החייל האמיץ שוונקי. צפו בראיון עם חלוץ בית"ר ירושלים

שישה משחקים לקח לחלוץ הברזילאי קלבר שוונקי להיכנס לעניינים בבית"ר ירושלים ורק אז הבין באיזו קבוצה ובאיזה קהל מדובר. אחרי תקופה לא קלה שעבר הצליח סוף סוף למצוא את הרשת בניצחון 1:4 על מכבי חיפה ובמחזור האחרון המשיך בכיוון החיובי כאשר כבש את שער הניצחון 0:1 בחוץ על מכבי פתח תקווה. לאחר השער שכבש ב'טדי' הוא חשף חולצה עם הכתובת "אלוהים נאמן" והקהל הירושלמי החל לקרוא בשמו. לאחר השער בפ"ת הוא חגג עם חבישת דגל ברזיל לראשו.

"זו היתה התרגשות גדולה והייתי מאוד שמח", אמר שוונקי בראיון בלעדי ל-ynet. "כל חלוץ רוצה להבקיע שערים כדי שהאוהדים יצעקו את השם שלו. הודיתי לאלוהים שעזר לי לכבוש שער חשוב שעזר לקבוצה לנצח".

שוונקי הוכיח בראיון כי למד את המילים של שירי האוהדים והבטיח להם: "בפעם הבאה אבוא עד הגדר כמו שהאוהדים שרים. השחקנים הסבירו לי שכאשר הקהל צועק את שמי אני צריך לרוץ ולהתקרב אליהם. זו הצורה בה השחקנים שלנו מודים לאוהדים וזה נותן לך כוח לקראת המשחק הבא".

על ההרגשה שלו בישראל אחרי חודשיים בקבוצה אמר: "כבר התחלתי להתאקלם. לוקח זמן ללמוד במקום חדש את הכדורגל ואת הטקטיקה של המאמן ועכשיו כבר התרגלתי. ההרגשה טובה יותר אחרי שכבשתי שני שערים בשני המשחקים האחרונים. נלחמתי בשביל לעזור לקבוצה, ולפעמים הולך לך ולפעמים לא. תודה לאל שזה סוף סוף קרה ועכשיו אנסה לכבוש יותר שערים".  

"הייתי כעוס ועצוב, במיוחד אחרי שמשחקים שלנו הסתיימו בתיקו 0:0 ובהם שער אחד היה חשוב מאוד על מנת להשיג ניצחון" נזכר שוונקי בתקופה הפחות טובה. "הייתי כעוס בגלל שלא הצלחתי לעזור לקבוצה, אבל לאט לאט צברתי ניסיון ועכשיו אנסה לכבוש יותר כדי שנהיה אלופים. לפעמים הייתי חושב לעצמי איך זה יכול להיות שאני, שוונקי שכבשתי 14 שערים בברזיל, לא מצליח לכבוש פה וזה קורה שמחשבות כאלה עוברות לך בראש. עוברים שלושה ארבעה משחקים, הכדור לא נכנס והמועקה גוברת. אבל ידעתי שזה קורה להרבה שחקנים ושאני צריך להמשיך לעבוד עד שהתוצאות יגיעו".

על העובדה שבניגוד לליגה הברזילאית, שם מגיעים לעיתים 60-70 אלף צופים למשחקים, בליגה הישראלית יש מעט צופים, אמר: "אני לא מרגיש הבדל גדול, כי גם לבית"ר יש קהל גדול שממלא את האצטדיון שלנו ומגיע לתמוך בנו גם במשחקי חוץ ובאימונים. זה חשוב בשביל כולנו. יש לנו גם קבוצה חזקה ורואים את זה כשהרבה שחקנים שלנו משחקים בנבחרת. הקבוצה הזו נבנתה בשביל לזכות באליפות ועל זה אנחנו נאבקים".  

