ההזדמנות השנייה שלי
כשהגעתי אל האור חיכה לי מלאך. הוא נראה בדיוק כמו בציורים שראיתי במוזיאונים כשהייתי אשה (משום מה תמיד האמנתי שהעולם למעלה יהיה שונה). המלאך שאל אותי אם אני מוכנה לעוד סיבוב, צייד אותי בז'יטונים ושלח אותי לקנות ציוד
שבועיים חיכיתי בחושך עד שקראו לי. "הגיע תורך, את יכולה שוב לרדת", אמר הקול. ראיתי נקודת אור רחוקה וריחפתי בהתרגשות. אני יורדת בחזרה אל העולם!
"טוב, את תעברי במהלך הקניות שלך דרך שלושה אזורים. תתחילי מאזור החיצוניוּת, תמשיכי לאזור המוח ותסיימי באזור המשפחה, שכולל את טיב המשפחה, הייחוס, הכסף והגיאוגרפיה. תנהגי בשיקול דעת וזכרי לשמור מספיק ז'יטונים בשביל כל השלבים. עוד שעה בדיוק אנחנו סוגרים כאן ואת יורדת למטה. יש שאלות?"
המלאך הוריד מהחבל את הרגליים והראה לה כל סנטימטר. "תראי, הן מושלמות. לא רק שהן יפות כל כך, הן גם שומרות על עצמן, תסתכלי בפרוספקט, יש כאן תמונות שמדגימות איך הן ישמרו את חיטובן המופלא בגילים מופלגים. אנחנו מכנים אותן 'רגלי סופיה לורן' - היא היתה הראשונה שקיבלה את הדגם הזה".
כשהגעתי אל האור חיכה לי מלאך שחרחר עם זוג כנפיים לבנות. שיערו נח ברכות על כתפיו ואצבעותיו הארוכות ניערו את התלתלים מפניו. הוא נראה בדיוק כמו בציורים שראיתי במוזיאונים כשהייתי אשה, ואני תמיד האמנתי שהעולם למעלה יהיה שונה מהציורים.
"את מוכנה לעוד סיבוב?" שאל ברוך.
הבנתי שהוא מתכוון שהגיע תורי לרדת לעולם, וידעתי שאני לא מוכנה להישאר עוד בחושך.
"טוב, אבל קודם לכי לבחור לך ציוד", החווה באצבעו הארוכה לעבר נקודה בין העננים. כשהחזרתי אליו את מבטי הוא נעלם, העננים אליהם הצביע התפזרו, וראיתי שוק עם דוכנים צבעוניים, סדורים לאורך סמטאות צרות בהן התרוצצו נשמות. ידעתי שהן נשמות, כי כולן נראו כמוני.
כשהגעתי לפתח השוק עמד מולי מלאך אחר. הבטתי מהופנטת באצבעותיו. כמו למלאך הראשון, גם לו היו אצבעות ארוכות ויפות. "שלום לך", אמר.
"שלום", עניתי. "אז זה השוק?"
"אנחנו לא קוראים לזה שוק, אבל נכון, כאן את מקבלת את הציוד שדרוש לך כדי לרדת למטה".
"אתה מתכוון לגוף ופנים?" התלהבתי. המחשבה שאני מקבלת עכשיו מראה חדש קסמה לי. לא הצטיינתי ביופי מיוחד בחיי הקודמים, ואולי עכשיו יתמזל לי.
"כן, אבל לא רק הצדדים החיצוניים, אלא גם מוח, עושר, ומשפחה", ענה והושיט לי ערימה של מטבעות ברזל.
"מה אני עושה עם זה?"
"את קונה את הציוד שלך", הסביר כאילו היה מדובר בתרמיל ומימייה לטיול השנתי שלי בכיתה ו', ולא בגוף שאני הולכת לסחוב איתי 70 שנה. "כל נשמה מקבלת בסיס של 100 ז’יטונים, ואחרי תוספות למעשים טובים והורדות לחטאים נשארו לך 91 ז’יטונים".
"אתה צוחק?".
"לא. יש לך שעה לקנות את הציוד שלך, ואת יורדת בחזרה לעולם".
עמדתי מולו, נשמה מבולבלת שזה עתה יצאה מהחושך. לא מספיק שסבלתי בחיי הקודמים, עכשיו גם זורקים לי בפרצוף את החטאים שלי. נזכרתי באבא שהיה אומר לי כשהייתי קטנה שיום אחד אשלם על המעשים הרעים. לא סתם משלמת, הייתי יכולה להיות דוגמנית. לא ייאמן, ככה כל אחד יכול לקנות מה שהוא רוצה, רק שלי יש פחות מ-100 ז'יטונים.
