שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לעמוד בפקקים - מחפשים תחליף לפקק השעם המסורתי
    פקק השעם המסורתי יוצר בעיות שונות, בתוכן תופעת ה"שיעום", מה שגרם לתעשיית היין לחפש תחליפים לשעם. שגיא קופר מספר על פקקים חדשים בעולם היין וסוקר שלושה יינות חדשים

    כמו עולם היין, גם עולם הפקקים לא קופא על שמריו. בעיות שונות שקשורות בפקק השעם, בתוכן תופעת ה"שיעום", הביאו את התעשייה לחפש פתרונות אחרים, תחליפים, לשעם.

     

    בעיית השיעום – מצב שבו ליין יש ארומה של קרטון טחוב, או עובש או ספרים ישנים – נגרמת כתוצאה מפעילות חיידקית בתוך "חדרי" השעם. הפעילות הזאת מותירה אחריה חומר שאת שאריותיו ניתן להריח גם בכמויות קטנות מאוד. העניין הוא שחלק מהצרכנים לא רגישים בכלל לחומר, חלק מרגישים בו, אבל "מסתדרים" עם הריח בקלות, ורק חלק קטן יחסית מחזיר את היין. התופעה נגרמת ככל הנראה ב- 2% עד 5% מהיינות, תלוי עם מי מדברים.

     

    מרבית היקבים שעוזבים את השעם לטובת פתרון אחר, עוזבים אותו לטובת פקקי ההברגה. כבר דובר כאן באלה. פקקים אחרים שנמצאים כיום בשוק הם פקקי חליצה סינטטיים שונים או פקקים "טכניים" מסוגים שונים.

     

    פקק ההברגה הוא פתרון נח מאוד. הוא קל לפתיחה, קל לסגירה חוזרת ואמין למדי בכל מה שקשור ברמת הסגירה של היין. ישנם מי שכבר אומרים שהוא אמין אף מדי: כבר מתגלים מקרים לא מעטים של יינות שמקבלים ריח "מחוזר", כתוצאה מהעדר מוחלט של חמצן בבקבוק. שאלה אחרת היא איך תהליכי ההתישנות יעברו על יין שאיננו מתחמצן, בגלל אטימה טובה מדי. הפתרונות, ככל הנראה, יהיו לווסת את מידת האטימה, וכאן השאלה היא שאלה טכנולוגית בלבד.

     

    שני פתרונות אחרים שהוצגו לאחרונה בארץ – והם כבר לא מאוד חדשים בעולם – הם פקק הדיאם, פקק שעם דחוס שעובר תהליך שטיפה מיוחד, ופקק סינטתי אחר בשם SupremeCorq. הסופרימקורק הוא פקק סינתטי שעשוי משבבים שנדחסו והודבקו יחד. בהקשר הזה, שווה לציין שיקב מאסי האיטלקי החליט לעבור להשתמש בפקקים אלה בחלק מהיינות שלו.

     

    פקק הדיאם הוא פקק טכני – כלומר כזה שעשוי משבבים (של שעם, במקרה הזה), שהודבקו שוב. בתהליך הייצור שלו, השבבים נשטפים ב- CO2 שנמצא במצב

    של בין נוזל לגז. במצב כזה, אומר היצרן, הוא בעל תכונות שימוש כמו של נוזל, ובעל תכונות ויכולות חדירה כמו של גז. בנוסף, משולבות בפקק קפסולות מיקרוסקופיות שמכילות גז. אלה תורמות ליציבות של הפקק ולשמירה על הלחות שלו; שעם, אם לא מרטיבים אותו בהנחת הבקבוק על צידו, מתיבש ומאבד את האלסטיות. הפקק הזה – נשאר גמיש ויציב. הרבה מאוד עבודה, מחקר וידע, השקיע כאן היצרן, ללא ספק.

