"ערביי יפו נפגעים מהכוחות הכלכליים וייהוד העיר"

"ברור לי שמתחת לפני השטח רוחשים ביפו זרמים רבים, פוליטיים, חברתיים, דתיים ואחרים", פוסק מתכנן הערים מייקל אדוארדס, שעשה השבוע בעיר כאורח כנס לקידום זכויות במרחב שערכה עמותת "במקום". "אינני יודע אם פינוי התושבים הערבים מבתיהם בשנים האחרונות הוא אכן במדיניות ממשלתית - אך התוצאה עגומה", הוא מוסיף, שעון על מעקה המרפסת שטופת השמש של בית "האגודה למען ערביי יפו". לכנס אדוארדס הוזמן כדי לספר על ההתארגנות האזרחית שהוביל ברובע קינגס קרוס בלונדון, אזור נדל"ני נחשק שתושביו נאבקים זה שני עשורים בתוכניות פינוי-בינוי במסגרתן הם יסולקו מבתיהם לטובת מבני משרדים ובנייני פאר.  

"לתושבי קינגס קרוס, רובם בעלי הכנסה ממוצעת נמוכה, ברור היה שלא יוכלו להמשיך ולהתגורר בשכונה אם הפרויקט אכן יצא לפועל", מסביר אדוארס, דמות מוכרת בקרב מתכננים עירוניים ופעילים למען זכויות אדם. "בהתארגנות נדירה של מספר ארגוני דיירים הם פנו לרשויות והציעו תוכניות פיתוח משלהם. הן אמנם לא

התקבלו, אך בהחלט הצליחו למקד את הכותרות במאבק הציבורי. מעבר לכל התחזיות, ותוך התעלמות גמורה כמעט מהממסד ובעלי האינטרסים הכלכליים, הוא מתקיים שנים רבות".

במהלך הביקור סייר אדוארדס ביפו, בין היתר בשכונת עג'מי, לשעבר שכונת עוני מוזנחת שבעשורים האחרונים את תושביה הערבים המקוריים מחליפים דיירים חדשים, המתגוררים בבתי המידות המטופחים שבנו. "ממה ששמעתי וראיתי, מדובר בסיטואציה קשה מאד לתושבים העניים", הוא אומר. "הם נפגעים משני דברים עיקריים: כוחות כלכליים והמגמה לייהוד העיר. בין היתר הגענו למתחם המגורים אנדרומידה ביחד עם אחד מתושבי העיר הערבים, והוא סיפר לנו שזו הפעם הראשונה בה הוא נכנס למתחם. לא די בכך שלאחר מאבק תושבי יפו מורשים היום להיכנס למתחם", הוא מתקומם. "הכניסה אינה ידידותית במיוחד לאדם מהרחוב, ועצם העובדה שהוא סגור והדיירים אינם מתערים ברחוב היפואי בעייתית". 

"לתושבים יש זכויות בהליך התכנוני". הפגנה ביפו (צילום ארכיון: ניב קלדרון)

"תמיד יש לקוות לעתיד טוב יותר"

"במקום", עמותת המתכננים והאדריכלים שיזמה את הכנס בו אדוארס השתתף, הוקמה ב-1999 במטרה לחזק את הקשר בין זכויות האדם ומערכות התכנון בישראל. "נקודת המוצא שלנו היא שהתכנון המרחבי משפיע על הקהילה והחברה ועל זכויות האדם הבסיסיות", מרחיבים מקימיה. "הקשר בין תכנון ובין זכויות אדם ואזרח אינו תמיד ברור מאליו: תכנון נתפס כמעשה שלטוני המוכתב מלמעלה ומגדיר מציאות מרחבית לפרט ולקהילה. דווקא בשל כך, חשוב לנו להדגיש שלאזרחי המדינה ותושביה יש זכויות בתחום ההליכים התכנוניים, וכי הם עלולים להיפגע מתכנון מרחבי שאינו לוקח בחשבון את צורכיהם".

הכנס בן היומיים שהעמותה קיימה השבוע הוקדש לדילמת השיתוף בין ארגונים חברתיים לממסד ובתרבויות בנייה של קבוצות החיות בשוליים הפוליטיים, בהם הכפרים הבלתי-מוכרים בנגב. כך למשל הציגה ד"ר אמילי סילברמן מהטכניון פרויקטים רבים מהעולם, במסגרתם התבצע בהצלחה שיקום שכונות ללא פינוי-

בינוי ודוגמאות לשכונות מעורבות של מגורים פרטיים וציבוריים אלה לצד אלה.

ביומו השני של הכנס סיירו המשתתפים ביפו, במתחם אנדרומדה שפעילים הגדירו כ"שכונה סגורה לעשירים הקונים דירות בכסף רב במתחמים שאינם פתוחים לכלל הציבור", ובשכונת עג'מי שבה פגשו תושבים מעוטי יכולת הנאבקים במאות צווי הריסה ופינוי. תושבי השכונה טוענים כי במשך עשרות שנים הוקפאו כל אישורי הבנייה, מה שלא הותיר להם ברירה אלא לבנות באופן בלתי חוקי. "זוהי מדיניות גזענית של המדינה, שמטרתה לייהד את יפו ולפנות ממנה את האוכלוסיה הערבית", הם הסבירו וסיפרו על הפגנה שנערכה החודש.

ואדוארדס? הוא עדיין אופטימי. "אני בהחלט חושב שניתן לשכנע את מי שרכש דירות במאות אלפי דולרים להתערות ברחוב היפואי העממי", הוא פוסק. "אבל יש לכם כאן הרבה מאד עבודה, ויפו היא רק דוגמה למתרחש בערים אחרות בישראל. אני בהחלט אופטימי לגבי הסיכוי לשינוי. עובדה, דברים אכן משתנים ברחבי העולם כולו בנושאי תכנון ושילוב מגורים פרטיים לצד מגורים ציבוריים. ההווה אכן קשה, אבל תמיד יש לקוות לעתיד טוב יותר בו אנשים ממוצא שונה ורמה סוציו-אקונומית שונה יתערבו אלה באלה".