דו"ח "כיאן": תחבורה ציבורית? לא לנשים ערביות

"באום-אל-פחם המונה 41,000 תושבים אין תחבורה ציבורית - בעוד בפרדס-חנה, המונה כ-30,000 תושבים, היא אמנם לא אידיאלית אבל קיימת", קובלת תמר קינן, יועצת התחבורה של הארגון הפמיניסטי "כיאן", המפרסם היום (ג') דו"ח העוסק בניידוּת נשים ערביות בישראל. "תחבורה ציבורית היא מצרך יסוד בסיסי, שעל המדינה לספק לכל אזרחיה בתנאים ובעלות סבירים. הזכות לניידות היא זכות יסוד והפגיעה בה יכולה להיחשב כפגיעה בחירותו של הפרט", היא מוסיפה ומדגישה כי "השתלבות האישה הערבייה בחיים המודרניים נשענת, כמו השתלבותו של כל אדם אחר במדינה, על האפשרות לניידות".

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב נשים ערביות נמוך: בגילאי 44 עד 25 הוא עומד על כ-30%, מול כ-80% מהנשים היהודיות המועסקות. יחד עם זאת, ניכרת מגמה של שינוי ב-20 השנים האחרונות. מאחורי המספרים הללו, המוצגים בדו"ח שחיברו קינן ודורית בר, עומדות פעילות "כיאן" המנסות לשנות את המצב בכפרים וביישובים. תגריד אל חמד, רכזת פרויקט ניידות נשים בארגון, עובדת עם קבוצות נשים במטרה להפעיל לחץ על הרשויות המקומיות ומשרד התחבורה. "מדובר בנשים שעברו תהליכי

העצמה עד שהיו מוכנות לפעול כקבוצת מנהיגות. הן מנהלות חוגי בית, עורכות 'פגישות נדנוד' עם ראשי מועצות ועוד", היא מתארת.

את הרעיון להפעיל לחץ על פיתוח תחבורה ציבורית, אל חמד מספרת, הגתה קבוצת נשים בכפר מר'ר. "היה להן קשה להגיע לקורס העצמה קהילתית שהתקיים בכפר כי לא היתה בו תנועת אוטובוסים. כשביקשנו מהן לבחור פרויקט בו ירצו לעסוק הן העלו את הרעיון, בנו תוכנית פעולה ובסיומה הצליחו להכניס תחבורה ציבורית ליישוב. לצערנו, החברה שהפעילה את קו האוטובוס הפסיקה לעשות זאת אחרי שבעה חודשים כי הוא לא היה רווחי", היא מוסיפה, ומדווחת על קבוצות נשים נוספות הפועלות בעיר הכרמל ובכפר קרע. "בעיר כרמל הן החדירו למודעות את העיקרון לפיו ניידות נשים חשובה ומשפיעה על השכלה, תעסוקה וכלכלה. נשות הקבוצה עומדות בקשר רצוף עם העירייה ומהנדס העיר, והחודש הן יקיימו פגישה עם נציגי משרד התחבורה ואגד". 

"ניידות הנשים משפיעה על השכלה, תעסוקה וכלכלה". קבוצה של "כיאן" 

"נשים הן הנפגעות הראשונות"

מן הדו"ח, שבודק לראשונה את זמינות התחבורה הציבורית ב-13 יישובים ערביים בגליל ובמשולש, עולים נתונים עגומים: רוב קווי האוטובוס כלל אינם נכנסים לכפרים, ואלה שכן מגיעים ליישובים עושים זאת בתדירות נמוכה ביותר. "מערכת התחבורה מנציחה את מצבן של הנשים בתוך החברה הערבית, וגם את מצבן של הערביות בחברה הישראלית", מתקוממת קינן. לדבריה, אין די לחץ לשפר את המצב וכך הנשים נותרות בסופו של דבר בבית. "התלות שלהן בגבר רק הולכת וגדלה כיוון שהוא בעל הרכב, אם יש כזה בנמצא. פעם התעסוקה היתה במרחק הליכה, כמו גם מרכז הכפר בו מתנהלים החיים המסחריים. היום, כשהכפרים גדלו והרכב הפרטי נכנס לשימוש, נוצר מצב בו למי שאין רכב הכל נותר מחוץ לתחום. העלייה בניידות הגברים הביאה לשינוי במבנה הכפר, ובמקביל להדרת הנשים שכבר אינן יכולות להגיע ברגל למוקדי התעסוקה, הקניות והחברה".

כדי לשנות את המצב, בין היתר מציעות המחברות לקדם חוק זכויות חברתיות שיכלול גם התייחסות לניידות כזכות יסוד, ויהווה בסיס לתביעתם של ארגונים חברתיים למניעת הדרתן של קבוצות אוכלוסייה שונות. בנוסף, קינן ובר מצביעות על הצורך בהכנת תוכניות תחבורה בכפרים, בהן יודגשו עקרונות הניידות והנגישות

של נשים, ולסבסד את עלות הנסיעה באוטובוסים ביחס שונה מזה הנהוג בשאר חלקי הארץ כאפליה מתקנת. כמו כן הן ממליצות להקים ועדות תחבורה ברשויות המקומיות בהן יהיו חברות גם נשים, שידאגו לשיתוף הציבור בקבלת החלטות שעניינן תחבורה.

"בשבילנו, ההצלחה נמדדת גם בהעלאת המודעות לנושא", מסכמת אל חמד. "הניידות והתחבורה הציבורית הן נושאים שאף פעם לא דיברו עליהם בחברה הערבית, ולכן הדו"ח הוא ראשון מסוגו. ובכלל, עצם זה שקבוצת נשים כמו זו הפועלת במר'ר, המורכבות מעקרות בית ונשים שאינן אקדמאיות, הצליחו בכוחן המוגבל להכניס את תחבורה ציבורית לכפר, נחשבת להצלחה משמעותית בעינינו".

ממשרד התחבורה נמסר כי "אגף התחבורה הציבורית במשרד מקדם בימים אלו תוכנית מערכתית להסדרת התחבורה הציבורית לכלל הישובים הערביים בארץ, תוך כדי בחינת הזיקות, המגמות והצרכים הייחודיים למגזר".