ז'וזה רמאליו. תנו לו זמן להתאקלם (תומר גנור)

על חבריו הברזילאים, טוטו רושל וז'וזה רמאליו, אשר בניגוד אליו עדיין לא הצליחו להפגין את יכולתם בקבוצה: "גם הם עוברים תהליך של התאקלמות כמוני. רמאליו גם הגיע קצת אחרי ואחרי טוטו. גם הם מתרגלים לאט לאט לכדורגל פה ואני בטוח שגם הם יעזרו לבית"ר להיות אלופה. ברור שזה טוב בשבילנו שאנחנו שלושה ברזילאים ביחד כי אנחנו יכולים לדבר זה עם זה ולעזור אחד לשני במגרש". על דרק בואטנג: "הוא האיש הכי מצחיק בקבוצה שלנו וזה מתבטא בכל השעשועים שלו. הוא בדרן גדול שמצחיק את כל השחקנים וכל הזמן הוא שמח".

שוונקי סיפר על הדברים אותם יכול היה לבצע בברזיל ואינו מסוגל כאן: "בברזיל הכדורגל יותר איטי ומחזיקים שם יותר את הכדור. כאן הכדורגל יותר אירופי, מהיר ועם שמירות חזקות. אם אתה מחזיק את הכדור המגן של הקבוצה היריבה מיד מגיע ולוקח לך אותו, כך שאתה חייב לחשוב מהר. זה עדיין לא אומר שיותר קל להבקיע שערים בברזיל, כי שתי הליגות קשות, אבל יותר קל לך אחרי שאתה מתרגל לסגנון המשחק".

פלמנגו ריו בברזיל, בית"ר ירושלים בישראל (רויטרס)

בהשוואה לברזיל אמר שוונקי: "הייתי משווה את בית"ר לקבוצות הגדולות בברזיל, כמו קורינתיאנס ופלמנגו. גם אלו הן קבוצות בהן קיים לחץ לזכות באליפות וגם הן נוצרו כדי להביא תארים. אני לא יודע להגיד באיזה מקום בית"ר היתה מסיימת בליגה הברזילאית, כי הכדורגל שם שונה מאשר פה וכמו שאנחנו עוברים תהליך של התאקלמות בטוח שגם שחקנים ישראלים היו צריכים להתרגל לכדורגל שם".  

על הביקורות מצידו של הבעלים ארקדי גאידמק: "זה ברור, הרי הקבוצה אמורה לזכות בתארים ואם היא עפה מטורניר אז הקהל לא מרוצה וכך גם הנשיא. אבל זה כבר עבר וצריך לשכוח מזה ולהתגבר על זה. יהיה קשה לזכות באליפות כי נשארו לנו עוד תשעה משחקים ואף אחד לא יכול להיות בטוח מי יהיה אלוף ומי יסיים במקום השני".

שוונקי. סוף, סוף מרגיש טוב בישראל. תודה (אלי אלגרט)

שוונקי סיפר את אשר הרגיש כאשר סיפרו לו לראשונה על ההצעה מישראל: "לא יכולתי לדעת לאן אני מגיע, כי לא הייתי כאן קודם. שיחקתי רק ביפן ובערב הסעודית פרט לברזיל וגם שם היה קשה. פה יש לי חברים שהיו כאן קודם, כמו דירסאו ואנדרסון שאבייר ממכבי חיפה. הם אמרו לי שהכל פה בסדר ושאין שום בעיות. הם סיפרו שהכל פה רגוע ושהכדורגל כאן טוב ותחרותי. בגלל זה הייתי רגוע כי ידעתי שיש לי פה חברים ושאוכל להביא לפה את המשפחה שלי".

על ההרגשה להתאמן אצל מאמן שאינו דובר את שפתו: "כבר התרגלתי לזה מהתקופה בה שיחקתי ביפן וערב הסעודית. עד היום אני לא מבין שום דבר ביפנית וערבית. יוסי מזרחי לימד אותי על דינמיקה ומהירות במשחק. בברזיל הייתי שם את הרגל על הכדור והמגן היריב היה מגיע ולוקח לי אותו. עכשיו זה לא קורה, כי יוסי לימד אותי לחשוב מהר ולשחק מהר ובאחריות". על ראיון שפורסם באחד העיתונים ובו פורסמו דברי ביקורת שלו על מזרחי: "אף פעם לא אמרתי את זה. בחיים לא אגיד דברים רעים על המאמן שלי".