     

    אם לומר את האמת, מבין התחליפים, פקק ההברגה הוא בינתיים זה שהתחבב עלי, אישית. הפקקים הסינטטיים הרגו לי כבר יותר מפותחן בקבוקים אחד. השליפה שלהם קשה למדי, בטח יחסית לשעם. כמעט בכל הסוגים, החזרת הפקק לבקבוק היא מלאכה כמעט בלתי אפשרית. אם עורכים טעימה של כמה בקבוקים, או שסתם יש שאריות – הפקקים האלסטיים הם פשוט אלסטיים מדי. הם חוזרים למצב הגולמי שלהם מהר מאוד, וקשה להחזיר אותם לבקבוק. זה אולי לא חסרון בארצות שבהן שותים הרבה יין, או במסיבות, אבל כששותים "כוס ליום", זאת בעיה. אנא, אז: השאירו לנו בינתיים את השעם, על כל מגרעותיו, והכניסו מה שאתם רוצים לפקקי הברגה. בכלל, בעצם, אולי כדאי שתעשיית היין תלמד מתעשיות אחרות ותארוז את היין במה שבא לה. הצרכנים יתרגלו.

     

    בעניין החזרת הפקק לבקבוק: אבי בן עמי, מארגן תחרות "אשכול הזהב" והבעלים של אתר "סומליה", התלונן לאחרונה על כך שמשאבות הואקום "מתישות" (הגדרה שלי) את היין ושואבות ממנו את כל החומרים הנדיפים, אותן הארומות שאנחנו אוהבים כל כך. אני לא יודע עד כמה זה קריטי ליין שעומד יומיים שלושה על השיש, אבל יש משהו בדבריו. בסוף יצא שאם נרצה לשמור יין לשתיה תוך יומיים שלושה, הכי טוב יהיה להעביר אותו למיכל קצפת, ולפמפם לתוכו קצת חנקן, מאחת מאותן שפופרות מתכת. מקסימום נקבל יין מוגז...

     

    "Masi Masianco 2005" - יין לבן, בלנד של פינו גריג'יו וענב שנקרא ורדוצו. הפינו גרי – ס - ג'יו, תלוי מאיפה באים, הופך פופולרי יותר ויותר בשנים האחרונות, כיין קל, מרענן ו"כיפי". הבלנד שלפנינו אמור להיות יין קל, אפריטיפי, נעים ומרענן. הוא אכן כזה: צבעו צבע קש בהיר, והוא בעל ארומות קלות של אפרסקים, ליים ומשהו על הצד הטרופי. בפה הוא מפגין חומציות נעימה. גם בטעימה הפעם, וגם בטעימה קודמת, היתה ליין מרירות קלה בסיומת. 93 שקל לצרכן. קצת יקר לטעמי.

     

    "Possessioni Rosso, Serego Alighieri" - יין אדום מאותו יקב, שעולה כ- 100 שקל, הוא בלנד של זני ענבים מקומיים – קורבינה, רונדינלה ומולינרה (קלון של סרגו אליגיירי). מאוד נעים, קל לשתיה, שיסתדר יפה מאוד עם מנות בשר אדום לא כבדות. יש לקרר קצת.

     

    "ססלוב קברנה סוביניון ריזרבד 2003" - עם הוצאתו של היין הזה לשוק, היקב מצטרף לשורת היקבים שהוציאו כבר יינות פרמיום משנת בציר זאת. מקור הענבים הוא בכרם האורגני של היקב, בקדיתא. היין התישן כשנתיים במגוון שלם של חביות, מיצרנים שונים ומסגנונות שונים.

     

    אני לא בטוח – בעצם, אני בטוח שאני לא – חש בכל אותם ניואנסים של ארומות וטעמים שברי ססלוב מדבר עליהם. אבל זה לא ממש חשוב. גם בלי לחוש בכולם, זהו יין בעל גוף בינוני ויותר, שמפגין עצמה ויציבות ופוטנציאל לפתיחה חגיגית של בקבוק בעוד שנתיים-שלוש. הרבה מאוד חבית מרגישים כאן, ללא ספק, אבל היא משאירה מקום גם לפרי. החסרון היחיד שמצאתי בו היה מעט עודף חמיצות, אבל יותר מסביר שזאת תתרכך במהלך הזמן והיין יהיה אז מאוזן להפליא. כ- 140 שקל, מחיר מומלץ לצרכן, 13.5% אלכוהול.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שלום בר טל
    קלאסיקה. פקקי שעם
    צילום: שלום בר טל
    פתרון נוח. פקק הברגה
    מומלצים