נזרקת לכלבים: מיכל גולן נלחמת על הכלבייה שלה

לפני עשור, אז היתה קוסמטיקאית מצליחה שחלמה לפתוח בית-ספר לקוסמטיקה משלה, מיכל גולן לא חלמה שאת ימיה תבלה בניקיון כלובי כלבים. עשר שנים עברו, וחמלתה למצוקתם של בעלי-חיים עזובים הפכה לשיעבוד לטיפול בכ-60 כלבים וכ-40 חתולים בכלבייה המצוחצחת שהקימה במושב סמוך ללטרון. מבודדת מהעולם, מתמסרת כל-כולה לטיפול בבני חסותה, הדבר היחיד שנותר לה הוא החלום שיימצא להם בית - ולה מקום עבודה וחיי שגרה.

השבוע נפגעה אחת מכתפיה, והיא מתקשה לתאר איך תוכל להמשיך לטפל בכלבים, בין היתר בהיעדר מתנדבים שיתמכו בה, ודאי תרומות כספיות למימון המזון והטיפולים הווטרינריים בחיות המחמד הכרוכות אחריה. על סף קריסה היא גם מתמודדת עם איום פינוי ("אני ובעלי רק רצינו תוספת קטנה לביטוח הלאומי, וכבר רבתי בגללה עם חצי מושב. לא מעניין אותי שכירות יותר גבוהה, רק שתלך", מתקוממת בעלת הבית שלה). וכך, בלית ברירה היא פונה ללבם של אוהבי החיות כדי שייחלצו לעזרתה.

"כשהייתי צעירה בכלל חששתי מכלבים", גולן משחזרת. "רק בגיל 25 אימצה במקרה את הכלבה הראשונה שלי, ואחריה עוד אחת". דבקותה בבעלי-חיים החלה כשהתנדבה לראשונה בעמותת "תנו לחיות לחיות", ולבה נשבר למראה הכלבים והחתולים שלא נקלטו בבית המחסה שלה מפאת חוסר מקום ומשאבים. כלב ועוד כלב, או כמו שמיכל קוראת להם, "ילדים", התווספו לחבורה שבה טיפלה, עד שגולן מצאה עצמה נאלצת לנדוד למושבים מרוחקים עם בני טיפוחיה.  

מטופחת ובוהקת מניקיון. הכלבייה של מיכל גולן (צילום: תמר דרסלר)

"חשוב לי להבהיר שבתמימותי סברתי כי הדבר יימשך מספר חודשים ואוכל לשוב לשגרת חיים נורמלית כאדם עצמאי ועובד. לא העליתי על דעתי כי עניין זה יגזול שבע שנים ארוכות מחיי, ואת כל עמל כפיי. עשיתי מאמצים כבירים בשנים הללו למצוא בתים לכלבים, וכן ביקורים תכופים בעמותות השונות בימי האימוץ. לצערי, עולה ההיצע על הביקוש ומאמציי עלו בתוהו" (מתוך האתר)

הקהיל הקטנה של פעילים למען בעלי-חיים בישראל, יודעת שסיפור השיעבוד של גולן איננו חד-פעמי. הוא אופייני למתנדבים רבים בארץ שלבם לא עמד להם למראה כלבים או חתולים משולדים ופצועים, והם אוספים אותם לביתם ומטפלים בהם. מגפת ההמלטות והימנעותם של בעלי כלבים רבים מדי מלעקרם או לסרסם מחד, והמספר הקטן יחסית של מאמצים פוטנציאלים מאידך, גודשים את בתי המחסה ברחבי הארץ בכלבים בריאים. לפי ההערכות, כ-100,000 כלבים מורדמים למוות מדי שנה. כך מוצאים עצמם המתנדבים "תקועים" שנים רבות עם חיות מחמד שאינן "יפות" דיין בעיני מאמצים, לוקות בבריאותן או מבוגרות מכדי שיימצאו להן בתים.

וכך, בתחנה האחרונה בנדודיה, גולן הקימה כלבייה מטופחת להפליא בחממה נטושה ששיפצה בכוחות עצמה מחסכונות שצברה במשך 20 שנות עבודה. אלא שגם כאן, במיקום הנידח יחסית, מרחפת מעל ראשה סכנת פינוי. בעלת הבית, הטוענת לתלונות מצד שכניה של גולן, דורשת ממנה לפנות את המקום עד ה-15 לחודש. כצעד ראשון זו ניתקה את אספקת המים לכלבייה, שבסמוך לה מתגוררת גולן הנאלצת כיום להשתמש בחביות מים ובבקבוקים לניקיון והשקיית הכלבים והחתולים. "החשש הגדול ביותר שלי הוא הפינוי", היא מעידה. "עם כמות כזו של

בעלי-חיים, מדובר בצעד שצריך לתכנן מראש ולהכין במקביל מקום חלופי - וכזה אין עדיין. גם אם יהיה, ספק אם אצליח לגייס את הכסף הנדרש כדי להקים בית מחסה חלופי".

