גדול מזה שבגרסה הרגילה, ובתצורת קופה יש 455 ליטר משפחתיים לגמרי. יופי.

כשנוסעים

מנוע ה-1.6 ליטר של ה-C+C מוכר מהנוט, ומייצר 110 כ"ס לעומת 88 בגרסה הרגילה (לה נפח 1.4). מאידך המבנה המורכב הוסיף 160 ק"ג (סך הכל 1,200 ק"ג). זהו משקל של משפחתית 1.6, ולכן הנתונים הטכניים דומים 178 קמ"ש ו-12.2 שניות למאה.

היא מציעה ניהוג נמרץ למדי, עם תגובות נכונות להגה חסר התקשור ולמצערת. לשלילה נציין שהרחבת הקו בפניות מודגשת מדי, התגובה להרפיות מהדוושה עצבנית מהדרוש, וגם היציבות הכיוונית אינה מרשימה על כביש גלי. אבל לחיוב, נדגיש שלמכונית פתוחה זה בהחלט בסדר. אפילו הבלמים חסרי הנשיכה עושים את העבודה (למרות שימוש בתוף אחורי).

הרגעים המהנים באמת הם אלה שלאחר לחיצה על כפתור קיפול הגג (22 שניות למי שתהה). אז אנחנו נשארים בעולם הרוח. זה הזמן הנעים של המיקרה, כאשר מרווח הראש הופך אין סופי, השמיים הם באמת הגבול והרוח מדברת ישירות עם האוזן. אז גם מרפה הרגל מהמצערת וההנאה אינה תלויה במהירות גבוהה.

זה הזמן בו אנו תלויים במערכת החימום (חורף או לא?) שמתקשה מעט, והרגע בו נשלחים שפע מבטי קנאה לכיוון המיקרה הקטנה. וגם במצב זה היא שומרת על נוחות טובה, כאשר רק מדי פעם נכנע המתלה האחורי לבורות עירינו. מאידך, כושר התמרון שלה בעיר נהדר עם רדיוס סיבוב קטן ביותר.

סיכום

אנשי ניסאן וקארמן בצעו את המלאכה היטב, והמיקרה בעלת האופי גם מפתיעה בתחושה האיכותית והשימושיות. מושגים כמו קופה וקבריולה הם תמיד הכנה למחיר גבוה, והמיקרה C+C ממחישה זו היטב: 160,000 שקלים. זהו סכום שמבחינה הגיונית קשה להצדיק. אמנם במחיר כזה היא הפתוחה הזולה בשוק (ועם הפסקת השיווק הקרובה של ה-206 הפרש המחיר לעומת פתוחות אחרות יגדל). ובכל זאת זה הרבה.

אלא שמכוניות כמו ה-C+C ממילא אינן פונות להיגיון. הן נמכרות במספרים קטנים, לחובבי (ובעיקר חובבות) אופנה, ומתפקדות יותר כמקדמות תדמית למותג. במקרה הזה התרומה ברורה לגמרי, וניסאן בפירוש זקוקים למקדמות תדמית בסגנון הזה כדי למחוק את הדימוי האפרורי.