אביבה שליט: מבטיחה להמשיך להפוך עולמות

אהוד גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט עדיין לא איתנו - והאימהות ממתינות. שלושת החיילים שנחטפו בגבול לבנון וברצועת עזה עדיין מוחזקים בשבי ובמלאת שנה לפרוץ מלחמת לבנון נערכה אמש (ה') ב"גן האם" שבחיפה עצרת הזדהות בהשתתפות משפחותיהם, במסגרתה דיברה לראשונה אביבה שליט, אמו של גלעד, ששחזרה את הרגעים האחרונים עם בנה והבטיחה להמשיך ולעשות הכל כדי להשיבו. יותר מארבעת אלפים איש הגיעו להזדהות עם המשפחות ולהקשיב לדברי האימהות.

"ביום חמישי לפני החטיפה הסעתי אותך לצומת מעיליא בדרכך לדרום הרחוק", שיתפה שליט את הקהל, לאחר שבמהלך השנה האחרונה הקפידה לשמור מרחק מכלי התקשורת. "נפרדתי ממך לשלום ללא נשיקה של אמא. הרי אתה לא אוהב נשיקות, אז ויתרתי הפעם. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך ושמעתי את קולך. באותו יום אחר הצהריים התקשרתי אך הנייד היה כבוי. הנסיונות לדבר איתך לאורך כל סוף השבוע לא צלחו. ביום ראשון לאחר ששמענו על התקרית השארתי הודעה בטלפון הנייד שתחזור אלי. ואני עדיין ממתינה".

"כשבועיים לאחר החטיפה נחטפו אודי ואלדד מגבול הצפון - שכנים שלנו מהקריות ומנהריה", המשיכה אמו של גלעד. "באותו יום פרצה מלחמה ארורה, מלחמת לבנון השניה. בסוף אוגוסט ציינו את יום הולדתך ה- 20 והיינו בטוחים שכבר בראש השנה תחגוג עימנו בבית. וכך עברו להם חגי תשרי, חנוכה ופורים, וגם בחג החירות לא הגעת. ביום השואה וביום הזכרון בכינו על המתים וגם יום העצמאות ושבועות עברו. היום אנו מציינים שנה לחטיפות ובעוד חודש וחצי נציין את יום הולדתך ה-21. חגי תשרי שוב מגיעים ומרחשוון וכסלו וכך הלאה.

"גלעדי, אנחנו לא נשקוט, לא נשתוק ולא ניתן שתעבור לה עוד שנה בלעדיך. אני מבטיחה שנמשיך להפוך עולמות, נמשיך לדרוש עשייה ולא סימפטיה, תוצאות ולא דיבורים, נמשיך לפגוש אנשים בעלי השפעה מכל העולם, נתרוצץ מפגישה לפגישה, מעצרת לעצרת - עד שובך המיוחל".

ב-12 ביולי 2006 נחטפו חיילי המילואים אלדד רגב ואודי גולדווסר בתקרית בגבול הצפון שבה נהרגו שמונה מחבריהם לסיור בגבול הצפון. בד בבד התעוררו תושבי הגליל המערבי לקולות רמים של חילופי אש משני צדי הגבול, במה שנראה כפעולת הסחה, שנועדה להסוות על חטיפת החיילים. באותו יום פרצה מלחמת לבנון השנייה. שבועיים וחצי לפני כן, ב-25 ביוני, נחטף החייל גלעד שליט בגבול רצועת עזה. בתקרית נהרגו שניים מחבריו של שליט לצוות הטנק.

"שולחת לך מכאן כוחות להמשיך"

במהלך העצרת הושמעה הקלטת שהפיץ החמאס בחודש שעבר ובה נשמע לראשונה קולו של שליט. האם אביבה הוסיפה לתאר את התחושות: "אחרי 382 ימים קשים מנשוא מגיעים להם 382 לילות - לילות ללא שינה, של סיוטים שלא ניתנים לתיאור. אך הגיהנום שלנו הוא כאין וכאפס לעומת מה שאתה עובר – פצוע, בודד ומבודד, בחושך, בגיהנום. אי הידיעה על מצבך הרפואי, הנפשי, על תנאי השבי, כיצד מתייחסים אליך, על מה אתה חושב – לא נותנת לנו מנוח. אני מתפללת שהאנשים שמחזיקים בך עדיין קיים בהם שמץ של חמלה ואנושיות והם דואגים לביטחונך שנמצא בידיהם.

