המקום בו נגמרת ההשתמטות

מעלות החום טיפסו השבוע בתל-השומר, אבל בלבו של אל"מ דוד מנחם היה חם עוד יותר. "אני רואה את החבר'ה האלה ומתמלא בגאווה", הוא אמר בבקו"ם על בני ה-18, שעלו לראשונה בחייהם על מדי זית. "זה העתיד שלנו, ואני מצדיע לחיילים שבוחרים לקחת חלק בעשייה החשובה ביותר בצבא". אבל כשקיבל את מחזור הגיוס הקטן אי פעם של אוגוסט, גם הוא לא יכול היה להתעלם מהנתונים הקשים, אודות רוח ההתגייסות ההולכת ומידלדלת.

"לצערי", אמר מפקד חטיבת "כפיר", כשהביט במתגייסים החדשים, "לא כולם כאלה. יש רבים מדי שמעדיפים שלא להגיע כלל לצבא. זו בעיה רחבה שהיא לא במגרש הצבאי, אלא בעיה חברתית בישראל. והחברה צריכה לתת עליה את הדעת ולקבוע לעצמה, איך מתייחסים לאותם משתמטים, כדי שירגישו שהם לא לוקחים חלק בנטל. ובאותה מידה - איך מוקירים את אלה שנמצאים בחזית". 

הפוליטיקאים והתקשורת, שנחרדו השבוע משיעורי ההשתמטות, דיברו רבות על זו החרדית - במיוחד עם הארכתו של "חוק טל" בחמש שנים נוספות. את התשובה יש אולי מי שימצא בהסדרים נוסח "נצח יהודה", גדוד הנח"ל החרדי של חטיבת "כפיר", שהצליח מאוד במשימותיו בשנים האחרונות. "הם מגיעים להישגים יפים, והדבר מוכיח שצה"ל מסוגל לתת את האפשרות להשתלב ולהיות חייל לכל מי שרוצה", אמר אלוף-משנה מנחם.

"אוכלים קש" בחטיבת כפיר (צילום: ירון ברנר) 

ככלל, המודאגים מהמוטיבציה לשירות יכולים לשאוב לא מעט עידוד מהסיפור של "כפיר", חטיבה שהפכה כמעט באפס זמן לשם דבר בצה"ל: יותר מתגייסים חושקים היום בכומתה המנומרת, מאלה שמעדיפים גבעתי. אל"מ מנחם, שהיה לפני כן סמח"ט החטיבה הסגולה, זוכר היטב את תחילת הדרך, כאשר על כל חמישה מקומות בגדודים של "כפיר" היו רק שלושה מועמדים. "המטרה שלי הייתה לשפר ולמתג את החטיבה כך שתהיה אטרקטיבית יותר, והמוטיבציה לגיוס לחטיבה תגבר".

זה קרה דרך הלחימה היומיומית, אבל בעיקר בטיפול בחיילים, "באופן כזה שירגישו שטוב להם לשרת איפה שהם". הגדודים, המפוזרים בין ערי הגדה, פיתחו מיומנות והתמקצעו איש-איש בתחומו וב"שטח הביתי" שלו. 50 אחוזים מהמעצרים ברחבי יהודה ושומרון בוצעו בידי חיילי החטיבה, תוך חשיפת התארגנויות טרור וסיכול פיגועים. התוצאות לא איחרו לבוא, ובשני הגיוסים האחרונים זינקה המוטיבציה לשיעור של 1.1 מועמדים על כל תפקיד פנוי.

"זה היה אתגר אמיתי", שיחזר אל"מ מנחם את הצעדים הראשונים של ה"בייבי" שלו, ממנו הוא נפרד כעת. "אף אחד לא האמין שזה יקרה כל-כך מהר. בהתחלה כינסתי את המג"דים בקומה ה-49 בעזריאלי". למה דווקא שם? "כי ידעתי שאנחנו הולכים לתהליך לא שגרתי, ולכן גם מקום המפגש הראשון צריך להיות לא שגרתי. זה גם מקום גבוה, קרוב לשמיים, כמו האמירה 'השמיים הם הגבול'. שלישית, רציתי שהם יסתכלו על התהליך מלמעלה, שתהיה להם ראייה רחבה על מה שהולך להיות - ואין כמו תצפית על תל-אביב לצורך כך".

