רובינא מתפייטת

שנים רבות שימשו פניו של הרב שמואל אבידור הכהן כמאור שבישר עבור צופי הטלוויזיה את כניסת השבת. הוא היה רבה המתון מאוד של כפר שמריהו שאימץ את השם אבידור כפסבדונים והצמידו כדרך קבע לשמו המלא, אולי משום שהיה מורכב מראשי תיבות של שמות ילדיו (אבי יעקב, דוד ורינה). למרות אורתודוכסיותו, הכהן לא התנגד לשידור בערב שבת, נשא בשנית למשוררת חילונית וערך טקסי נישואין שבהם גם הכלה הורשתה לכבד את החתן בטבעת. לכן אין פלא שהחליט לארח ב-1980 סביב שולחן הסדר שלו דווקא שחקנים ואנשי בוהמה. אין זה מפליא גם שאותו רב אינדיבידואליסט בחר להשמיע מעל אותו שולחן זמירות שהושרו דווקא בקולה של אישה.

כפי שתוכלו לראות בקטע שלפניכם, ששודר ב"כך היה", רצועת הנוסטלגיה של ערוץ 1 בהגשת יגאל רביד (א'-ד' 18:15; לקט ביום ו' 19:00), בראש רשימת האורחים התיאטרלית התנוסס שמה של השחקנית חנה רובינא - ילידת מינסק ובוגרת תיאטראות וורשה ומוסקווה היהודיים, ממייסדי תיאטרון "הבימה", המוזה של ניסים אלוני, זוכת פרס ישראל הראשונה בקטגוריית התיאטרון ו"הגברת הראשונה של התיאטרון העברי". כיאה למי שהתפרסמה כ"לאהל'ה" כפוית השד מהמחזה היהודי-מיסטי של אנסקי, "הדיבוק", רובינא נתבקשה לשיר את הפיוט המסתורי "קרב יום":

"קרב יום, קרב יום

אשר הוא לא יום ולא לילה

רם הודע, הודע, הודע

כי לך יום אף לך לילה.

שומרים הפקד, הפקד לעירך

כל היום וכל הלילה

תאיר, תאיר, תאיר, תאיר

כאור יום חשכת לילה"

(מילים ולחן: עממי)

הפיוט מופיע בחלק האחרון של ההגדה, החלק שזונח את העיסוק בגאולת העבר (יציאת מצרים) וגאולת ההווה (המזון שעל שולחן הסדר) ועוסק בעתיד משיחי. הוא שואב את השראתו מהפסוקים הבאים מתוך ספר זכריה פרק יד:

ו וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן). ז וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה--לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. ט וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד--וּשְׁמוֹ אֶחָד...יא וְיָשְׁבוּ בָהּ, וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה-עוֹד; וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם, לָבֶטַח.

אין ספק שבליל הסדר כפי שהונצח בתוכנית ההיא, הלילה בהחלט נשתנה מכל שאר הלילות. רובינא הלבישה את אותו קנה מידה דרמטי "דיבוקי" על הפיוט הזה ונראה כאילו גם אותו היא ביצעה בשיטת סטניסלבסקי. השירה שלה, שכמו טכניקת המשחק שלה, נספגה במחוות ובהבעות פנים שהפכו לחלק מהמיתולוגיה של התרבות העברית, מוכיחה שרובינא נותרה כריזמטית כתמיד גם בגיל 88. באותה שנה היתה אמורה לשחק את המלכה האם בהצגה "ריצ'ארד השלישי" על-פי שייקספיר, אבל בריאותה לא עמדה לה. השחקנית ששרה "קרב יום" כאילו ניבאה את העתיד הקרוב לבוא והלכה לעולמה זמן קצר אחרי הצילום הזה.

• את התוכניות המלאות של "כך היה" ניתן למצוא באתר רשות השידור
• לקטע הקודם מתוך "כך היה" - מחנה חפירות ארכיאולוגי או התנחלות בשם שילה