"זה לא הוגן", מחיתי עוד לפני שידעתי מה אני יכולה לקנות ב-91 ז'יטונים. "חשבתי שכשנולדים פותחים דף חדש, אז למה אתם זוכרים לי את החטאים מהחיים הקודמים? אני יכולה לפחות לראות איך חישבתם את זה? יש לך דף עם רשימת חטאים ומעשים טובים?".
הוא משך בכתפיו, ואני המשכתי לתקוף: "אלוהים יודע מהעניין הזה שאתם מורידים לאנשים ז'יטונים על חטאים קדמונים?"
"מספיק, את תחיי בסדר עם 91 ז'יטונים. יש אנשים שמקבלים פחות... את רוצה שאסביר לך איך קונים כאן?"
הבטתי באצבעותיו הארוכות המשולבות זו בזו וניסיתי לשכוח את העובדה שיש לי רק 91 ז'יטונים. "בבקשה".
"קודם כל, תגיעי למחלקת נשים".
"מה פתאום? למה דווקא אשה?"
"כי אין לך מספיק ז'יטונים. המינימום כדי להיות גבר הוא 125 ז'יטונים", ענה בשלווה.
רתחתי מולו. לא שבאמת היתה לי קנאה לדבר ההוא, אבל מה פתאום צריך יותר ז'יטונים כדי להיות גבר. "אז גם פה יש אפליה?"
"קל יותר להיות גבר, ולכן יקר יותר לקנות אותו"
"לא, פה דווקא אין, החיים למטה הם אלה שעדיין לא שווים. קל יותר להיות גבר, ולכן יקר יותר לקנות אותו".
שתקתי.
קזינו ז'יטונים אסימוני משחק הימורים casino chips (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
לא היו לי עוד שאלות. הייתי בהלם.
נכנסתי, כשפתאום נזכרתי והסתובבתי אליו בתקווה פועמת: "תגיד, בחישוב של הז'יטונים שלי שיקללתם את התקופה שהייתי מטפלת בשכנה החולה שלי, שרה?"
"התחשבנו בכל", הרגיע אותי, "תכנסי, בסוף לא יהיה לך זמן לבחור".
מי חשב? מי פילל? יש שכר ועונש, יש גלגול נשמות, ואיך שאנחנו נראים זה איך שהתנהגנו קודם. עוד לא עיכלתי לגמרי וכבר הגעתי לדוכן הראשון. בחנתי אל תוך עמקי נשמתי החוטאת את המחזה המדהים: כמו זוגות מכנסיים תלויים לייבוש התנופפו על חבלים עשרות זוגות רגליים, ארוכות וקצרות, שזופות ובהירות, שמנות ורזות. לא יכולתי להתיק את עיניי מזוג רגליים מרהיבות, ארוכות, שזופות, וכה חטובות, עד שיכולתי לדמיין את עיני הגברים מתרוצצות בחוריהן בעת שהיו נתקלים בזוג שכזה על שפת הים.
"בכמה אלה?" שאלתי את המלאך שעמד מאחורי הדוכן.
"אלה יקרות", ענה בחשדנות, "כמה יש לך?"
"91 ז'יטונים", לחשתי, ועוד לפני שאישוניו התרחבו כבר ידעתי מה הוא הולך לומר.
"91? זה התקציב הכולל שלך?" הוא נופף באצבעותיו הארוכות בכעס. "איך את רוצה לקנות אותן? הן עולות 80 ז'יטונים, ואת צריכה לשמור עוד בשביל פנים, חזה, שכל ומשפחה. לא הייתי מוכר אותן למישהי עם פחות מ- 200 ז'יטונים".
"אני מבינה", אמרתי ולא הפסקתי להביט ברגליים. כל כך רציתי אותן, שכל החטאים שעשיתי אי פעם עברו לי בתוך הנשמה כמו חצים מורעלים. מי בכלל יכול להגיע בימים טרופים אלה ל- 200 ז'יטונים?
"אפשר לראות אותן מקרוב?" שמעתי נשמה מאחורי.
"יש לך מספיק?" שאל.
"255 ז'יטונים, אל תדאג", אמרה לו בשלווה. צדיקה, חשבתי, מה היא עשתה שקיבלה כל כך הרבה ז'יטונים?
