דין וחשבון לאקדמיה

האמת, קשה לבוא השנה בטענות אל חברי האקדמיה ההוליוודית. זה לא שבתי הקולנוע אירחו במהלך 2006 יותר מדי סרטים שאי הכללתם בקטגוריות השונות היא בגדר שערורייה ממש. אז נכון, “המדריך לחיים בכפר" יותר טוב בהרבה מכל אחד מחמשת הסרטים שכן זכו להימנות ברשימה הסופית, אבל גם הוא לא בדיוק "פארק גוספורד", סרטו המצליח האחרון של רוברט אלטמן המנוח, שכמעט זיכה אותו באוסקר לפני שש שנים. תמוהה גם היעדרותו ממצבת המועמדים הסופיים של "טיסה 93” המרתק, אחד משני סרטים שיצאו השנה (השני היה "מגדלי התאומים" של אוליבר סטון) והתייחסו ישירות לאסון של 11.9, ואשר הבמאי שלו, פול גרינגראס, דווקא כן מתמודד על פרס הבמאי המצטיין.

צפו בטריילר של "המדריך לחיים בכפר"

עדיין, יש להצטער על שמקומו של "המדריך" נפקד מקטגוריית התסריט המעובד (גריסון קיילור כתב בהתבסס על תכנית הרדיו הוותיקה שלו). אגב כך, דווקא בנישה המשנית-יחסית הזו ראוי היה לערוך סדר מחדש. להעיף את "רמז לסקנדל", שהתקין בעבור הבד המחזאי פטריק מרבר, כמו גם את "בוראט", שמועמדותו היחידה דווקא פה כבר גרמה לכמה גבות להתרומם, ולשבץ במקומם, נאמר, את הסרט הנ"ל. אף נוכחותו של "אמן האשליות", סרט הקוסמים שעובד לפי סיפור קצר מאת סטיבן מילהאוזר, והוא מועמד לפרס הצילום, היתה מתקבלת בקטגוריה זו בברכה.

ממול, בקטגוריית התסריט המקורי, בולטים בהיעדרם התסריט שכתב ניק קייב למערבון האוסטרלי היפה, "ההצעה" – סיפור מיתולוגי על פושע הנתבע בידי איש חוק להרוג את אחיו – וכן "לחזור", שנשמט אף מרשימת המתמודדים על פרס

ההצעה סרטו של ניק קייב

הסרט הזר. מצד שני, קל להבין את חברי האקדמיה במקרה זה, שחשו מן הסתם כי אלמודובר כבר קיבל בעבר את שלו, והעדיפו לשבץ בחמישייה הזרה שלהם את סרטיהם של אחרים. אגב כך, “מותו של מר לזרסקו" הרומני, השם מספר הכל, שצול"ש בכמה רשימות של איגודי מבקרים אמריקאיים כסרט הטוב של השנה, כלל לא מופיע פה, וכך גם "אקלימים", מעין מיכלאנג'לו אנטוניוני טורקי. שלא לדבר על ההצלחה הגדולה של הקולנוע הדרום קוריאני, “The Host”, שילוב מזהיר של סרט מפלצות עם מלודרמה משפחתית.

"ילדים קטנים", סרטו העז של טוד פילד, על פדופיל המאיים על שלוותו של פרבר אמריקאי, ראוי היה להתברג אל בין חמשת המובילים, וכך גם פילד עצמו. ביצועיו בסרט זה ודאי מרשימים יותר מאלו של סטיבן פרירס, שעבודתו מסתכמת בעיקר בכרכורים מאחורי שובל גלימתה של "המלכה" שלו – הלן מירן. בקרב השחקנים, יש לשבח את חברי האקדמיה על הכללתו של אלן ארקין (שקרוב לוודאי גם יזכה) כמועמד לשחקן המשנה המצטיין, אבל אם כבר נדרשו ל"מיס סנשיין הקטנה", חבל שפסחו על הקומיקאי סטיב קארל המגלם שם דוד הומו בעל

נטיות התאבדותיות. ובכלל, הרשימה הזו יכולה היתה להיות מושלמת לו נכלל בה גם אדם ביץ' שהיה אחד מ"גיבורי הדגל" (האינדיאני שנופל קורבן לגזענות ואלכוהוליזם) בסרטו המלנכולי של איסטווד.

אגב איסטווד. “מכתבים מאיוו ג'ימה" שלו הוא, אולי, הסרט הפוליטי-אקטואלי ביותר מבין חמשת המועמדים בשנה, שלהבדיל מקודמתה, שאפה להתרחק מאמירה פוליטית כמו מאש (לפחות בכל האמור בבחירת המועמדים). מה שיכול להסביר את זכייתו האפשרית של "מיס סנשיין הקטנה" בפרס הסרט. חבל, על כן, שחברי האקדמיה לא השכילו להעניק מועמדות גם לקן ווטאנבה המעולה, שעושה בסרט זה את תפקידו של קצין יפני בעל יחס אמביוולנטי לאמריקה. מצד שני, אם לחזור לפתיחה של רשימה זו, בושות גדולות הם לא עשו השנה, הבוחרים בהוליווד, פשוט כי לא היה למי.