סלים דאו ינהל את תיאטרון אלמידאן
שחקן תיאטרון חיפה יחליף בתפקיד את פואד עוואד שפורש אחרי שש שנים על כסא המנכ"ל. "אני רוצה לפתוח את התיאטרון, לא להיות סגור בתוך עצמי אלא לפרוץ החוצה"
מזה שנים חולם השחקן סלים דאו על תיאטרון משלו וכעת, כך נדמה, מתגשם החלום. שחקן תיאטרון חיפה, שנחשב אחד מעמודי התווך של התיאטרון ונחרט בזיכרון גם על מסך הקולנוע בתפקיד הבלתי נשכח ב"אוונטי פופולו", מונה לתפקיד מנכ"ל ומנהל אמנותי של תיאטרון אלמידאן החיפאי. חוזה רשמי טרם נחתם, אך דאו למעשה כבר החל בתפקיד. אחרי מאבק כוחות לא קל שהתנהל במקומונים של חיפה במהלך החודשים האחרונים בין פואד עוואד, מנהלו היוצא של התיאטרון, לבין יורשו, מקווה דאו שהדרך סלולה לעתיד טוב יותר.
"מהרגע שבו הגשתי את מועמדותי לתפקיד עברתי התקפות לא קלות, אבל אני מקווה שכל זה מאחורי", הוא אומר ומסרב להיגרר להשמצות, "אמרו עלי הרבה דברים, טענו שאני חסר כבוד ושלקחתי את הפרנסה מקודמי בתפקיד. אמרו שהאף שלי בשמיים בגלל שהצלחתי כשחקן אבל שאין לי יכולות ניהוליות. אני לא רוצה לדבר בגנות המשמיצים, שמרתי לאורך כל הזמן הזה על שתיקה אבל חשוב לי לומר שכל מה שנכתב היה משולל בסיס".
דאו מעדיף לדבר על עובדות בשטח. "עד היום הסתפק התיאטרון בשתי הפקות בשנה שרצו אולי מאה פעם בשביל לרצות את משרד התרבות והגורמים שמתקצבים את פעילות התיאטרון", הוא אומר, "בגלל מיעוט ההפקות איבד התיאטרון, שלא עמד בקריטריונים, 400 אלף שקל ותקציבו עומד על 1.2 מיליון שקל. אני מתכנן להציג בשנה הקרובה שש הפקות ולהריץ אותן לפחות 200 פעם".
לפתוח את התיאטרון
דאו מכוון גבוה עם הפקות רבות משתתפים כמו "מהומות קיוז'ה" עיבוד של השחקן חליפה נאטור ("בטווח יריקה") למחזה מאת קרלו גולדוני אותו יביים ניזאר עמיר זועבי או ההצגה "קראיא סראיא", מאת עיבוד של נביל עאזר לסיפורי הפולקלור הלבנוניים של סלאמה אלראסי המתוכננת לעלות כבר במאי. גם "זה הסיפור", שהועלתה באלמידאן לפני כשנתיים ומבוססת על עיבוד של השחקן עאמר חליחל לסיפורי אלף לילה ולילה, תעלה שוב במאי. תמשיך לרוץ ההצגה "דרך הררית" מאת ארנה עקאד בכיכובן של סלואה נקארה וסנאא להב, שהחלה את דרכה בפסטיבל עכו לפני שלוש שנים. המחזה שמפגיש בין המשוררת הפלסטינית הנודעת פדואה טוקאן לאסירה ביטחונית משוחררת, הוצג לאחרונה בפסטיבל תיאטרון במרוקו וזכה להצלחה רבה. במקביל מתכנן דאו לעלות הפקה קאמרית מתוך מבחר מחזות מהרפרטואר הנדרש לבחינות הבגרות בבתי הספר התיכוניים הערביים ומנהל משא ומתן לגבי הפקת מונודרמה שתשתתף בפסטיבל "מסרחיד" העכואי להצגות יחיד בשפה הערבית.
איך מעלים פי שלוש הצגות בתקציב שהצטמצם משמעותית?
"מגייסים אנשים שרוצים לתרום ולעזור ומבינים שבשלב הראשון מפשילים שרוולים ביחד ולא מתבכיינים. במקביל מנסים לגייס תרומות לתיאטרון, בונים תכנית מנויים, עובדים על שיווק אגרסיבי".
יש מנויים לתיאטרון אלמידאן?
"לא וזו הבעיה. התיאטרון קיים 12 שנה ורק עכשיו אנחנו עובדים על גיבוש תכנית רפרטוארית מסודרת שאותה אפשר יהיה להציע למנויים".
יש לתיאטרון להקת שחקנים?
