תכירי, זה חדר השינה, ופה יש לי מיטה (נירה - 2)
כשנירה חזרה מהעבודה הייתי די מתוח. שאלתי אותה איך עבר היום שלה ועוד כל מיני שאלות, עד שהייתי משוכנע שאין שום רמז מסגיר. אהבתי את נירה, ולא קישרתי בין מה שיש לי עם אורנה ליחסים שלי איתה. כאילו – שני קווים מקבילים
בסביבות שלוש יצאתי מהמשרד לפגישה עם לקוח, ואחר כך חתכתי הביתה. מובן שנכנסתי למחשב, לאתר, ומובן שחיכיתי לאורנה שתתחבר ותשלח סימן. זה לקח לא יותר מחמש דקות. נכנסנו לשיחה של "מה אתה עושה/מה את עושה" לפני שנכנסו לחוויות מהחיים, חזרנו למה אנחנו אוהבים ולאיפה כל אחד מאיתנו היה רוצה לנסוע לטייל, עד שפתאום אורנה שאלה "אז אתה רוצה להיפגש?" ותפסתי רגליים קרות.
"אני מפחד שאת רוצחת סדרתית".
לא יכולתי פשוט להגיד "לא", אז ניסיתי למשוך את זה בבדיחה ולהגיד משהו כמו "אני מפחד שאת רוצחת סדרתית". היא אמרה שאין בעיה ושנחכה עד שאראה את התמונה שלה בעיתון עם אזיקים, ואני אף פעם לא אדע מה הפסדתי.
שאלתי מה אני מפסיד והיא אמרה "אולי אתה מפסיד את אהבת חייך? אולי סתם את הזיון הכי גדול שיהיה לך בחיים?".
זה היה על הסף של להיות זול / מהיר / אגרסיבי מדי, אבל זה היה מילימטר לפני, אז לא ברחתי. אמרתי שהיא צודקת, ואיך אני באמת אדע. היא אמרה שאצטרך באמת רק לנחש. אמרתי שהדימיון זה לא תמיד משהו רע, והיא אמרה שהיא דווקא מסכימה איתי, אבל עדיין להרגיש את השפתיים שלה זה יותר טוב מדמיון. ואופס, השתנתה האווירה.
שאלתי משהו כמו "הייתי מרגיש את השפתיים שלך כבר בפגישה הראשונה?" והיא אמרה "אם לא הייתי מגלה שאתה מפלצת מתחזה אולי היה לך את העונג, אבל הפסדת".
אמרתי שתמשיך, כי אולי אני עושה טעות. היא שלחה את הסמיילי הנפוץ ביותר בעולם ואחר כך אמרה "מוצא חן בעינייך, אה?" ואמרתי "אני לא יודע, עוד לא אמרת מה עוד", אז היא שאלה מה הייתי עושה בתגובה ואמרתי. היא הוסיפה ותיארה מה היא היתה עושה בתגובה, ואני הגבתי והיא הגיבה.
השתוללות פרועה שבאה משום מקום
אחרי 20 דקות היינו שנינו אחרי השתוללות פרועה שבאה משום מקום. ישבתי ובהיתי במסך. היא שאלה אם אני חי ואמרתי שאני מרגיש כאילו זה זמן לסיגריה. לא קבענו זמן מדויק ל"פגישה" הבאה, אבל היה ברור שנדבר שוב.
בסביבות שמונה בערב, קצת לפני שנירה אמורה היתה לחזור, התחברתי שוב. גם אורנה היתה שם. הלב שלי קפץ. הסתבר שגם היא נכנסה לראות אם אני שם. אמרתי לה שאני בדרך לצאת ורק רציתי להגיד שלום, והיא אמרה שהיא שמחה.
כשנירה חזרה מהעבודה הייתי די מתוח. עשיתי לנו ארוחת ערב, מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן, שאלתי אותה איך עבר היום שלה ועוד כל מיני שאלות, עד שהייתי משוכנע שאין שום רמז מסגיר וקצת נרגעתי.