את הטענות כי אינה מוסרת בנקל כלבים לאימוץ, גולן דוחה בתוקף. "אני בהחלט בוררת את המאמצים בקפידה. חשוב לי שלכלב יהיה בית טוב, לא בהכרח בית אמיד אלא בית שידאג לו כמו לילד, שישמור עליו עד גיל שיבה", היא מתארת. "אני משתדלת מאד לבוא לקראת המאמצים, לייעץ להם עד כמה שאפשר בקליטת הכלב במשפחה. בחצי השנה הראשונה לאימוץ אני גם מספקת שירותי שמירה במקרה של נסיעה לחו"ל. חשוב לי להבהיר לכל מאמץ שבכל שלב בו הוא לא מסתדר או נאלץ למסור את הכלב אני כאן, ובלבד שלא ישליכו אותו לרחוב".

הריחוק הפיזי מהמרכז, שאינו מועיל במציאת מאמצים לכלביה, מוסיף למעמסה. כך גם העובדה שחלק מהכלבים כלל אינו מוצע למסירה מפאת גילם המתקדם או בעיות התנהגות. כאלה הן למשל קוויני ואיזבלה הקשישות שניצלו מהרדמה, צמד כלבות קטנות המשותקות בפלג גופן האחורי ומתנייעות בעזרת עגלות מיוחדות. "אצל חלק מהכלבים זה או אני - או המזרק", גולן פוסקת. מזה כשנה היא אמנם אינה מקבלת עוד כלבים לכלבייה כדי לצמצם את מספרם של בני חסותה, אך בינתיים ללא הועיל. 

"אני ממשיכה לפעול ללא לאות למען מציאת בתים. אני נלחמת מלחמת קיום יומיומית על-מנת להאכיל את הכלבים. אני פונה אליכם בכל לשון של בקשה, אנא עזרו לי להמשיך ולפעול למען מטרה הומניטרית זו בכדי להצילם. אין אני מבקשת עבורי דבר אלא סיוע בקניית מזון, ביקורי וטרינר, תרופות והחשוב מכל - אנא בואו לאמץ כלב" (מתוך האתר)

לגולן לא נותר היום רכוש. שארית חסכונותיה ומעט התרומות שהיא מקבלת מושקעים כולם בטון מזון הכלבים והחתולים היבש שהיא רוכשת מדי חודש, ובטיפולים וטרינריים כרחיים. למרות המחסור, כל כלביה מטופחים ושובי לב, וניכר בהם שהם אוכלים היטב ואהובים. גולן מבלה בכל יום כשמונה שעות בניקיון הכלובים וחצרות הכלבייה, בהאכלה ובהברשה. בקיץ מתווספים לשגרת הטיפוח גם ריסוס נגד פרעושים, ובמקביל ניכוש וגיזום של הצמחייה בסביבה. "חופשה?", היא צוחקת כשהיא נשאלת מתי נפשה בפעם האחרונה. "לחופשה לא יצאתי מזה עשר שנים, מלבד שבועים בהם הייתי מאושפזת. זה היה החופש שלי", היא מחייכת בלי שמץ של מרירות.

על מסירותה של גולן לכלביה וחתוליה מעידה פעילה ותיקה בארגוני בעלי-חיים. "הכלבים שלה מטופחים וידידותיים באופן שלא רואים בכלביות אחרות", היא מתפעלת. "מיכל משקיעה בהם את כל מרצה וכספה ודואגת להם מעל ומעבר. את שתי הכלבות שלי, למשל, אימצתי ממנה. אבל היום היא נמצאת במצב קשה, ללא מים, בסכנת פינוי מידית, והיא זקוקה לכל עזרה אפשרית מכל חובבי החיות בישראל. לא מדובר רק בתרומות כספיות", היא מסכמת. "אפילו אם רק תגיעו אליה פעם אחת ותעזרו לה לטפל בכלבים - הדבר ישנה את עולמה". 

• לתמיכה בכלבייה של מיכל גולן ולאימוץ אחד מכלביה התקשרו לטלפון 052-3590898 או לחצו כאן