איך הפכה ישראל למעצמת קפה משובח
ישראל הקטנה והצעירה, שלא הייתה מעולם בית גידול לקפה, הפכה תוך שנים מעטות למדינה שמגישה בכל פינה קפה משובח ברמה איטלקית. איך זה קרה לנו, מה חלקן של הרשתות המתפשטות במהירות ומגיעות גם לארצות אחרות, ומה עוד נוכל ללמוד בספר חדש ויפה שנקרא "על קפה"
השאלה הגדולה היא, איך קרה שמדינה, שבמובנים מסוימים די שקועה בבוץ, מצליחה להפוך למעצמת אספרסו עולמית? היכן מסתמנת בארצנו נקודת המהפך, שבה דחק הקפוצ'ינו המושקע את ההפוך הבלתי יומרני אל מחוץ לקונסנזוס העירוני? ואיך הפך בית-הקפה, מקום המפגש של הבוהמה הקטנה משנות ההתחלה של המדינה, למתחם אורבני יוקרתי, כבול ברשת? את התשובות אולי לא תמצאו בספר "על קפה" שיצא לאחרונה, אבל כל מידע אחר הקשור למשקה השחור זורם בין דפיו.
לכל מי שמנסה לשרטט היום את מפת הקפה הישראלי נכונה עבודה מפרכת: לצד בתי-הקפה המסורתיים, המוסדות השכונתיים והאתרים הוותיקים, פורחות הרשתות. מי לא מכיר היום את השמות "ארומה", "ארקפה", "קפה הלל", "קפה קפה", "קפה נטו", "קופי שופ", "אספרסו בר", "אילנ'ס" ו"קופי בין", רשתות שסניפיהן צצים בכל חלקה טובה.
אחד השחקנים הבולטים על הלוח המקומי הוא "קפה ג'ו," הנחשב ליצרן קפה הגורמה הגדול בארץ. העסק, שהחל כבית־קפה בודד ברחוב החשמונאים בתל-אביב, הוקם לפני כעשור על־ידי דייויד קליין ודב גולדפרב, שעלו מארה"ב. היום, יש ל"קפה ג'ו" כ-30 סניפים ברחבי הארץ.
אחת התחנות במסע הלא כל כך מפרך שעבר הקפה הישראלי מהפינג'ן עד למכונת האספרסו נמצאת דווקא בארצות-הברית. האמריקאים, שותי קפה מובהקים, לא זכו למוניטין טובים בתחום ברחבי העולם. אבל בשלהי שנות ה-80 נכנסה רשת "סטארבאקס" לתמונת הקפה האמריקאית. היא לימדה את ארצות־הברית לבטא את המושגים "לאטה," "מקיאטו" ו"קפוצ'ינו" ולשתות קפה בסגנון האיטלקי האנין.
הדי המהפכה הזו הגיעו עד מהרה גם אלינו.
היזמים המקומיים מיהרו לקלוט את הבשורה, וקהל היעד, שכבר עבר הכשרה חלקית על־ידי תעשיית היין שהתפתחה כאן בסערה, היה מוכן למהפיכת הקפה. חובבי המשקה הנלהבים למדו את הנושא במקור, באיטליה, התמחו עד לפרט האחרון והצטיידו במיטב המכשירים והכלים. התוצאה לא איחרה לבוא: רשתות קפה בנוסח אמריקה, עם ידע איטלקי וביצוע ישראלי. ההצלחה הייתה עצומה.
מחבר הספר "על קפה", וינצ'נזו סנדלי, נולד בעיר טרייסט, בירת הסחר העולמי בקפה. אביו היה מהמובילים בייבוא קפה גורמה לאיטליה. סנדלי, הנחשב אחד המומחים הגדולים בעולם לקפה, חבר לצלם פולביו אקרדי, ויחד יצאו למסע חיפוש אחר מקורות הקפה. בשנת 2000 הוציאו לאור באיטליה את הספר היפה והמקיף ."IL CAFE"
דייויד קליין מ"קפה ג'ו" קיבל עותק חתום של הספר במתנה מסנדלי, ידידו וספק פולי הקפה שלו. כשקליין ושותפו גולדפרב פתחו ב-1997 את בית־הקפה ברחוב החשמונאים בת"א, הם החליטו שברצונם לא רק להגיש קפה - אלא גם לייצר אותו. ההחלטה השתלמה, ו"קפה ג'ו" הפך למותג, המשווק את הקפה שלו לבתי-קפה ולמוסדות (כרשת מלונות "דן.(" את וינצ׳נזו סנדלי פגש קליין בתחילת הדרך, כשרכש אצלו שלושה שקים של קפה. כיום, בית המסחר האיטלקי הוא הספק היחיד של "קפה ג'ו," מפעל הקפה־גורמה הגדול בארץ, הרוכש 150 טון פולי קפה בשנה.
את המהדורה העברית של הספר, שיצאה לאור בימים אלה בהוצאה עצמית של "קפה ג'ו," אפשר לראות, לקרוא וגם לרכוש - במחיר אסטרונומי של 250 שקל - בסניפי הרשת. הספר הוא למעשה אנציקלופדיה מלאה לתולדות הקפה, זניו, תפוצתם בעולם, שיטות הגידול, הקטיף, העיבוד, הצריכה והמגמות בשוק.
כוס הקפה שלנו
בסקר שערכה רשת "קפה קפה" באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה על הרגלי שתיית הקפה בקרב הישראלים, התגלו כמה ממצאים מעניינים:
- רוב הישראלים (כ-%(89 פותחים את היום בשתיית קפה. בבית הם מעדיפים קפה נמס פשוט, ללא סוכר.
- את השיא בישיבה בבתי-קפה תופסים דווקא תושבי השרון - %.75 אחריהם תושבי חיפה והצפון (%,(60 תל־אביב וירושלים (57%).
- רוב יושבי בתי-הקפה הם צעירים (72% מתוך בני ה-18-,(34 משכילים (65% מהאקדמאים) ובעלי אמצעים (75%מהמשתכרים מעל 10,000 שקל בחודש.
