יאללה בית"ר, תקרעו אותה
קופנהגן, בירת דנמרק, היא עיר חוף סקנדינבית שלווה, אבל בכמה מרבעיה התוססים אפשר להתפרק בבתי קפה, בבארים ובמועדונים אלטרנטיביים. יטבת אבירם, תושבת העיר, ממליצה לשחקני בית"ר: גם אם לא תקרעו את הקבוצה המקומית, לפחות תקרעו את העיר
אז בשביל שחקני בית"ר, הצוות המקצועי, ההנהלה והאוהדים, שעלולים להיות קצת מדוכדכים, אחרי החמישייה שיקבלו כאן, בישלתי כמה עצות לסיור ולבילוי בבירה הדנית, שעשויות לעודד את רוחם השפופה.
בת הים הבאמת קטנה
נתחיל? קופנהגן, בירת דנמרק, היא עיר חוף סקנדינבית ושלווה, בדיוק ההיפך ממקבילתה הישראלית. מבחינות רבות היא אופנתית ומעוצבת לא פחות מבירות אירופאיות אחרות, כמו לונדון או ברלין, אבל אין בה את כל ה"הייפ", הצפיפות וזיהום האוויר המרגיזים. מה כן יש בה? הרבה הנס כריסטיאן אנדרסן, חורפים ארוכים, בת הים הקטנה, אנשים בלונדינים ומאושרים, וילדים עוד-יותר-בלונדינים ועוד-יותר-מאושרים.
קופנהגן. עיר חוף שלווה (צילום: אילנה פישר)
מסלול התיירים הרגיל של קופנהגן נע בין פארק השעשועים טיבולי (לא רלבנטי אם עברתם את גיל 12, או לחילופין אם עדיין יש לכם דופק), דרך פסל בת הים הקטנה (תיאור די מילולי: בת הים אכן קטנה; היא כל-כך קטנה שבימים עם הרבה תיירים, עשוי להיות קשה לראות אותה בין כל האנשים), ועד ארמון המלכה.
את הארמון אגב, שווה לישראלים לראות ולו בשביל להפנים שגם במדינה נאורה, שוויונית ומתקדמת, מוסד המלוכה יכול להיות בר-קיימא - כולל משרתים, משמר מלכותי וכל המסביב. למרות שמעמדם של החיילים ביחידת העלית של משמר המלכה, אינו נחות ממקביליהם בצבא הדני, מדובר בחבורת חיילי שוקולד עם מדים נוצצים, שמצטיינים בכך שגובהם הוא מינימום מטר שמונים. אגב, נשים דניות מוזמנות גם להציע מועמדותן לתפקיד (ואכן היו כאלה), אך גם הן צריכות לעמוד בדרישות הגובה, ובלי עקבים.
אצל הדנים, בכל מה שקשור בעיצוב (פנים, חוץ, מוצר) ו"לייף סטייל", תשומת הלב לפרטים קטנים היא יוצאת דופן: החל בבתים הפרטיים, דרך בתי הקפה, המועדונים והבארים, וכלה באוניברסיטאות ובמבני ציבור. המרכז הלאומי לעיצוב שבמרכז העיר, משמשת חזית לעיצוב הדני בכל התחומים. התערוכות המתחלפות של מעצבים בעלי שם וסטודנטים בוני-שם, הן תמיד הימור בטוח במקום הזה.
שוב שתית?
למרות שבקופנהגן חיים למעלה ממיליון בני אדם, העיר מספקת תחושה של עיירה קטנה ורגועה. בכל מקום משתרעים שבילי אופניים, והדיווש הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הדנית. כשליש מתושבי העיר אף מגיעים מדי יום לעבודה רכובים על אופניהם. תיירים שמתעוררים מספיק מוקדם יוכלו לראות המוני אנשים ענובים וחנוטי חליפה מפדלים במרץ בדרכם לעבודה.
