הכי טובה ומשובחה: גלידה מדרום ועד צפון

פעם, כשהיינו קטנים, התרגשנו מ"פופ-אייס", שהיו שקיות מיץ קפואות בצבע אדום או ירוק. אחר כך התקדמנו לגלידה בטעם פונץ'-בננה, ומשם נסקנו לגלידה בטעם וניל עם דובדבנים מסוכרים. כיום אנחנו מסרבים להסתפק בפחות מגלידת שמנת עשירה בטעם ויסקי, שוקולד-מנטה או זביונה, תחת כל עץ רענן ניצבת גלידריה והתחרות על לבם של הלקקנים - עזה.

הכמות העצומה של הגלידריות הפכה את מה שהיה בילדותנו מבצע נועז (שכלל הליכה בת 10 קילומטרים לפחות) - לבילוי נגיש, מגניב ולגיטימי לשעת לילה מאוחרת (או כל שעה) - תוך התעלמות מסוגיית הקלוריות ו/או משיקולי בריאות. בדיוק כמו בסוגיית הפלאפל – לכל אחד יש את הגלידריה שלו, מי שומר לה אמונים מנעוריו (גם אם טעמה דלוח) ומי בחר בה אחרי שבחן עמוקות את כל הגלידריות בעיר.

רבי יהודה היה נותן בהן סימנים: הגלידריות בנות הדור הישן: קירות החרסינה המהוהים, מכונות הגלידה הישנות ניצבות ברקע, הגלידה משוטחת בקו מאוזן בתוך מיכלי נירוסטה אפרוריים, הטעמים בסיסיים, שמרניים. הטעם - תעשייתי משהו, חסר נוכחות - והס מלהזכיר קישוטים או טעימות, אבל... אח! הזכרונות! הזכרונות!

הגלידריות בנות הדור החדש, לעומתן, מעוצבות ובוהקות. תלוליות גלידה רכות וחושניות מתפרצות מן המיכלים, הטעמים חדשניים ויצירתיים, הקישוטים מרמזים על טעמן והטעימות מוצעות בנדיבות. הפער בין הדורות בא על ביטויו, כצפוי, במחיר: בעוד בנות הדור הישן מציעות כדור בודד ב-7 שקלים, בנות הדור החדש מציעות כדור בודד ב-10 שקלים.

"כתוצאה מהצמיחה במשק", מסביר מאיר דהן, אחד הבעלים של רשת הגלידריות "אלדו", "לציבור יש יותר כסף פנוי - והוא מוכן לשלם יותר עבור גלידה איכותית, למרות שמחירי הגלידה בסופרמרקט זולים יותר".

איזו גלידה קונים?

"גברים וילדים לא מתחשבנים וקונים יותר גלידות שמנת", מספר דהן, "באלדו 70-60% מהגלידות הנמכרות הן גלידות שמנת, והיתר - גלידות דיאט וסורבה, שנשים נוטות להעדיף". באופן מוזר הן ילדים והן מבוגרים נוטים להעדיף את טעמי השוקולד והווניל. הילדים, מספר דהן, אוהבים את הטעמים הבסיסיים, והמבוגרים – בוחרים בהם מתוך געגועים לטעמי ילדותם. ברמת גן, לדברי דהן, הטעם השולט הוא פיסטוק, על שום ריבוי יוצאי עיראק. באזורים "הצפוניים", הוא מספר, נרשמת דרישה לטעם הערמונים, ובאזורים בהם ריכוזי אוכולוסיית יוצאי חבר העמים גדולים – נרשמת צריכה מוגברת של הווניל האיטלקי, שמזכיר, מתברר, טעם נפוץ ברוסיה ששמו פְּלַמְבּיר. העולים מארה"ב, טוען דהן, אוכלים גלידה בלי שום קשר למזג האוויר. "הם מגיעים בגשם שוטף לסניף הכשר שלנו בירושלים, רועדים מקור, ומבקשים שלוש 'כּדוּרות'. זה נראה כמו קטע מסרט של פליני".

קודם כל העיניים אוכלות. גלידה (צילום: יעל גרטי) 

איך אנחנו בוחרים טעמים?

נדמה שקהל המלקקים מתחלק לשתי קבוצות: אלה שקוראים תחילה את שמות הטעמים ואחר כך מביטים בעיון רב על המיכלים - ואלה שמביטים תחילה על הגלידה במיכלים - ואז בודקים את השלטים הקטנים. "קודם כל העיניים אוכלות", גורס דהן, "מסתכלים תחילה על המיכלים, בהמשך קוראים את השלטים. כשאתה נכנס לגלידריה בפעם הראשונה אתה בדרך כלל המום מן המבחר, עומד ובוהה. כשכבר מכירים את הגלידריה מתפלאים פחות וניגשים ישר למה שאוהבים, או לסוג שנאלצים לאכול מטעמי בריאות - אבל תמיד שואלים מה חדש".

נותנים לך, תטעם

הציבור הישראלי התרגל בשנים האחרונות לטעום מהגלידה לפני נטילת ההחלטה הגורלית. "הטעימות בגלידריות נולדו כתוצאה מהתחרות העזה", מסביר דהן, "זה קטע שכמעט ואינו קיים בחו"ל, להוציא גלידריות בודדות באיטליה. שם אתה אמור לדעת מה אתה רוצה. כאן - הארץ קטנה: גלידריה אחת מתחילה להעניק טעימות ללקוחות - ואחריה כולן. כיום כל גלידריה שמכבדת את עצמה מאפשרת ללקוחות לטעום".

"אין גבול?", אני חוקרת את המוכרת ב"ד"ר לק". "אין גבול", היא מודיעה, "אפשר לטעום גם עשרה טעמים. העיקר שהלקוח יהיה מרוצה מהגלידה שבחר בסופו של דבר". "גם אצלנו אין מגבלה", מגלה דהן, "ההנחיה היא לתת ללקוחות לטעום, כדי להעניק חוויה טובה של אכילת גלידה. האבסורד הוא, שאם טעמת מ-10 טעמים שונים - אכלת כמעט מנה שלמה. יש אנשים שמגיעים לסניפים רק כדי לטעום, ובדרך כלל המוכרים כבר יודעים לזהותם ומנסים להגבילם, בעדינות רבה. 99% מהאנשים בסדר בעניין הזה, טועמים באמת בשביל לקבל החלטה ולרכוש, אפילו אם הם יודעים מראש מה הם רוצים".

ממוצע הטעימות, למקרה ששאלתם את עצמכם, הוא שלושה טעמים. "המחיר משקלל את זה", אומר דהן, "אין ארוחות חינם".

מפת הגלידריות של המדינה

יצאנו לשרטט את מפת הגלידריות של המדינה, מדן ועד אילת, תוך שאנו נעזרות בחברי פורום האוכל של Ynet. פיתחנו מיומנות בזלילת גלידה בשלושה מקומות שונים בערב אחד, בשרבוט מסקנות על מפיות דקיקות ובהשלכת מנות גלידה בהיחבא. רגע לפני שאתם מטקבקים במלוא העזוז: מטעמי חוסר מקום השתדלנו להמנע מאזכורים כפולים של רשתות (מה שלא תמיד עלה בידינו) וכן נמנענו מלהזכיר את הגלידריות הבאות: "וניליה", "גלידה סיציליאנית", "בראוויסימו", "אייסברג" ו"פינגווין", שנזכרו בכתבה שפורסמה לפני שנתיים.