"מדברים בזמן האחרון על מחיר שצריך לשלם על מנת לשחרר אותך, ואני אומרת לך - וכל אמא שנמצאת פה יודעת - שאין מחיר לילד שנשאנו ברחמנו, יילדנו וגידלנו בזיעת אפינו. אפשר להתווכח ולדון על מחיר של בית, מכונית או מניות של חברה, אבל אין מחיר לחיים של ילדינו שנשלחו למשימה על ידי מדינת ישראל ונשארו בשטח. אני בטוחה מעומק ליבי שאתה חזק, יש לך תעצומות נפש ואתה תשרוד. מכאן אני שולחת לך כוחות להמשיך ולהיות חזק, להתגבר על המכשולים שעומדים בפניך ולדעת שמתקרב היום שתהייה חזרה בבית. אני מחבקת אותך חיבוק גדול, אוהב, חם ומלטף, שולחת לך נשיקות אין ספור. בשבילי תהייה תמיד ילד יחיד ומיוחד".

"אמהות לבנוניות, קומו ולחמו לשחרור בניכן"

מיקי גולדווסר, אמו של אהוד, בחרה לפנות בדבריה ישירות אל משפחותיהם של האסירים הכלואים בישראל. "אני פונה לבאסם קונטאר: הבנים שלנו אצלכם, היום שנה בדיוק. אחיך (סמיר, המרצה מאסר עולם על חלקו ברצח בנהריה), נמצא אצלנו כבר מעל 30 שנים. אחיך זוכה לכל ההטבות ההומניטריות על פי החוק והרבה מעבר. הוא אף זכה ללמוד ולקבל תואר אוניברסיטאי כאן, אצלנו, בכלא הישראלי. אנחנו, לעומת זאת, לא זכינו לקבל אפילו אות חיים מבנינו. איך אתה מעז להלין עלינו?

"נראה לי שעליך לעבוד קצת יותר באסרטיביות מול האנשים שאחראים לכך שאחיך אינו משתחרר. ראיתי את אחותך בוכה לעיני כל בטלויזיה. אני מבינה ללבה. אולם דמעות לא יעזרו. גם היא צריכה לקום ולדרוש ממי שאחראי לעשייה למען אחיכם – שיקומו ויעשו מעשה וימלאו את הבטחתם, את מילת הכבוד שלהם לכם ולשאר המשפחות שבניהם נמצאים אצלנו".

"ואני פונה גם לאמהות הלבנוניות שבניהן נמצאים אצלנו כבר זמן רב, אולי שנים", המשיכה גולדווסר. "האם אינכן רוצות את יקיריכם בבית? אם כן – קומו וצאו למחות כנגד אלה שאינם מקדמים את עניינכן ואשר הבטיחו לכן את בניכן בחזרה בהקדם. אמהות נלחמות. אימהות אינן פוחדות מאיומים. כתבתי לכן מכתבים וביקשתי אתכן להיפגש איתי. אולם לא קיבלתי לא תשובה ואף לא מכתב. מכאן – אני קוראת לכן, אימהות לבנוניות, קומו ולחמו לשחרור בניכן".

גיסתו של אלדד רגב, תאיר, פנתה לראש הממשלה אהוד אולמרט ולשר הביטחון אהוד ברק: "עשו את המוטל עליכם, מלאו את חובתכם המוסרית לאלדד, אודי וגלעד. העמידו לשם כך את כל משאביה של המדינה והחזירו אותם הביתה". בהמשך דבריה פנתה גם אל מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה: "מי שרוממות האל בגרונו חייב גם שיהיה אלוקים בלבו ומי שאלוקים בלבו אינו מונע זה שנה תמימה כל סימן חיים, כל מידע שיעיד על מצבם, על היחס הניתן לבנינו המוחזקים על ידו".

כרמית רון, שאיבדה בפיגוע במסעדת מצה את בעלה אביאל וילדיה ענת ועופר, מחתה בעצרת על השימוש באבלן של המשפחות השכולות "כתירוץ לאי עשייה לשחרורם של הבנים. שחרור מחבלים לא ישנה את הכאב ולא יוכל החזיר את יקיריי. אין לאהובי מחיר, אבל מחויבותנו להם היא ליצור מדינה ערכית. והערך שלא מפקירים חיילים בשטח עומד מעל כל שיקול אחר. חובתנו לאפשר למשפחות החיילים החטופים את מה שלי כאם וכרעייה לא יהיה - אפשרות לחבק את יקיריהן ולדבר איתם פנים אל פנים".