שתף קטע נבחר

מה מותר ואסור לאישה ללבוש על פי ההלכה?

שאלה:

 

מה אומרת ההלכה על לבושה של אישה? האם ההלכה אוסרת על לבישת מכנסיים? האם חולצה עם חצי שרוול היא מספיק צנועה או שיש צורך בלכסות את המרפק? אני רוצה לדעת מה אומרת ההלכה ולא מה מקובל. (שולי, תל-אביב)

 

 

תשובה:

 

יש כמה טעויות נפוצות בענייני צניעות, ואחת מהם היא שזה עניין לנשים. הצניעות היא תפיסת עולם, ומחייבת נשים וגברים, וגם דברים אחרים כפי שנסביר בהמשך. תשובה זו נכתבת כתשובה למקבץ של שאלות בענייני צניעות, וגם כתגובה על מספר כתבות שנתפרסמו באתר זה ובאחרים, ייתכן שחלק מהשואלים ציפו לתשובה של "כן" ו"לא", אבל אם תטרחו לקרוא את הדברים, אני מניח שתבינו למה הנושא מצריך פירוט.

 

ישנן מצוות, בהם המצווה היא על המהות, על תכלית הדבר, והפרטים נגזרים בכל מקרה לגופו. גמילות חסדים היא מצווה גדולה, אבל הגדרת המעשה המדויק שהינו גמילות חסדים תלויה בנסיבות הענין. צניעות היא מצווה על מכלול של התנהגויות, לדעת חלק מהראשונים (הסמ"ק) היא מצווה מן התורה. עיקר המצווה היא ליישם את תפיסת העולם של הצניעות בכל מקרה לגופו. בכדי להבהיר את הדברים, אפתח בהסבר תפיסת העולם שביסוד הצניעות, אתן מספר דוגמאות של הלכות הנגזרות מהן, ואמליץ על דרך מעשית לבחון אם בגד מסוים נחשב צנוע או לא.

 

מהות הצניעות

הצניעות אינה עניין רק לבני אדם. כל נושא הלבוש בתורה מתברר בפרשיות המשכן, (שמות כח ואילך) . חלק נכבד מפרשות אלו מוקדש לבגדים בהם אנו מלבישים ומכסים את המשכן.

 

כלי הקודש והעובדים בקודש מולבשים ומכוסים בשכבות רבות – המשכן היה מכוסה ביריעות צמר ועליהן מכסה עורות תחשים מאדמים, הכהנים לבושים בשכבות של בגדי כהונה, כלי המשכן "מולבשים" במכסים בעת הליכתם בדרך, והארון מכוסה בכרובים הסוככים עליו.

 

עומד הקורא ותמה – מדוע כל כך הרבה כיסויים? האם אנו מתביישים או מבקשים להסתיר משהו? אם טרחנו ועשינו כלים כה יפים, אם הכלים מסמלים את השראת השכינה בתוכנו – מדוע להסתירם?

 

באופן כללי, היינו מצפים שאם יש אמת, ואם האמת היא גם יפה - שיוטל עלינו לחשוף אותה, יראו כולם את האמת והיופי וישתכנעו. המשכן משדר את ההפך הגמור. השכינה מסתתרת בענן, הכלים מכוסים, הכהנים לבושים שכבה על שכבה – מדוע?

 

כבוד ותפארת

ה' מצווה את משה: "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת".

 

מפרשיות המשכן אנו למדים, שמושג הכבוד ביהדות שונה מהמקובל בתרבות המערבית. ככל שמכובד הדבר וקדוש, כך מכסים אותו ומכבדים אותו בעטיפתו בבגדים המבטאים את הכבוד שרוחשים לו: "כבוד אלקים הסתר דבר" (משלי כה'). חלק מהכבוד הוא הידיעה שיש כאן משהו נשגב ממך, שלא הכל אתה רואה, שיש רבדים עמוקים שקשה או שאין באפשרותך לרדת עד תכליתם.

 

התרבות היוונית דגלה בחשיפת הכל. המחזות, התיאטרון, הפיסול והאומנות – הכל בחשיפה, בעירום ובגילוי. הגימנסטיקה היוונית באה מהמילה גימנוס – עירום. האמת של התרבות המערבית והיוונית היא האמת העירומה.