אבל אין סיבה להשאיר את האופניים רק למקומיים. הרכיבה בקופנהגן כיפית, נוחה ובטוחה, כיוון שרוכבי האופניים משתמשים באותם כללי תחבורה כמכוניות. בדנמרק, אגב, איש כמעט איננו חובש קסדה - הם פשוט לא צריכים אותה. כאשר דני מספר לחברו שנפל מהאופניים, תתמצה התגובה של חברו לכל היותר ב"שוב שתית, יוהאן?"
תנועת אופניים בקופנהגן (צילום: אילנה פישר)
כמובן שהתייר המזדמן, שכנראה לא רכב על האופניים מאז גיל 12, כנראה ישכח, או לא ידע שצריך לאותת - מחדל בל יסלח בחלק זה של העולם. המקומיים תמיד יזכירו לכם שטעיתם, בעזרת צלצול פעמון האופניים. הם גם עשויים להתעצבן ואף לסנן קללה עסיסית, אבל עבור הישראלים אין פה שום דבר חדש.
מחוץ למסלול
מרבית מקומות הבילוי במרכז קופנהגן מיועדים לתיירים. עבור אלו שאינם רוצים ללכת בתלם, אני ממליצה לצאת לכיוון רבעיה האחרים של העיר: נורברו, וסטרברו ואוסטרברו.
נורברו הוא כנראה הרובע המגוון בעיר - ממעוז האנרכסטים "אונגדום הוסט", דרך כיכר "סנקט האנס" העמוסה בבתי קפה ובבארים, ועד הדיסקוטקים האלטרנטיביים. בעוד שהקרלסברג והטובורג המקומיות נלגמות כאן כקולה, אניני הטעם יכולים לבקר במבשלות אופנתיות, המשופעות בשלל בירות מקומיות, אירופאיות ובכלל. בבארים המקומיים אגב, מתקיימים ערבי מיקרופון פתוחים למוסיקאים מוכשרים (ולכדורגלנים מצוברחים).
מקפידים על הגיזום (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
רובע וסטרברו השכן הוא איזור בוהמייני וצעיר שהפך לכל-כך טרנדי, עד שהיאפים כבשו אותו (מי מכם שגר בשנקין מוזמן לערוך השוואה). אפילו הדיירים המקוריים כבר אינם יכולים להרשות לעצמם ארוחה בבתי הקפה המקומיים. ולמרות זאת, הדיסקוטקים בשכונה משמרים נישה אלטרנטיבית, והבוהמייניות עדיין קורצת מחנויות הבגדים והאביזרים הקטנות.
אם רובע וסטרברו בתהליכי יאפיזציה מתקדמים, הרי שרובע אוסטרברו הוא מעוזם הממוסד של היאפים. את הרובע מאכלסים בנייני מגורים יוקרתיים ונאים שגילם כמה מאות שנים - חוויה לעין הישראלית שמכירה עתיקות בנות אלפי שנים, או לחילופין, שיכונים שנבנו בשנות השבעים.
רובע אוסטרברו מציע מגוון רחב של בתי קפה ומסעדות, שכל כולם מרגיעים, נעימים ומנסים להשכיח מראשם של הבורגנים הצעירים את יום העבודה הקשה. אך העובדה הכי משמעותית ללו"ז השבועי שלי, היא שבאוסטרברו נמצא "פארקן" - האצטדיון הלאומי של דנמרק, שעל כר הדשא שלו יעלו הערב הכדורגלנים הירושלמים.
זמן פציעות
בורותי בכדורגל לא מאפשרת לי לפתח ציפיות לקראת המשחק, אבל זו בהחלט הזדמנות מחודשת עבורי להתנהג כמו ישראלית. ולגבי האוהדים הדנים - אם אתם מצפים לחבורת אירופאים מנומסים, שמוחאים כפיים ביציאה להפסקה הרי אתם טועים, כי מה שלא עושה ההתלהבות הישראלית הטבעית, עושות עשר בירות. גם בקרב האוהדים הדנים יש אולטראס, ושלא תחשבו שהם פריירים. לצערי, גם לא הכדורגלנים שלהם.
לפנייה לכתב/ת 
