גן נעול: ביקור בגנים פיראטיים לילדי עובדים זרים

12 לולים לבנים דחוסים זה ליד זה, עשרות צעצועים מונחים בארון כיוון שאין די מקום לפזרם וכ-30 פעוטות, חלקם כבר למדו שאיש לא יפיג את בכיים, אחרים עדיין מנסים לזכות במעט תשומת לב מהאורחים: ברוכים הבאים לאחד מעשרות גנים מאולתרים הפועלים בדירות מוזנחות בדרום תל-אביב, בהם שוהים ילדי העובדים הזרים. "אנחנו נמצאים בקשר עם 26 גנים כאלה, והגן הזה עוד נחשב לאחד הטובים מביניהם", נאנחת תמר שוורץ, מנהלת "מסיל"ה", מרכז הסיוע לקהילה הזרה של עיריית תל-אביב יפו. "נכון, יש עובדים לא חוקיים - אך אין אנשים לא חוקיים", היא מתקוממת. "לא יעלה על הדעת שילד ישלם את מחיר המעמד של הוריו". 

כ-450 ילדי עובדים זרים שטרם מלאו להם שלוש שנים חיים בישראל, מרביתם שוהים בגנים הללו, המכונים "בייביסיטר", בעת שהוריהם יוצאים לעבודה. בשל מעמד ההורים הם אינם זכאים לשירותיה של מערכת החינוך הרשמית, ומובאים מדי בוקר לדירות הצפופות שרק בקושי אפשר לקרוא להן מעון יום. העובדות הסוציאליות של "מסיל"ה" עומדות בקשר רציף עם הגנים המוכרים להן, מנסות

לשפר את תנאיהם ולו במעט, אך גם הן מודות כי "ישנם עוד מספר לא ידוע של גנים שעדיין לא הצלחנו לאתר, ואין לנו ספק שהתנאים השוררים בהם קשים אף יותר".

ה"בייביסיטרים", בהם הילדים שוהים למעלה מ-12 שעות מדי יום בדוחק רב, מנוהלים בידי נשים מהקהילה הזרה. "הילדים יכולים רק לחלום על חצר משחקים ולרוב תריסי הדירות סגורים בגלל שהמטפלות, שלחלקן אין אישור שהייה, חוששות להתגלות", מתארת שוורץ. "האוויר הדחוס בדירות גורם למחלות וזיהומים שעוברים במהירות מילד לילד, ומיותר לציין שאין בהן תנאי בטיחות מינימליים. התינוקות נמצאים כל היום בתוך לולים בלי אפשרות לזחול או לשחק מחוצה להם, וכיוון שהמטפלות משגיחות על שלושים ילדים בממוצע, הם כמעט לא זוכים לחום ומגע אנושי".  

"לא יעלה על הדעת שילד ישלם את המחיר". "יוניטף" (צילום: תמר דרסלר)

"עונים לקריטריונים של ילדים בסיכון"

בשנים האחרונות גורשו או הורחקו מהארץ עובדים זרים רבים. מאחור נותרו ילדיהם ונשותיהם הנאלצות להמשיך לעבוד, לעתים במשרות כפולות, כדי לפרנס את משפחותיהן בחו"ל ולהחזיר את ההלוואות שנטלו במולדתן כדי להגיע לישראל. כיוון שהן עובדות 12 עד 16 שעות ביום, הן מפקידות בלית ברירה את ילדיהן בגנים המאולתרים. "מפעילות הגנים לא עברו כל הכשרה מקצועית, והטיפול התמידי במספר גדול כל-כך של ילדים קטנים מוביל לשחיקה שלהן ולעתים גם לתופעות של אלימות", מעידה שוורץ. "לשיטתנו, הילדים במסגרות האלו עונים כולם לקריטריונים של ילדים בסיכון, וזאת בשל העובדה שהם סובלים מדי יום הזנחה פיזית ונפשית קשה".

לדבריה, "לאימהות בקהילה הזרה אין ברירה אלא להשתמש בשירותי ה"בייביסיטר", כיוון שאין להן כל זכות לסבסוד כלשהו או הנחה בגנים העירוניים. הגנים הזולים הללו הם המסגרת היחידה שהן מסוגלות לממן. אפשר למצוא בהם גם ילדים מעל גיל שלוש שכבר נקלטו במערכת החינוך, שמגיעים למעונות בשעות הצהרים", שוורץ ממשיכה. "להוריהם, שעובדים לרוב עד שעות הערב המאוחרות, אין פיתרון אחר עבורם. פעמים רבות הילדים האלה מתקשים להשתלב במערכת

החינוך הישראלית, שבה הם נקלטים אחרי שהגיעו ממסגרת נטולת סדר יום מובנה. לשמחתנו, נעשים מאמצים גדולים לשלב אותם במערכת החינוך בהגיעם לגיל שלוש".

במקביל לניסיון להתערב בנעשה בגנים הפיראטיים, מפעילה "מסיל"ה" את מעון "יוניטף" בו שוהים כ-60 פעוטות בני מזל. המעון ממוקם במבנה מטופח שנתרם למרכז, כמו גם התקציב המאפשר את פעילותו, ויש בו חצר משחקים רחבת ידיים, מטבח, ארגזים עמוסים בצעצועים - וגם בנות שירות לאומי המסייעות למטפלות, כולן עובדות זרות שעברו הכשרה מקצועית. "העבודה  עם הילדים הקטנים נתמכת רק על-ידי תרומות, בשל מעמדם הבלתי חוקי של הוריהם", אומרת שוורץ. "איננו רוצים להתערב או לחוות דעה בסוגיות פוליטיות הקשורות למעמד מהגרי העבודה בישראל. אמונתנו היחידה היא כי כל זמן שהילדים שוהים בארץ", היא מסכמת, "אנו כחברה ערכית ומוסרית מחויבים לעשות את הטוב ביותר עבורם".