בהשגחת הוותיקן - קציצות דגים בברכת האפיפיור

בין – המון – ההודעות לעיתונות שנוחתות על שולחני, מצאתי בשבוע שעבר הודעה מטעמה של קנטקי פרייד צ'יקן. KFC, אתם יודעים, אלה שמוכרים עוף מטוגן בסיר לחץ, לפי המתכון המקורי של הקולונל ההוא, מהדרום.

אפשר להתווכח כמובן על מידת ההצלחה של הרשת בישראל – לאחרונה דווקא שמעתי שהם פתחו סניף חדש ברמת גן – אבל הפעם, גם אנשי השוקיים המטוגנות הצליחו להעלות חיוך על פני. לא ברור לי אם הם התכוונו ברצינות לעניין הזה, או לא, אבל ההודעה לעיתונות אמרה – בתרגום חופשי – בערך כך:

"רשת קנטקי פרייד צ'יקן, רשת מסעדות העוף המטוגן הפופולריות בעולם, תציע לראשונה מנת דג... החברה ביקשה את ברכתו של האפיפיור עצמו למוצר. נשיא החברה, גרג דדריק, שלח מכתב אישי לאפיפיור לשם כך".

עכשיו בא תיאור שלם של החטיף עצמו, שאומר שהוא מיוצר ממאה אחוז פילה של אלסקן פולוק – הדג האחרון שעוד נשאר ממנו משהו בים, אגב – והוא מוגש עם רוטב טרטר על לחמניית שומשום חמימה. "זאת", אומרים אנשי KFC, "היא פשוט המנה האידיאלית לקתולים, ששומרים על איסור אכילת הבשר בימי שישי, בתקופת הלנט, אך עדיין רוצים לשמו על סגנון החיים המודרני. גורמים רשמיים בתוך הותיקן אישרו שהמכתב אכן התקבל, והחברה מקווה לקבל את ברכתו של האפיפיור".

מר דדריק כבר ידוע היטב בחוגי התקשורת, כמישהו שיוזם תעלולי יחסי ציבור מוצלחים למדי. לפני כמה חודשים, KFC הרכיבה לוגו ענק שלה ב- Area 51, הידוע כאזור החייזרים, בגודל שיראה היטב מהחלל. אין ספק שהחברה עובדת עם לא מעט הומור, והישיבות שלהם נראות משהו בסגנון של הישיבות של "ארץ נהדרת", נניח:

- "מה נעשה היום?" שואל המנכ"ל.

- "אולי נשלח צוללת עם עוף, להאכיל את דגי המעמקים?" גונח מנהל השיווק המיואש.

- "דגים... דגים... לא, לא, יש לי רעיון יותר טוב: נעשה קציצות דגים לפסחא, ונבקש עליהן את ברכת האפיפיור! העיתונים יחגגו!".

- "כן, ואחר כך נוכל לעשות קציצות דגים לפסח, ולבקש את הברכות של האפיפיור של היהודים!".

- "אין להם, אדיוט! אלה רק כותבים "Ok", וזה עולה ימבה כסף".

עכשיו אני מנסה לדמיין חדר הדואר של הותיקן, שבו התקבל המכתב של אנשי KFC: מתוך הנחה שהם שלחו פקס

או מכתב עם בול וכל זה, ולא אימייל, זה בטח נראה ככה: ילד המזבח שממיין שם את הדואר ראה את הלוגו האדום שחור עם הפרצוף של הקולונל, ושם לב שמאחור כתוב "לשכת נשיא KFC", תפס את המכתב ורץ לממונה עליו. זה הסתכל, ראה שכתוב "אישי", ורץ לממונה עליו, וכך הלאה, עד שהגיעו ללשכת בנדיקטוס.