אהבתי את נירה, ולא קישרתי בין מה שיש לי עם אורנה ליחסים שלי איתה. כאילו שני קווים מקבילים. שלא לדבר על זה שלא היה ברור לי עדיין מה בעצם יש לי עם אורנה. בלילה נירה ואני נרדמנו חבוקים. איכשהו ניסיתי לדמיין איך אורנה ממש נראית בחיים, וככה נרדמתי.
עברו שבועיים של שיחות אסורות עם אורנה, והתחלנו לדבר ברצינות על להיפגש. כמובן, היתה לי בעיה של מקום, ואורנה הרי בכלל לא ידעה שאני עם נירה. היא שאלה פעם בחצי צחוק אם אני נשוי ואמרתי לא. ובעצם, אני בכלל לא. בשלב מסוים אמרתי לאורנה שלפני כמה שבועות נפרדתי מהחברה שלי, אבל היא עדיין גרה איתי בדירה כי אין לה מקום אחר. איכשהו זה עבר לי בשלום. כעבור יומיים נירה אמרה לי שהיא יוצאת ליום כיף מהעבודה ביום שלישי שלאחר מכן, אז קבעתי עם אורנה אצלי.
לקחת חופש מהעבודה באותו יום. בתשע בבוקר כבר הייתי רחוץ נקי והבית הבריק. דברים מסגירים מדי נעלמו לתוך הארון. בעשר פתחתי את הדלת לבחורה עוד יותר מהממת ממה שדימיינתי. הצעתי לה משהו לשתות ועדיין היינו קצת מרוחקים, מנסים לעבור מהחיים הווירטואליים לסלון בקומה שניה על עמודים.
"אז מה קורה עם החברה לשעבר שלך?" שאלה אורנה. אמרתי שהיא בעבודה והצעתי לעשות לה סיור מאורגן בבית. הראתי לה את המקרר והסברתי שזה שומר על האוכל שלנו שלא יתקלקל, משם למקלחת והסברתי לה איך יש לנו פטנט שמוציא מים חמים או מים קרים, וכך משכתי זמן בצחוקים עד שהגענו לחדר שינה.
"ומה מיוחד פה?" שאלה.
"אז פה יש לי מיטה", עניתי, מקפיד לדבר בגוף ראשון יחיד.
"ואיך היא עובדת?" שאלה אורנה בטון מתגרה.
"אה, זה משהו מיוחד", עניתי. "קודם יש ליד הראש מין שקית עם נוצות שעליה שמים את הראש. אחר כך יש שמיכה שמסירים אותה כדי להגיע לסדין, שמכסה את המזרון שעליו בעצם שוכבים".
"תראה לי איך", אמרה בהתרסה
אורנה אמרה שאף פעם לא ראתה פטנט כזה. אמרתי לה שכדאי לה לנסות. היא שאלה "נראה לך?" ואמרתי שכן.
"תראה לי איך", אמרה בהתרסה.
נשכבתי על המיטה, על הצד, מסתכל עליה, ואמרתי "ככה. תנסי. זה די פשוט".
אז היא שאלה "ככה?" ונשכבה לידי. "ומה עכשיו?"
"עכשיו ישנים", אמרתי ועצמתי עיניים.
היא אמרה "נראה לך?" וקפצה עליי.
זה היה כמו ללכת מכות בעוצמה מדהימה, וכל הפנטזיות שבעולם לא יכלו להכין אותי אליה. זה נמשך המון זמן, עם הפסקות לנשימה והמשכים, עד ששמעתי אותה גונחת את השם שלי בקול מתחנן, ושנינו התפוררנו לחלוטין. הלב כמעט פרץ לי מהגוף.
אחר כך שכבנו, מתנשמים, ואז שקטים, כששמעתי פתאום קולות מחוץ לחדר.
עכשיו הייתי כבר מרוגש מסיבות אחרות לחלוטין. זינקתי בשקט מהמיטה וסימנתי לאורנה עשות את אותו הדבר. התלבשתי ופתחתי סדק צר בדלת, לראות מה ומי. ה"מה" היה זוג ערום כמעט לגמרי, אצלי במטבח, היא על השיש והוא עומד מולה. ה"מי" היתה נירה, עם מי שאחר כך הסתבר לי שהיה המאהב שלה כבר שלושה שבועות.
