העבודה מתלבטת: נקי וטירון מול מנוסה ומנוכר
אחרי חודשים של קמפיין מנומנם, מגיעה מערכת הבחירות לראשות מפלגת העבודה אל סופה. במשך ימים ארוכים ניסו חמשת המועמדים לראשות המפלגה להוכיח שהם הטובים והמתאימים ביותר להנהיג את המפלגה. לכל אחד מהם נקודות תורפה ונקודות חוזק. ריכזנו אותן עבורכם
חמישה מועמדים יגיעו מחר (יום ב') לקו הגמר במירוץ על הנהגת העבודה. כבר עכשיו ברור ששלושה מהם נלחמים באמת על עתידם הפוליטי. לחברי הכנסת אופיר פינס ודני יתום אין שום סיכוי לנצח והפסד לא ישנה את מעמדם, בעוד שעמי אילון, עמיר פרץ ואהוד ברק ינסו להוכיח שיש להם את העוצמה הפוליטית להוביל.
הקרב האמיתי מתחולל, בעיקר בסקרים, בשטח ובכמות ההשמצות - בין ברק לבין אילון. אבל יש מי שמעריך שעמיר פרץ עוד לא אמר את המילה האחרונה, והוא עצמו מתנבא שיגיע לסיבוב השני.
לקראת יום הבחירות, ניסינו לרכז עבורכם את נקודות העוצמה ואת נקודות התורפה של המועמדים:
עמי אילון
נקודות עוצמה: תדמיתו של אילון, וזו גם נקודת העוצמה שלו, היא של "מיסטר קלין" - אדם נקי כפיים, ישר, אמין, מחושב, של פוליטיקאי שעוד לא הספיק להתלכלך בשטיקים ובטריקים טיפוסיים.
ניסיונו הצבאי והביטחוני החל בקומנדו הימי, עבור דרך פיקוד על חיל הים וכלה בפיקוד על השב"כ, כאשר נקרא לדגל אחרי הכישלון הנורא ברצח רבין, מעניקים לו נקודות זכות רבות בעידן שאחרי מלחמת לבנון השנייה.
הוא נתפס עדיין כאופציה מבטיחה לראשות העבודה, ועל-פי סקרים, רבים בציבור הכללי, סבורים שהוא יכול להחזיר את המפלגה לשלטון.
נקודות תורפה: הבעיה העיקרית היא חוסר ניסיון פוליטי. אילון נכנס למרוץ הזה לאחר תקופה קצרה בפוליטיקה הישראלית. ראש השב"כ לשעבר התפקד למפלגת העבודה אך לפני כשנתיים, ונבחר לכנסת ה-17 לפני כשנה בלבד.
במהלך הקמפיין לראשות העבודה הצליח המטה של אילון להדביק למועמד כמה תרגילים פוליטיים, שלא היו מביישים את ותיקי הפוליטיקאים הישראלים, וגם כמה זיגזוגים (ייכנס לממשלת אולמרט, לא ייכנס?).
עמיתיו בסיעת העבודה בכנסת רואים בו אדם "מוזר". גם בתקשורת הודבקו לו כינויים כמו "חביב", "נחמד", ולהתנהלותו "תמהוני", "סהרורי" ו"הזוי". עם זאת, יש להניח שכינויים אלו מוגזמים, והם נובעים מישירותו של אילון, שמתקשה לשקר. הזלזול ההדדי הגלוי בינו ובין ותיקי מנגנון המפלגה, עלול לעמוד לו לרועץ. אם ינצח, סביר להניח שכולם יתייצבו מאחוריו. לפחות בינתיים.
אהוד ברק
נקודות עוצמה: נקודת העוצמה של ברק קשורה בעיקר למנהיגות. הוא כבר היה ראש ממשלה, ויש לו ניסיון (לא תמיד חיובי, אבל מי זוכר).
