צופן דה וינצ'י: עכשיו הדיאטה
אם רק נשמור על יחס נכון בין אבות המזון, נכניס למטבח רק חומרי גלם איכותיים, נקפיד על פעילות גופנית ונוריד את קצב החיים - או אז נוכל לרזות כהוגן. זו התורה של סטיבן לנזלוט, אופה ומעריץ של לאונרדו דה וינצ'י, בספרו "צופן הדיאטה"
כך לפחות סבור סטיבן לנזלוטה, מחבר הספר "צופן הדיאטה". לנזלוטה, אופה ובעל בית קפה בעיר פורטלנד שבמדינת מיין, ארצות הברית, טוען כי הסדר והיחסים עליהם שמר דה וינצ'י על שולחן השרטוטים בחדר העבודה, בעבודותיו (יחסים אותם הפך הסופר דן בראון ללהיט בשם "צופן דה וינצ'י"), נשמרו גם על שולחן האוכל במטבח.
לחם. אפשר לטרוף, כל עוד לא מדובר בדגנים מעובדים (צילום: עמית גושר)
מאז שחר ימיו מנסה האדם להסביר, להבין ולתת משמעות ופשר לאירועים סביבו. בתקופת תור הזהב של אתונה ניסו היוונים להגדיר נוסחת זהב אשר תהיה נכונה לכל נתון בטבע, מעין משפט-על אשר תקף בכל מצב ובכל תנאי בעולם. ככל הידוע, החיפושים עדיין נמשכים. מה שלא הפריע לפרשן פופוליסטי כמו דן בראון לראות בחיתוך הזהב של דה וינצ'י נוסחה שתחתה ניתן לכופף את העולם - מפריחת פרחים ועד מעוף ציפורים, מפתיתי שלג ועד כנסיות. ומה שתקף בתכנון צוללות, מסוקים, בוטניקה, אסטרונומיה, אנטומיה, ציור, פיסול - בכל אלה ועוד שלח לאונרדו דה וינצ'י את ידו - תקף גם במטבח. כך סבור לנזלוטה, שמתפנה להגדיר מהו יחס הזהב בארוחות של לאונרדו.
דה וינצ'י גדל בטוסקנה, והחדשות המשמחות לסועד הישראלי הן שגם במיין הרחוקה שומר לנזלוטה על המטבח הים-תיכוני, עם כל השום, הפלפל ושמן הזית. לנזלוטה לא בא להקשות על הסועדים, וצופן הדיאטה שלו פשוט, ממש כמו לספור 1, 2, 3: חלק אחד מתכולת הצלחת יהיה פחמימות מדגנים, שני חלקים חלבונים, שלושה חלקים ירקות.
אלא שהצופן הוא רק הדרך של לנזלוטה לומר לנו שהתקלקלנו וסטינו מדרך הישר. האוכל כיום, למי שלא ביקר לאחרונה בסופרמרקט, נורא תעשייתי, מעובד, לא בריא. כלומר, לפני שנקבע את היחס הנכון בצלחת, חשוב שחומר הגלם יהיה ברמה. ושנאכל בשקט. שנירגע. ושנדע מאיפה הגיע האוכל ומה לעזאזל אנחנו מכניסים לפה.
"תכנית צופן הדיאטה היא דרך לשוב ולהתכוונן לדברים שמלכתחילה אסור היה לנו לנטוש אותם", מטיף לנו האופה מצפון מזרח ארה"ב, ועובר למסע צלב נגד המודרני והמתועש ובעד הישן והמסורתי, ומן הסתם גם הטעים והבריא. ייאמר לשבחו של לנזלוטה שהידע שלו באוכל בכלל ובלחם בפרט בהחלט מרשים, והספר כולל תפריטים יומיים מפורטים, תפריט לטבעונים, תפריט לאנשים גדולים, מתכונים, רשימת ציוד למטבח, ועוד ועוד. "אפשר לומר שבמידה מוסימת גם אני איש רנסנס: צייר מופשט, אמן עבודות עץ, פסנתרן וכנר חובב שמנגן קלאסי וג'אז, תלמיד אמנויות לחימה - וכן אופה ושף. ואב חד הורי לשלושה מתבגרים", מתפייט לנזלוטה.
אז מה המסר? אם נשמור על היחס והמידות הנכונות באוכל, נוכל לאכול את הכל - כולל לחם, גבינות שמנות, בשר אדום, פסטה ושאר מעדנים - ולרדת במשקל. זאת, כל עוד נשגיח שהאוכל שלנו בריא ונקפיד על חמשת העקרונות הבסיסיים לדיאטת דה וינצ'י. ואלה הם:
חמשת העקרונות של דיאטת דה-וינצ'י
1. בחרו מזונות ים-תיכוניים מהמאה ה-15. הדיאטה הים-תיכונית אשר הסעירה את ארה"ב בתחילת שנות השמונים, חוזרת. ירקות, פירות, דגים, אפילו פיצה - אין. דגנים מעובדים, מזון תעשייתי ופאסט פוד - אאוט.
2. טובים השניים. אל תאכלו פחמימות לבד. או במלים פשוטות, שימו משהו על הלחם. גבינה טובה, ירק חביב, אפילו פרי יעשה את העבודה. כמות קטנה של שומן או חלבון תפחית את העומס הגליקמי על הגוף.
3. הרכיבו מנה ביחס נכון. מחצית המנה פחמימות, שליש שומנים, חמישית חלבונים. והספר עמוס בחישובים כיצד הגיע לנזלוטה, כלומר דה וינצ'י, ליחס הזה.
4. האיצו. חילוף חומרים מואץ שורף קלוריות במהירות וביעילות. פעילות גופנית היא הדרך הטובה להגביר את חילוף החומרים.
5. האטו. וזה הין שמשלים את היאנג: האטו את קצב החיים. אל תתייחסו לאוכל בחרדת קודש. תלמדו ליהנות מאוכל. אפיית כיכר לחם יכולה להימשך שבוע. או כמו שסיכמה וירג'יניה וולף, שאולי לא בישלה כמו לנזלוטה אבל לבטח כתבה טוב ממנו: "בלתי אפשרי לחשוב כראוי, לאהוב כראוי, לישון כראוי, ללא ארוחה ראויה".
"צופן הדיאטה", סטיבן לנזלוטה. הוצאת מטר. מאנגלית: יעל זיסקינד-קלר. 349 עמודים.
לפנייה לכתב/ת 