שוונקי חוגג עם אלוהים (אלי אלגרט)

שוונקי טוען בתוקף שלא בא לבית"ר רק בגלל הכסף שהוצע לו: "אף אחד לא בא לשחק בקבוצה רק בגלל כסף. התשוקה בכדורגל זה מה שחשוב. חשוב לבוא לקבוצה שאיתה תוכל לזכות בנצחונות ותארים ואז גם אולי יכירו אותי בליגות חזקות יותר באירופה. מי יודע. השאיפה שלי להגיע לליגות כמו בספרד ואנגליה. חשובה התשוקה ובית"ר היא קבוצה עם הרבה תשוקה. האפשרויות של בית"ר גדולות מאוד כי יש לקבוצה שאיפות להגיע לליגת האלופות וזה נותן הרבה אמביציה. בטוח שבית"ר יכולה להצליח גם באירופה".

שוונקי התייחס לדויד אגנסו, החלוץ הספרדי ששיחק בקבוצה בעונה שעברה ועזב לטענתו בגלל שלא הסתדר עם האוכל בישראל: "אין לי שום בעיה והאוכל פה בסדר, נורמלי. נכון שיש אוכל ברזילאי שאין כאן, כמו פייז'או למשל, אבל אשתי ואני מסתדרים ואוכלים פה גם בחוץ. אני גם אוהב לנסוע לעשות שופינג בתל אביב. זה דבר שלא הייתי עושה בברזיל ובכלל יש פה את כל מה שיש במדינה שלי".

חומוס לברזילאי? תחליף לפייז'או (שי בן אפרים)

שוונקי בן ה-27 נולד בקמפו גרנדה שבריו דה ז'ניירו שבברזיל והחל לשחק בגיל 9 בקבוצת הילדים של פרימירי. כשחקן בוגר הופיע בלא פחות מ-11 קבוצות לפני שהגיע לבית"ר ירושלים - שוונק שיחק בלא פחות מ-11 קבוצות עד כה. תשע בברזיל - נובה איגואסו (1998 ו-2003), ס.ר.ב (1999-2000 ו-2001), יובנטוס (2000), ס.פ.ז. (2002), ברגנטינו (2002-2003), אמריקה (2003), קרוזיירו (2004), בוטפוגו (2004) ופיגוארנסה (2006), ושתיים מחוץ לארצו - אל ריאד הסעודית (2003) ו-ולגטה סנדיי היפנית.

במקרה שלו, לא מדובר בכלל בילד עני שהצליח לברוח מהמצוקה: "תודה לאלוהים שלא חסר לי כלום כאשר הייתי ילד. המשפחה שלי לא היתה עשירה, אבל מעולם לא סבלתי רעב ותמיד היה לי מה ללבוש. אבל שלי עבד כבנאי, לא היתה לו משכורת גבוהה ולא היתה לנו מכונית, אבל זו לא היתה בעיה כי תמיד יכולנו להגיע באוטובוס לאן שרצינו. ההורים שלי תמיד תמכו בי וזה עזר לי מאוד בקריירה. גם אשתי מרים תמיד היתה לצידי ואנחנו ביחד כבר 12 שנים". השניים מתגוררים בדירה עם נוף ירושלמי מרהיב יחד עם בנם דווי בן השלושה חודשים. 

לשוונקי גם היה מה לומר לקראת המשחק של נבחרת ישראל נגד אנגליה: "בטוח שאפשר להשיג תוצאה טובה במשחק הזה, כי הכדורגל הישראלי התחזק מאוד. אם האנגלים יבואו לפה ויחשבו שהניצחוון שלהם בטוח הם עלולים להיתקל בבעיה כי ישראל יכולה לתת משחק גדול ולנצח. זה בדיוק מה שקרה לנבחרת ברזיל שהגיעה למונדיאל האחרון במחשבה שהם כבר זכו, ובסוף הם הפסידו".