"זו אחת המטרות הראשונות. קשה מאוד לעבוד בלי להקה של שחקנים ובלי מחויבות הדדית. כשאתה משלם לשחקן על חזרות פעם בכמה זמן בלי הבטחה לעבודה מינימלית, אין לך דרך להחזיק אותו. זו מלחמה הכרחית ואני מאמין שאנצח בה, זו הדרך להגיע למצוינות וזו גם הדרך היחידה לנצח את הבעיות השיווקיות. בלי שיווק אין עבודה וכשאין לך שליטה על השחקנים מכיוון שהם לא מקבלים משכורת, קשה לבנות רפרטואר יציב".
תיאטרון אל מידאן הוקם בשנת 1995 כתיאטרון הערבי עברי הראשון שנתמך על ידי מדינת ישראל. במשך שלוש שנותיו הראשונות ניהל אותו שחקן תיאטרון חיפה יוסף אבו ורדה. מאוחר יותר ניהלו אותו תקופה מסוימת פואד עוואד וראעד נסראללה. גם השחקן מכרם חורי החזיק בתפקיד הניהולי מספר חודשים אך פרש. מבחינתו של דאו, ששיחק בהפקה הראשונה של התיאטרון "המלך הוא המלך" מאת המחזאי הסורי הנודע סעדאללה וונוס, מדובר בסגירת מעגל. "אני זוכר את האולמות המלאים ואת ההתרגשות", הוא אומר ומשחזר באותה הנשימה גם את האכזבה, "בשלוש השנים הראשונות זה היה נפלא, אבל מאוחר יותר, לאט לאט, הקהל נטש. התיאטרון לא עבד, לא סיפק את הסחורה. בתקופה הקצרה שמכרם ניהל את התיאטרון היתה תחושה של פריחה עם 'הספר מבגדד' של המחזאי המצרי אלפרד פרג' שהחזירה את הקהל לאולמות. כשמכרם עזב התיאטרון מצא את עצמו שוב עם קהל של אנשים בודדים".
בשנים האחרונות, בעקבות מצבו המדשדש של תיאטרון חיפה ואיומים חוזרים ונשנים לסגירתו, ניסה דאו למצוא אלטרנטיבות. האיש שניהל בעבר את תיאטרון בית הגפן בחיפה, החליט להקים קפה-תיאטרון חדש בשם "תמוז" בוואדי ניסנאס. הרעיון, שהפציע בתחילת המילניום החדש קרם עור וגידים בשנת 2004, אז פתח את שעריו שעל-פי חזונו של דאו אמור היה לשמש כמרכז תרבות ובית לעמותת "מפאתיח" לתיאטרון ולקולנוע שייסד בשנת 1999. "תמוז" לא החזיק מעמד ודאו המשיך במקביל לשחק בתיאטרון ובקולנוע.
האם תמשיך לשחק בתיאטרון חיפה במקביל?
"ברגע שייחתם החוזה עם אלמידאן אני מתכוון לפרוש מתיאטרון חיפה. אני לא מתכוון לוותר על המשחק, אבל בשלב הראשוני, כלומר בשנתיים הקרובות, אני רוצה להקדיש את הזמן לניהול התיאטרון בכדי שנוכל לקחת אותו רחוק. אני משער שאחר כך לא אתאפק, אני מתכוון גם לשחק וגם לביים".
הקשרים שלך כשחקן יסייעו לך בניהול?
"הייתי אמור לשחק בתפקיד ראשי בקופרודוקציה של תיאטרון חיפה והתיאטרון הפריזאי Confliance למחזה מאת העיתונאית עמירה הס שיביים אריאל סיפל. עכשיו תיאטרון אלמידאן ייכנס כשותף בפרויקט הזה ובקופרודוקציה נוספת עם שגרירות איטליה ותיאטרון אלחכאוואתי במזרח ירושלים של 'מותו של אנרכיסט' מאת דריו פו. גם בהפקה הזו אני אמור לשחק תפקיד ראשי. תיאטרון הקאמרי התחייב לסייע לנו בהצגה 'מהומות קיוז'ה' בחלקי תפאורה, בתאורה, אביזרים ותלבושות ללא תמורה. זה צעד ראשון למען שיתוף פעולה עתידי. אנחנו מדברים על הפקה משותפת דוברת עברית וערבית שתעלה בשנה הבאה בשני התיאטרונים. שיתופי הפעולה האלה מאד חשובים ואין לי ספק שהם יהיו פוריים מאוד. אני רוצה לפתוח את התיאטרון, לא להיות סגור בתוך עצמי אלא לפרוץ החוצה. להתחבר לתיאטרונים גדולים ומצליחים זה כרטיס כניסה. אני רוצה לעבוד גם מול פסטיבלים בחו"ל ואני מדבר על העולם המערבי והערבי".
