היא הציעה לי נישואים כמו בסרטים, רק הפוך (נירה - 1)

התעוררתי בחמש בבוקר עם כאב ראש. נירה ישנה, אז יצאתי בשקט מהמיטה, משתדל לא להעיר אותה. בלילה הקודם חגגנו שנתיים יחד ושתיתי קצת יותר מדי, מה שהוביל ללילה מטורף ולכאב ראש של השכמה. לקחתי שני כדורים נגד כאב ראש, הכנתי לי כוס קפה ונשכבתי על הספה בסלון עם הלפטופ, משוטט באינטרנט בלי מטרה.

אחרי שגמרתי את כל הכתבות והמאמרים בעיתונים המקוונים לחצתי על לינק מאחד המאמרים שהוביל אותי לאתר היכרויות, שאמר שבאזור שלי יש עכשיו 37 נשים שמחכות ממש עכשיו לדבר איתי. כאילו, הן ישבו שם כל הלילה, הגיעו כבר עד לפנות בוקר, והן עדיין יושבות ומחכות שאואיל בטובי להתחבר.

נירה אוהבת לישון מאוחר בסופי שבוע. גם אני בדרך כלל. באחד הלילות, כשעוד לא גרנו יחד, דיברנו על איך זה להיות יחד הרבה שנים באותו בית ובאותו חדר ובאותה מיטה ועם אותו בן אדם שלידו מתעוררים כל בוקר. וגילינו ששנינו רוצים שהבן אדם הזה יהיה היא (בשבילי) ואני (בשבילה). והבנו שזכינו במיליון דולר, כי מצאנו אחד את השניה.

אחרי כמה חודשים, כשכבר גרנו יחד, נירה הציעה לי נישואים. כמו בסרטים, רק הפוך. במסעדה, לפני הרבה זרים, היא כרעה ברך, ממש, פתחה קופסה עם טבעת, וזה היה מצחיק ורומנטי ומשגע. ומובן שאמרתי כן - היא בעצם רק הקדימה את מה שרציתי לעשות. לא דיברנו על תאריך, אבל כן פינטזנו מאז על איך נעשה את זה, איפה, ואיך ניראה עם משפחה.

ניגשתי לחדר השינה לקחת את הסיגריות מהכיס של המכנסיים. נירה פתחה עין תורנית ושאלה מה השעה. אמרתי מוקדם מדי, והיא אמרה "תחזור למיטה" בטון מתפנק אבל ישן לחלוטין. נתתי לה נשיקה ואמרתי לה "תחזרי לישון, כואב לי הראש", כיסיתי אותה וחזרתי בשקט לסלון, לאתר.

נרשמתי. רציתי לדעת מי הן כל אלו שמחכות לי

היו שם רק 34 שחיכו לי, כולן מהאזור שלי. נרשמתי. רציתי לדעת מי הן כל אלו שמחכות לי. באורח פלא נשארו רק שלוש עד שגמרתי למלא את הפרופיל. אחת נראתה כמו שאחותה של סבתא שלי נראתה בשבוע לפני שהשיבה את נשמתה לבורא עולם. השניה לא רצתה שנראה אותה, ועל השלישית חשבתי שהיא בטח שתולה של האתר, כי היה ברור שאחת כמוה לא צריכה להיות שם. אבל כיוון שממילא נרשמתי, שלחתי לה הודעה ארוכה מאוד, שאמרה "שלום". לא היתה תגובה. חיכיתי עוד קצת - וכלום. אפילו לא קיללתי מתחת לשפם, רק צחקתי על עצמי כמה שאני אידיוט והלכתי להכין קפה.

כשחזרתי ראיתי הודעת ממנה במסנג'ר הפנימי, צפה על המסך – "היי".

"את תמיד ערה בשעות כאלה בשבת בבוקר?" שאלתי.

"בדרך כלל לא", ענתה, "ואתה?".

