בקצה השמיים ובסוף המדבר: מקום לאהבה

אז הנה לפניכם, סיפורים נבחרים של רגעים מאוד פרטיים במקומות לגמרי ציבוריים.

מיכל מהרצליה מספרת על ערב של יום בהיר: "בסיומו של טיול ג'יפים היי-טקי ומאובק במיוחד, אחרי כאב ראש של יום שלם, הגענו לבסוף למכתש רמון. פתאום, אחרי שהחלפנו מבטים כל היום, מצאנו כמה דקות של שקט, לשבת מחוץ למרכז המבקרים של המצפה בבריזה קרירה, בנקודת התצפית שבה כל ההיסטוריה נפרשת לרגלינו.

כל ההיסטוריה פרושה לפנייך (צילום דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע) 

אחר כך, אמנם, גילינו שהסיבה לשקט הייתה שהקבוצה המשיכה במסלול ושכחה אותנו, אבל עד שהם גילו את זה ובאו לאסוף אותנו, העברנו שעה קלה שבה הגנבנו חיבוקים ונישוקים במצפה המתרוקן, בלי שאף אחד רואה."

דניאל מתל אביב נזכר בדייט מן העבר: "כשאני מחפש מקום רומנטי, אין לי צורך להתרחק מהעיר. את האגם בפארק הירקון הכרתי לראשונה בבליינד דייט ההזוי בחיי, שנמשך עשר שעות והכיל בתוכו מערכת יחסים שלמה, ככה על הגדה. נפגשנו, התרגשנו, התנשקנו, התחלנו לריב וגם נפרדנו.

הפארק של היום, הוא לא הפארק של הלילה (צילום: סיגלית פרקול)

מאז, אני מקפיד לקחת לשם שוב ושוב גם את האישה הנכונה. אז נכון, שבסטנדרטים של אגם ויקטוריה או אפילו של הכנרת, זו יותר שלולית. אבל לי ולאשתי היא בהחלט מספיקה: מים, גדה מקסימה, עצים מסוככים והרבה הרבה שקט - והכל ממש בלב הכרך, אבל בלי זכר להמולה (רק האורות המנצנצים של מגדלי פנקס מזכירים לנו איפה אנחנו). וכשאנחנו זוכרים להביא שמיכת פיקניק, בקבוק יין, ג'אבטה טרייה וקצת לילה - אז בכלל שיחקנו אותה".

בחבר'ה של ליאור מהמרכז "בכל פעם שאתה מעוניין להרשים בחורה ולהראות קצת רצינות אתה מגיע לצוק הארבל. לא משנה באיזו שעה או באיזו עונה, המקום תמיד עושה את העבודה. גם כשרבים עם בת הזוג ורוצים ששיחת ההשלמה באמת תצליח, אז עושים אותה בצוק ארבל.

הצוק תמיד עושה את העבודה (צילום: מיכאל חורי)

השעה הייתה 8 בערב, הכנתי תיק קטן עם יין, כמה נשנושים, בגדי חורף חמים ושמיכה. חברתי באותם הימים לא ידעה לאן הולכים, וחיכתה לעוד שיחה בבית קפה תל אביבי. אחרי שכנועים קלים של 'הפעם אל תשאלי לאן נוסעים ופשוט תיהני', יצאנו לדרך.

ב-11 בלילה מצאנו את עצמנו עומדים על צוק ארבל. האמת היא שלא היה צריך לדבר הרבה, פשוט לעמוד מחובקים במרפסת שנבנתה בצוק, ולהסתכל לאור הירח בנופים של רמת הגולן, החרמון, הכנרת ועמק הירדן".

רונן מכפר סבא נזכר דווקא בארוחה רומנטית שהכינה לו חברתו לשעבר: "היא אמנם לא ידעה לבשל יותר מחביתה, אבל חבר שלי, שהוא שף לעת מצוא, התגייס לעזרתה, והיה הטבח וגם המלצר בארוחת יום ההולדת שהכינה לי. החבר גם סיפק את הלוקיישן - גג תל אביבי גבוה במיוחד.

על הגג הרגשנו שאנחנו לגמרי לבד, למרות שהיינו באמצע העיר; שאנחנו קצת בחו"ל למרות שהיינו בתל אביב; ושאנחנו במרכז העולם, כי בין הפילה לסופלה, הייתה לנו יופי של תצפית לכוכבים".  

תחושה של קצת חו"ל באמצע העיר (צילום: עידו אפרתי)  

מורן מגבעתיים כתבה: "עשר בבוקר. אני מחכה בפינה שלנו עם העיתון. הפינה שלנו אני אומרת, כי אף פעם לא יושב שם אף אחד אחר. וזה מוזר כי זו פינה כך כל יפה. המקום הכי יפה בגבעתיים. ואם עדיין אף אחד לא יודע, אני מתכוונת לכיכר הגדולה באמצע רחוב בורוכוב. עצים בני 85 שנה. גדר שחוסמת חלק מהכניסות (מי האוויל שחסם כיכר רק אלוהים יודע). כמה ארגזי חול. ספסלים. תסתכלו בתמונה.

המקום הכי יפה בגבעתיים. הפינה של מורן

לפני שהוא מגיע ליבי הולם בחוזקה. רק אחרי כמה דקות שהוא מתיישב אני נרגעת. בהתחלה אנחנו רק מחזיקים ידיים. אחר כך מתגפפים. מדברים על הילדים. הוא על שלו. אני על שלי. חושבת שזאת אהבה. תשאלו למה? כי זה עושה נעים בפנים. וזה מרגיש נכון, אפילו שזה ממש לא.

אחרי שעה וחצי אני הולכת עם חיוך לעבודה. חיוך שיימשך עד הפעם הבאה".