שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    דב אלבוים: אלוהים הציל אותי מהעולם החרדי

    כנער בישיבה דב אלבוים נחשב ל"עילוי", אבל בתוך הגמרא שלו היו חבויים שירי אהבה שכתב לאלוהים. בגיל 17 הוא עזב את העולם החרדי, לדבריו "בשל עודף דתיות", וגם כאשר אורי זוהר ניסה להפחיד אותו בסיפורים על הגיהינום - המשיך בדרכו. הוא מניח תפילין כל בוקר ולא עובד בשבת, אבל מתנגד להגדרות דתיות כלשהן והוא בטוח: אם היה ראש ישיבה - היה אומלל

    בגיל 17 החליט דב אלבוים לעזוב את העולם החרדי ולהיות דתי אחר. דתי, לא במובן ההלכתי, אלא במובן הרגשי. יהודי אמוני. "אני לא חרדי, לא רפורמי, לא קונסרבטיבי ולא כיפה סרוגה", הוא אומר. "אני מרגיש מספיק ביטחון במסורת היהודית, אני לא מחפש הגדרות. נמאס לי מההגדרות האלו אני לא מאמין בהם".

     

    למרות שתהליך היציאה מהעולם החרדי נקשר בדרך כלל לחזרה בשאלה וחוסר אמונה, אלבוים מספר שאצלו התהליך היה הפוך. העזיבה מבחינתו נבעה מעודף דתיות, כהגדרתו.

     

    "זה הגיע דווקא כשלמדתי בישיבה. כשאני בשיא העוצמות הדתיות שלי", מספר אלבוים. "באיזשהו מקום הרגשתי שהטכניות של הדת שבה אני חי לא מאפשרת לי להיות מי שאני, אלא לעטות על עצמי מסיכה מסוימת של דתיות קונבנציונלית. אני זוכר שבישיבה הייתי כותב שירי אהבה לאלוהים והייתי מחביא את הדפים בתוך הגמרא. יום אחד חבר מצא את הדפים המוסתרים, ורץ איתם היישר לראש הישיבה כדי להתריע בפניו על קיומה של המשוּנות הזו של דב, המעז לכתוב שירי אהבה להשם. בעולם החרדי, גילוי של רגש אינטימי לאלוהים נתפס כדבר משונה ולא מקובל".

     

    ומה עם התפילות? הרי גם הן גילוי של רגש לאל

     

    "זה מותר, כי זה על פי נוסח שקבעו חכמים. צריך ללכת לפי התלם ולפי מה שסידרו אבותינו. בחברה החרדית, לא נותנים לאדם לבטא עצמו וזה היה מאוד חשוב לי. ברגע שגילו את שירי האהבה עשו לי עם זה בעיות וקראו לי לבירורים, המזל היה שהייתי התלמיד הכי טוב בישיבה ובגלל זה לא נכנסו בי יותר מידי. הייתי העילוי של הישיבה".

     

    גיהינום מעבר לפינה

    כמה שנים לאחר מכן אלבוים החליט לעזוב את עולם הישיבות, והתגייס לצה"ל. הוא שירת ככתב צבאי בביטאון "במחנה" וכשהשתחרר כתב בעיתונים "חדשות" ו"ידיעות אחרונות". "החלטתי להיות עיתונאי אך ורק כשלב ביניים, עד שאהיה סופר. אני לא אוהב להיות עיתונאי כי צריך לעתים להיות רשע, וקשה לי עם זה", הוא אומר.

     

    ואכן, ב-1997 הוציא אלבוים את ספרו "זמן אלול", וארבע שנים לאחר מכן את "חיי עם האבות", שאף זכה בפרס נשיא המדינה לשנת תשס"ב. כיום הוא העורך הראשי של הוצאת "ידיעות ספרים" ולאחרונה הוציא את ספרו השלישי "מסע בחלל הפנוי - אוטוביוגרפיה רוחנית".

     

    כיצד משפחתך והסביבה הקרובה הגיבו למעבר?

     

    "אבא שלי והאחים שלי ניתקו את הקשר עימי למשך 15 שנים. הביאו לי רבנים שיוכיחו לי, יסבירו לי וינסו לשכנע אותי. אפילו את אורי זוהר שלחו למשימה. אני זוכר שהוא ניסה להפחיד אותי באיומי גיהינום במלוא יכולותיו הדרמטיות והרטוריות. ישבתי אצלו בדירה בירושלים, הוא עמעם את התאורה והחל להתנדנד מולי ולעשות משחק של הפחדות ואיומים על העונשים הצפויים לי בעולם הבא. אפילו אז חשבתי שזה מגוחך".

     

    לא פחדת?