עכשיו, יכול היה לקרות אחד משני הדברים: בנדיקטוס פותח את המכתב, נופל מהרגליים מרוב צחוק ובשארית כוחותיו מצליח להעביר את המכתב למישהו אחר, שיקרא ויתעלף, או שהתחיל שם עניין שלם בנוסח "כן, לנו הם שולחים רק את הבקשות להם... ורק את ההודעות לעיתונות... אבל דוגמאות לטעימה? זה לא נאה להם לשלוח, נכון? על זה הם מתקמצנים! אז לא צריך, אנחנו לא נותנים ברכה ולא שום דבר. נקודה". מגלגלים את הנייר לכדור וקולעים אותו לסל הניירות. "שושנה", אומר שם אחד הבכירים, "תשלחי להם את ה"התקבל נוסח XVI".

אז תשמעו, חביביי, שם ברומא: קודם כל אל תזלזלו, ואל תצחקו. יש לכם פה יופי של הזדמנות עסקית, ואם לא תלמדו מההיסטוריה – ואתם הייתם אשפי הברכות והמחילות, כידוע – לפחות תלמדו מהיהודים. תנו להם ברכה, אבל לא בחינם. תעשו חותמת עגולה יפה, בפנים כתוב "בברכת האפיפיור בנדיקטוס XVI". אל תשכחו ובמרכז שימו את הסמל הידוע עם המפתחות, כמובן.

תחתימו איזה טופס כזה, מכוער ככל האפשר, על הנייר הכי זול שיש בשוק, עם פג תוקף, ככה שיצטרכו לחדש כל רבעון, נניח. תכתבו עליו בטוש, בכתב מכוער ובלתי קריא "ממאי עד ספטמבר בלבד", ויש לכם יופי של מקור הכנסה מכאן ועד מלחמת גוג ומגוג. אצלנו לפחות העניין הזה עובד מצוין.

אצלנו אין אפיפיור שנותן ברכות. זאת אומרת, אין אפיפיור אחד: אצלנו יש אפיפיורים, תתי אפיפיורים, אפיפיורים מחוזיים, מקומיים ואפיפיורות מרכזית, של המדינה, שהאמת שהחותמת שלה שווה הכי פחות, אבל אף אחד לא ממש אומר את זה בגלוי.

הכי טוב זה אם תייצרו אפיפיורויות קטנות, מאוד מחמירות וסלקטיביות, שממש – אבל ממש – לא נותנות ברכה לכל אחד. האפיפיורויות הקטנות האלה יהיו שוות הרבה מאוד כסף. כמה זה "הרבה מאוד"? תחשבו שטיחים מקיר לקיר על כל סנט פטרוס, פעמיים בשנה. תזהרו רק שלא יבואו לכם מאחור כל מיני חבר'ה צעירים, ממזרים כאלה, כמו ההוא, לותר, שירצו לעשות רפורמה, וישימו חותמת בחצי חינם. במקרה הזה, מה שאתם צריכים לעשות, זה לספר לכולם – בשקט, שלא ידעו שזה בא ממכם – שהחותמת שלהם זה לא משהו, נגיד ככה.

תשתמשו במנזרים ובכנסיות שלכם בתור לשכות, תשימו שם פקידים, עוזרי מנהלה ותתי פקידים, ולאט לאט יהיה לכם מנגנון שלם – תקראו לזה "מועצה אפיפיורית", נניח – שצריך לפרנס. את הכסף מההחתמות אל תחלקו לאף אחד, תשמרו אצלכם, בשביל דגים לימי שישי, אבל מדי פעם תבואו למועצה החילונית המקומית ותתלוננו שלפקידים במועצה אין מה לאכול, ותשביתו את שרותי החותמות.

רבותי נציגי הכס הקדוש, אדוני האפיפיור, עניין הברכות זה עניין כלכלי לכל דבר: נעלבתם שלא שלחו לכם דוגמאות של החטיף של KFC? קטן עליכם! הם רוצים ברכה? לא רק שהם צריכים לשלוח דוגמאות, אתם צריכים לשלוח מישהו שישגיח עליהם ועל כל העניין. אתם צריכים להושיב שם מישהו במפעל, שיוודא שבאמת יש בקציצות שלהם 100% דגים, ושלא שמים שם שומן בקר, חלילה, או שבבי עוף. החותמת שלכם שווה הרבה כסף, זוכרים?