משם העניינים התגלגלו במהירות, ובאוקטובר 2006 נערכה העצרת הרשמית: הגדודים "נחשון", "שמשון", "חרוב", "דוכיפת" "לביא" ו"נצח יהודה" אוחדו לחטיבת כפיר. הרעיון לכומתה המנומרת היה של המח"ט, לאחר שדחה בנימוס את הצעת אלוף הפיקוד לכומתה שחורה עם מסגרת אדומה. אל"מ מנחם עצמו ערך עשרות דיונים ופגישות כדי להפוך את הרעיון למעשי. אחר-כך באו גם התג וסמל החטיבה, שמורכב מסמלי כל הגדודים.

החשבון מהקסבה נסגר

כשהוא משחזר את ההתרחשויות הדרמטיות שקרו מאז יצאה החטיבה לדרך, נזכר המח"ט במיוחד באירועי הקיץ האחרון. בעוד עיני כולם היו נשואות לגבול הצפון, התפוצץ מטען חבלה בעת פעילות מבצעית של כוח מגדוד "חרוב" בקסבה בשכם. כתוצאה מהפיצוץ נהרג סמ"ר אושר דמארי ז"ל, ושישה מחבריו נפצעו. בצה"ל ידעו כי מי שעמד מאחורי הנחת המטען הוא פאיד קפישה, בכיר ב"גדודי חללי אל-אקצה" של הפתח, הנחשב למבוקש זה ארבע שנים. את יום ה-31 באוגוסט, לא ישכח אל"מ מנחם לעולם. "ידענו שקפישה נוהג להתרברב על כל פיגוע, אפילו להגיע לזירה ולהצטלם לתקשורת המקומית. החלטנו להטמין לו מלכודת".

כוח מאותו גדוד ביים זירה של נפגעים כתוצאה מפיצוץ מטען אחר, והמתין. קפישה נפל למלכודת: הוא הגיע עם כמה מחבריו, ובחילופי האש עם החיילים - נהרג. "האירוע הזה ממחיש את היתרון היחסי שלנו, את ההכרות עם השטח, עם דפוסי הפעולה. מעבר לכך שפגענו במבוקש בכיר, זה נתן תחושה טובה לפלוגה, שמי שאחראי למות חברם - שילם". לדברי אל"מ מנחם, המוטיבציה של ארגוני הטרור ביהודה ושומרון לפגוע ביעדים ישראליים, תוך ניצול האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, עדיין רבה. "אבל הבנים שלנו ימשיכו להיות שם, לעשות את העבודה ולספק את הביטחון הדרוש לאזרחי ישראל".

ללבנון לא נשלחו החיילים עם הכומתות המנומרות. "כשהתחילה המלחמה, היה ברור שגם אנחנו רוצים להיות שם", סיפר המח"ט. "שאלתי ובדקתי. אלוף הפיקוד הסביר לי שאנחנו צריכים להישאר איפה שאנחנו, לשמור שלא ייצא פיגוע מיהודה ושומרון. הוא אמר שאסור שיווצר מצב שהדודה שתצא מהצפון במהלך המלחמה, תגיע לשדרות, שם תרגיש לא בטוחה בגלל הקסאמים, וכשתגיע לתל-אביב יתרחש פיגוע תופת. הבנו את זה היטב, ואכן מנענו שלושה פיגועי התאבדות בתוך ישראל בזמן המלחמה. אבל בעתיד אני בהחלט רואה את החטיבה מסייעת לצה"ל בכל מערכה שתהיה. יש לה את כל הכישורים לכך".

מנחם עצמו, שיוצא לשנתיים בארצות-הברית כנציג צה"ל במטות המשולבים, יודע שהוא חולל היסטוריה קטנה עם הקמת החטיבה. "לדעתי, זו תהיה אחת החטיבות הטובות ביותר בצה"ל. ואני יודע מה אני אומר; הרי גם כשהקמתי את 'כפיר' לא האמינו לי שנגיע לכאלה הישגים, לכזאת מוטיבציה".