"אני משתדל מאוד שלא", עניתי. הייתי די במתח, דאגתי שנירה תתעורר.

"מה אתה עושה?" שאלה.

אמרתי שאני שוכב על הספה עם הלפטופ, שותה קפה ומדבר איתה.

"אתה עושה את זה הרבה?" שאלה.

פעם ראשונה שאני מדבר אונליין עם מישהי בנסיבות כאלה

"לא", עניתי. "אני בתול בזה לחלוטין, רק עכשיו נרשמתי לאתר, וזו פעם ראשונה שאני מדבר אונליין עם מישהי בנסיבות כאלה".

"איזה נסיבות?" שאלה.

"כאלה. כמו בליינד דייט, אבל בניגוד לבליינד דייט אפילו אין חבר ברקע שאומר שהוא מכיר אותך ואת ממש פצצה. כאלה נסיבות", אמרתי.

היא שלחה לי סמיילי ואמרה שדווקא יותר טוב, כי יש תמונה שלה. שאלתי אם זו באמת תמונה שלה ואם היא עדכנית.

היא שאלה "למה? אתה אוהב?" אמרתי שמאוד, אז היא ביקשה תמונה שלי. איכשהו לא היתה לי בעיה עם זה, שלחתי לה תמונה שנירה צילמה אותי באחד הטיולים שלנו. היא אמרה "ממממ.... מעניין".

קבענו לנסות למחרת

"מעניין כמו מחקר אנתרופולוגי או כמו נחמד?" שאלתי, והיא רק אמרה "אז ספר לי מה אתה אוהב".

אמרתי שממרח שוקולד, אלא אם היא תהיה יותר ספציפית. אז היא שאלה מה אני אוהב לעשות. סיפרתי. גם היא סיפרה, והתחלנו להשוות. צ'וטטנו כך איזה שעתיים, עד ששמעתי את נירה קמה ומצחצחת שיניים, ומיד אמרתי שאני חייב לרוץ ומיד אמרתי שאני חייב לרוץ ונתתי לה את כתובת הג'ימייל שלי. קבענו לנסות למחרת אחר הצהריים.

נירה הגיעה עם מכנסי הפיג'מה המצחיקים שלה וגופיה, ישנונית לחלוטין, הולכת כמו עיוורת למזוג לעצמה קפה, שמה את הקפה על השולחן ונשכבה לידי, מחבקת ומתפנקת. "אתה יודע שבדרך כלל זה התפקיד של הנשים להגיד כואב לי הראש, נכון?" אמרה, עדיין בעיניים עצומות.

"אני ידוע כנשי", עניתי.

היא שלחה את היד שלה, עדיין מתנהגת כישנונית, לתוך התחתונים שלי, ואמרה "אתה יודע שרפואית הוכיחו שמין הוא אחת התרופות הכי טובות נגד כאבי ראש" וכאילו המשיכה לישון. שאלתי אותה אם היא יודעת את זה כי למדה רפואה, או מידע כללי. היא אמרה "מניסיון" והתעוררה. והעירה אותי. ואהבה אותי עד שגמרנו, ואז התיישבה עם חיוך של מנצחת, לבשה בחזרה את מכנסי המיקי-מאוס שלה ואמרה בטון שובב "שבת שלום".

אמרתי "בטח", והשיחה באינטרנט נעלמה כלא היתה.

בילינו את השבת בבית, מתבטלים ומתמזמזים מידי פעם, אבל בעיקר לא עושים כלום. נירה פתרה תשבצי היגיון ואני קראתי. מידי פעם הייתי מציץ על הלפטופ הסגור שעל השולחן ומעיף את המחשבה שהיתה לי להכי רחוק שיכולתי.

ביום ראשון הלכתי לעבודה וכשהתחברתי למחשב חיכה לי אימייל. "היי, חשבתי עליך כל היום. מחכה לאחר הצהריים. אורנה". חייכתי, ומאותו רגע גם אני חיכיתי.