     

    "לא. תמיד הרגשתי נוח עם הקשר שלי לאלוהים. לא תמיד הרגשתי שאני בסדר, אבל כל הניסיון לצייר את האלוהים כאלוהי זעם ופחד הוא בעיניי לא נכון, לא נראה לי לעניין. אני לא עשיתי רע לאף אחד. לא גנבתי ולא רצחתי".

     

    אולי לא גנבת, אבל "עילוי" שמדליק אור בשבת?

     

    "דווקא בגלל שהייתי תלמיד מצטיין אני מכיר את הסוגיה הזו היטב. ש'החזון איש' עבד קשה מאוד כדי לבסס את האיסור ההלכתי הזה. היה לו קשה מאוד, הוא המציא את האיסור דרך איסור בונה, ולא דרך הדלקת אש.

     

    "אני לא מחפש חידושים הלכתיים. לי נראה העניין של שבת בצורך לשבות. אני לא עובד, לא כותב, אפילו אם אני באמצע כתיבת ספר ונורא בא לי להמשיך את הסצנה. לא משנה לי כמה כסף יציעו לי להרצות פה ושם, אני לא אעשה זאת בשבת. בכל בוקר אני מניח תפילין ומתפלל תפילה אישית. אני משתדל להיות שלם עם עצמי ועם אלוהיי, אבל לא תמיד אני מצליח".

     

    למעשה, אתה נותן פרשנות משלך לתורה

     

    "אני רואה את המסורת היהודית כהרבה מאוד אבני לגו מכל מיני סוגים. אני לא רפורמי כי אני לא חושב שמשהו במסורת שלנו מיושן או לא נכון לזמננו. אני חושב שאדם צריך להיות מאוד גמיש. יום אחד אני בונה איקס מהלגו וביום אחר אני אחליט שכן נכון לי לשמור שבת כהלכתה לא יודע. הגיע הזמן לפוצץ את ההגדרות המקבעות של הדתיים השונים. יש כל כך הרבה אנשים שזה לא מתלבש עליהם נכון. כל אחד מאיתנו מרכיב את הפאזל. יש לי הרבה חברים חרדים שטוענים שאני יותר דתי מהם, והם צודקים, כי העוצמות הדתיות שלי חזקות משלהם". 

     

    צומת דרכים חרדי

    כמי שגדל בבית חרדי, לאלבוים ברור מאוד מהי הבעיה העיקרית של החברה אותה נטש. "בחברה החרדית עולם הישיבות הפך לדבר היחיד בעל חשיבות", הוא מאבחן. "מי שרוצה לעבוד לפרנסתו מרגיש מאוד לא נוח לעשות זאת, ואחר כך זה גם פוגע בשידוך לילדים שלו. אני רואה בזה עיוות שגוזר תסכול על אברכים שמפחדים או שאין להם יכולות לצאת לשוק החופשי.

     

    "לגבי עתידה של החברה החרדית, כרגע היא עומדת בפני צומת דרכים, זה מקום עם הרבה בעיות. מספיק שמישהו לא מתיישר לפי התלם של המחמירים ביותר, הוא ישר מוקע. או שהחברה תשתנה או שהיא תגזור על עצמה ניוון ועתיד לא טוב. אני לא נביא אבל זה מה שאני רואה".

     

    העזיבה שלך פגעה במשפחתך?

     

    "לא שידוע לי. ובכל מקרה, אני עדיין קשור לעולם החרדי. יש לי חברותא קבועה עם אחד מראשי הישיבות החשובים ביותר של העולם החרדי. אני בא לישיבה מ-22:30 עד 2:00 בלילה ויש לי לגיטמציה. זה עניין שהתחדש אחרי שנים של הפסקה, וכך אני משלים את מה שחסר לי מהעולם החרדי שעזבתי".

     

    יש בך חרטה?

     

    "לא. אלוהים הציל אותי בנס. אם הייתי נשאר בעולם החרדי, ואפילו אם הייתי היום ראש ישיבה, כי אז הייתי אדם מאוד אומלל. מה יש לו לאדם? אם אין לו את חירותו אז אין לו כלום".

     

    דב אלבוים הוא העורך הראשי של הוצאת "ידיעות ספרים"

     

    עוד סיפורי הצלחה:

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אלבוים. עוצמות דתיות חזקות
    צילום: אלכס קולומויסקי
    אורי זוהר. הוזעק למשימה
    צילום: אלכס קולומויסקי
    צילום: ישראל ברדוגו
    מהישיבה ל"במחנה"
    צילום: ישראל ברדוגו
    תפילין. כל בוקר
    צילום: ישראל ברדוגו
    מומלצים