עסקת בז"ן: להוריד את הכובע
גם אחרי ההפרטה נותרו בתי הזיקוק בידיים ישראליות - וטוב שכך
בתי הזיקוק לנפט בחיפה נמכרו. אחת ההפרטות הגדולות בתולדות הכלכלה הישראלית הושלמה, והושלמה במחיר טוב וראוי למדינה - כלומר לנו האזרחים. כי זאת יש לזכור תמיד: לבז"ן היו שני שותפים - ה"חברה לישראל" והחברה הישראלית. השותף הקטן, תאגיד פרטי בשליטת משפחת עופר, החזיק 26% מבתי הזיקוק. השותף השני והגדול ייצג את כל אזרחי המדינה, את כל משלמי המסים, והוא החזיק במרבית הנכס. שנוהל, אגב, למופת.
ההפרטה של בתי הזיקוק הושלמה על אף הקשיים שהערימו בדרכה גורמים שונים. ב-2006, אחרי מאבקים משפטיים וציבוריים ממושכים, מכרה "החברה לישראל" את מניותיה בבתי הזיקוק לממשלת ישראל תמורת 144 מיליון דולר (677 מיליון שקלים נטו). במבט לאחור, אין ספק ש"חברה לישראל", השותף הזוטר, קופחה ולא זכתה לקבל מהממשלה תמורה נאותה עבור מניותיה. אך זה כבר שייך לעבר.
הממשלה רכשה שליטה מלאה בבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד לא רק כדי להפריט אותם, אלא כדי להפריט כל אחד מהם בנפרד - ובכך ליצור תחרות לתועלת הצרכנים. תחילה נמכר בית הזיקוק באשדוד, והחודש, בשתי פעימות, נמכרו במכרז גם בתי הזיקוק בחיפה. ההפרטות יכניסו לקופת האוצר סכום השווה ל-2.4 מיליארד דולר נטו, יותר מ-10 מיליארדי שקלים. מנגד ויתרה הממשלה - בשם אזרחי ישראל - על זרם הרווחים והדיווידנדים העתידיים שיכלה לקבל מבעלותה על בתי הזיקוק. האם עשתה כאן עסקה טובה? זאת נדע רק בעוד שנים. הדבר תלוי במחיר הנפט, בחוסר או עודף כושר זיקוק בעולם בכלל ובאגן הים התיכון בפרט, וביכולותיהם הניהוליות של הקונים החדשים.
את בתי הזיקוק בחיפה רכשה שותפות בין "חברה לישראל" ל"מפעלים פטרוכימיים", כלומר בין משפחת עופר לבין דיוויד פדרמן. מתמודדים אחרים, שפה ושם השמיעו קולות על נכונותם להשקיע, נסוגו ברגע אחרון או לא ניגשו כלל למכרז. בסופו של דבר נותר בז"ן בידיים ישראליות, ללא שותפים זרים. וטוב שכך: בתי הזיקוק הם נכס תשתיתי לאומי, ויש טעמים חזקים - מדיניים ואסטרטגיים - להשארתם בידיים ישראליות. זהות הקונים אף מבטיחה רציפות ניהולית, מקצועיות וראייה ארוכת-טווח.
לזכותם של בעלי "חברה לישראל" ייאמר שהם לא שיחקו ברוגז עם הממשלה, לאחר המנה הלא-קטנה של עלבונות שספגו. משפחת עופר קונה כעת את בתי הזיקוק במחיר (יחסי) הגבוה פי 5 מהסכום שקיבלה מהממשלה תמורת מניותיה-שלה. "חברה לישראל" תשקיע בקניית 46% מבתי הזיקוק קרוב ל-740 מיליון דולר, השקעה כבדה מאוד. היא תיאלץ להתחרות בשוק הזיקוק והתזקיקים מול הקונה של בתי הזיקוק באשדוד, חברת האנרגיה "פז" בשליטתו של איש העסקים צדיק בינו.
לא "פז" ולא "חברה לישראל" עושות טובה למישהו בקניית בתי הזיקוק מהממשלה; הן משקיעות מפני שעשו חשבון רווח והפסד מדויק. ובכל זאת: אני מוריד בפני בעליהן את הכובע. כל הכבוד! לא דומה בעיניי השקעה של מיליארדים בבתי הזיקוק במולדת הישראלית - על הסכנות הביטחוניות, המדיניות והעסקיות הכרוכות בכך - להשקעה של כמה מאות מיליונים בשכונת מגורים "ישראלית" בפאתי איזו עיר מזרח-אירופית.
ההפרטה של בתי הזיקוק משלימה את יציאת הממשלה מענף הנפט ותזקיקו, בעבר - אחד המפוקחים והמולאמים ביותר. מה שנותר כעת הוא לבטל כליל את המעורבות המנהלית בשוק זה: אין עוד צורך בקביעה ממשלתית של מחירי הבנזין, למשל. כשהכל בידיים פרטיות, צריך לפתוח את שערי התחרות לרווחה, כדי שהצרכן הישראלי יפיק תועלת מההפרטה לא רק כמוכר נכסים, אלא גם כקונה מוצרים.
בידיים ישראליות: סמי עופר
מומלצים