הוא גם זוכה לקונצנזוס בדבר יכולותיו בתחום הביטחון, ואומץ ליבו היה לשם דבר. זו גם הסיבה שהחליט לקפוץ על העגלה לאחר מלחמת לבנון השנייה, שבה נוצר צימאון לאנשים בעלי ידע וניסיון ביטחוני כמו שלו.
נקודות תורפה: נקודת התורפה העיקרית שלו נותרה ה"רובוטריקיות האנליטית" שהפכה אותו לאחד הפוליטיקאים הבעייתיים בישראל. רבים בציבור חשים כלפיו טינה, בשל מה שנתפס כאטימות.
ברק מגיע למרוץ הזה אחרי כמה שנים בעולם העסקים, שבו הרוויח מיליוני דולרים וקפץ לעולם שכולו חיים טובים ומהנים. האם יוכלו חברי מפלגת העבודה להתחבר לאיש ממגדלי אקירוב? את זאת נדע מחר.
ראש הממשלה לשעבר נמנע מלהבהיר את עמדותיו בתקשורת וגזר על עצמו שתיקה. הוא אינו מתראיין. השתיקה הזו עשויה להתברר ביום ההכרעה כמהלך נכון, אך עלולה במקרה שלו לחזק את דימויו האליטיסטי והמנוכר, כמי ש"מצפצף" על התקשורת ועל בוחריו.
עמיר פרץ
נקודות עוצמה: פרץ הפך נקודת תורפה לנקודת עוצמה ומשתמש במתקפות נגדו כדי לייצר תחושה שנעשה לו עוול. מעמדת האנדרדוג, הוא עוד עשוי להפתיע. אם לא ינצח, לפחות יהיה האיש שיעניק את הניצחון בסיבוב השני למועמד שיחפוץ ביקרו.
נקודת חיובית נוספת של פרץ היא האופטימיות האינסופית שלו, והיכולת להקסים את מי שהוא פוגש. ואם לוקחים בחשבון את אישיותם ה"מורכבת" של ברק ואילון, זה בהחלט יתרון. בשבועות האחרונים עבר מישוב לישוב, נאם, שכנע והסביר, ולא מעט מאנשי העבודה החליטו להעניק לו הזדמנות נוספת: אם לא להיות יושב ראש, אז לפחות שלא ייעלם מהמפה לגמרי.
נקודות תורפה: פרץ מגיע לפריימריז חבול ומוכה. הוא הפך בשנה האחרונה לאחד האנשים המושמצים במדינה, עם אחוזי תמיכה נמוכים ביותר בציבור הרחב. דמותו פירנסה סאטיריקנים. הוא נתפס כאדם שאינו מתאים לתפקיד, ובכל מקרה - הודיע שלא ימשיך בו.
אופיר פינס
נקודות עוצמה: יתרונו הגדול של פינס הוא תדמיתו. הוא נתפס כאדם נקי, כמגן על שלטון החוק, כאידיאליסט אמיתי. בתחילת המרוץ, העריכו כולם שפינס יפרוש לפני יום הבחירות, ויחבור לאחד המועמדים. אלא שהפוליטיקאי שפרש מהממשלה בגלל כניסתו של אביגדור ליברמן, החליט לרוץ עד הסוף, ולחזק את עמדתו.
נקודות התורפה: התפיסה הרווחת בקרב אנשי העבודה היא שהאיש החליט לרוץ לתפקיד מוקדם מדי ושהוא עדיין לא בשל להנהיג מפלגה.
דני יתום
נקודות עוצמה: אין לו מה להפסיד. למרות שלכולם היה ברור מההתחלה שאין לו שום סיכוי לנצח או אפילו להתקרב לזה, רץ עד הסוף. הוא אולי יפסיד, אבל לפחות התמיד.
נקודות תורפה: מרוץ מיותר שייגמר לכל היותר בכמה אלפי תומכים.
לפנייה לכתב/ת 