אשה פיתוי באדום פרקול (צילום: ויז'ואל/פוטוס )
"אני קונה", אמרה.
הבטתי בו אורז לה את הרגליים והתפללתי לנס, או שמישהו שיפיל כמה ז'יטונים מיותרים למרגלותיי. לא שאני מאמינה בחיצוניות, אבל ניסיוני בחיים לימד אותי שעד שמבינים שיופי זה לא הכל, החיים כבר כמעט נגמרים.
"מה יש לך בשבילי?" שאלתי אותו כשהיא הלכה עם השקית.
"תראי, לא כדאי לך לקנות חלקים נפרדים, זה פשוט בלתי אפשרי עם תקציב כמו שלך. אני מציע שתקני מערכת משולבת, בטח תוכלי להשיג משהו סביר ב-30 ז'יטונים. ותקני לך שכל טוב, שיעמוד לך כנגד כיעורך".
כנגד כיעורי? מה קורה כאן? שוב חיי יהיו קשים? בגיל 12 הבנים יתעלמו ממני, ובגיל 17 אתן להם מה שהם רוצים כדי שגם לי יהיו חיוכים קטנים בלילות. כנגד כיעורי אני צריכה שכל? שלא אפסיק לחשוב ולכאוב? לא תודה, אני לא אפול שוב לתוך ים המועקה, הייתי חכמה מספיק בחיי הקודמים.
ראיתי נשמות מרובות ז'יטונים קוטפות חזות מרהיבים
ציצים חזה מחשוף tits (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
ריחפתי לכיוון דוכני המערכות המשולבות וחציתי בדרכי את דוכני החזה. ראיתי נשמות מרובות ז'יטונים קוטפות חזות מרהיבים, מקומרים כאגסים ליצוא, תופחים כעוגות שמרים, מבטיחים לאותן נשים מאושרות שחייהן יחייכו אליהן כל בוקר מהמראה ועד החזייה.
המשכתי דרך מרכולי הפנים. ראיתי עיניים כחולות כים ונוצצות כברקן, גבות מדויקות, עצמות לחיים כשל נסיכות יופי, שפתיים מלאות ושיניים מחייכות. ראיתי והבלגתי והמשכתי, כי לי רק 91 ז'יטונים, ומקומי לא כאן.
"כן, בבקשה", אמר לי המלאך שמאחורי דוכן המערכות המשולבות.
סרקתי את המדפים שהיו עמוסים במערכות קומפלט - גוף ופנים, כמו בובות בחלון ראווה. ממבט ראשון קלטתי שמכאן דוגמנית אני לא אצא, ובעוד 20 ומשהו שנים, כשחברה תרצה לסדר לי בליינד דייט, היא לא תתאר אותי כ"בחורה נאה", אלא תבחר בתכונות אחרות.
"הייתי רוצה להוציא 40 ז'יטונים", אמרתי.
"40?" שמעתי את נימת הרחמים בקולו, או שהיתה זו נימה של בוז, כי למה לרחם עליי? חטאתי בחיי, והנה התיקון שלי, כמו שאמרה לי בת דודתי שחזרה בתשובה. כולם עוברים תיקון, הכל הם יודעים שם למעלה.
הוא הוריד שלוש מערכות והציג אותם לפניי. "תראי, זו דגם 262, ללא הרבה פגמים. האף ארוך, כן, אבל את יודעת שניתוחי אף הם כבר עניין סטנדרטי. הפנים קצת מצולקות, חזה קטן, אבל זה עניין של טעם, הגוף לא ישר לגמרי, בגיל 53 תהיה חטוטרת, בסך הכל לא נורא". אילו היו לי עיניים מעל הנשמה, בטח היו מופיעות לי דמעות. הוא המשיך והראה לי דגם של אחת שכל חייה תסחב כמה עשרות קילו מיותרים, ועוד אחת שהיה לי קשה להאמין שמבקשים עליה 38 ז'יטונים.
"אני יכולה לחשוב על זה?" שאלתי בנפש בוכייה.
"לחשוב? איפה את חושבת שאת נמצאת? עוד 46 דקות אנחנו סוגרים כאן".
"קשה לי", לחשתי.
"אני מצטער", קולו התרכך, "אולי תקני לך ציניות וחוש הומור שיטשטשו לך את הכאב בחיים?" אמר והחווה באצבעו המופלאה לעבר דוכן צבעוני.
המינימום כדי להיות גבר הוא 125 ז'יטונים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