 

היהדות חושבת אחרת. החיים מורכבים יותר מכפי שנראה לעין, יותר אפילו מכפי שהשכל עשוי לתפוס. בכל דבר בעולם רב הנעלם על הגלוי, ומתוך ענווה ניתן להקשיב לרבדים עמוקים יותר של המציאות. התייחסותנו לאדם ולגופו נגזרת מתפיסה זו. האדם הוא דבר גדול ומורכב. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. רק חלק קטן מהאדם נגלה לעינינו, ואפילו האדם עצמו אינו מודע לכל העומקים שבתוכו.

 

בכדי שנחיה זאת, אנו מלבישים. מגלים טפח ומכסים טפחיים. כל הקדוש והיקר, הוא גם מוצנע ומכוסה. לכן אנו מכסים את המשכן, לכן ה' מסתתר בענן, לכן אנו מכסים את גוף האדם שהוא משכן קטן להשראת שכינה.

 

דוגמאות ליישום הלכתי

בסימנים הראשונים בשולחן ערוך אורח חיים(סימנים ב-ג), יש מספר סעיפים על ענייני צניעות, הנוגעים לגברים ונשים כאחד:

 

"לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה .

 

אל יאמר: הנני בחדרי חדרים ב מי רואני, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו)"

 

וכך פסק הרמב"ם: (הלכות דעות פרק ה הלכה ו) " צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן, ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע ולא יגלה בגדיו עד שישב..."

 

ובנוגע לצניעות הנשים מגדיר השולחן ערוך (אבן העזר סימן קטו סעיף ד):

 

"איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל..." ויש שם מספר דוגמאות.

 

יש בהלכה מספר דוגמאות ספציפיות, הנזכרות בעיקר בהקשר לדיני קריאת שמע ותפילה כמו כיסוי עד הברך והמרפק, כיסוי שיער הראש של נשואות, אבל קיבוץ אוסף הפרטים הזה רק מתווה מסגרת. צניעות היא תפיסת עולם והתנהגות, היצמדות לקווים האלה באופן טכני, ללא התחשבות באופי הבגד, בתנועות , בסביבה, בדיבור, לא בהכרח יוצרת צניעות.

 

הקושי ביצירת נוסחה מתמטית לצניעות

אורך (אולי) אפשר להגדיר, אבל "צמוד", "שקוף" ועוד תכונות שונות של בדים ובגדים מאד קשה לכמת. עוד יותר קשה להגדיר את היחס בין כל אלו לבין תנועות ומצבים. כמה סדרות של משתנים צריך לפתור בשביל לתת נוסחה למרחק, לנפחים ולתנועה של בגד על גוף אדם בתלת מימד?

 

(מי שמאוד מתעניין, יכול למצוא כאן את הבסיס לנוסחאות האלה, ויבין למה אי אפשר ללכת איתם לקניון)

 

כיצד לדעת אם בגד X צנוע או לא

יש מקרים, בהם בת שומרת הלכה, מקבלת על עצמה את עקרונות הצניעות, ועדיין היא מתלבטת בקשר לבגד מסוים.

 

הפנייה אל הרבנים בעניין זה הינה טעות בכתובת. המחשבה שכל בת שהולכת לקנות בגדים תגרור איתה רב לצורך חותמת צניעות על הבגד, בטעות יסודה. זה לא התפקיד של הרבנים. מפורש כתב השולחן ערוך שדת יהודית היא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואם מישהי רוצה לדעת אם בגד מסוים הוא צנוע או לא, עליה להתייעץ עם אישה שיכולה לייצג נאמנה את מנהגי בנות ישראל הצנועות. מצאי אישה שומרת מצוות, נאמנה להלכה ולעקרונות הצניעות, ותבררי איתה מה צנוע עלייך ומה לא.

 

בעולם שבו כל דבר רצים לספר, שהחיצוניות יפה וכל כך מושכת, שכל מנהיג מחפש מצלמה וכל יצרן מחפש חשיפה ופרסום, קשה לחנך לכיסוי. קשה לחנך שלא צריך כל דבר לחשוף ולספר, קשה לחנך לכך שהשיפוט והברק החיצוני הם רק קליפה, קשה למצוא מעמקים ופינות מוצנעות בשטחים שעברו חישוף. אנו מבקשים להציב אתגר לתרבות הסובבת, להרים קריאה לצניעות, בתקווה ליום שבו יתוקן חטא האדם הראשון, היום שבו החיצוניות לא תסתיר עוד את הפנימיות "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" (ישעיה מ').  (משיב: הרב דרור ברמה) 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים