זר נשיאותי פורח
נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס. (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
גילו המופלג של נשיא מדינתנו הטרי הוא נושא עתיק למדי לבדיחות, והנה, הזמן רץ, והנשיא שלא עוסק בפוליטיקה ובמפלגתיות חוגג היום את יום הולדתו ה-84, צלול, ומאוד רענן, בהתחשב בנסיבות.
רוצים לדעת מה אפשר להספיק ב-84 שנים? עיינו בערך "פרס, שמעון".
בחזרה ל-1948
הכותרת הראשית של העיתון "ידיעות אחרונות" מדווחת ב-2 באוגוסט 1948:
"ברנדוט והבריטים ידרשו הערב במועצת הבטחון החזרת פליטי ערב: כן תדון המועצה על 5 הבריטים ועל עצורי קפריסין."
מה עוד קרה ב-2 באוגוסט?
2 באוגוסט 1924 – קולה של אמריקה השחורה: נולד הסופר והמחזאי האמריקאי ג'יימס בולדווין. בתחילת דרכו עבד כנער משלוחים, כי לא יכול להרשות לעצמו נייר לכתיבה. בגיל 14 הפך לדרשן, דבר שהשפיע רבות על סגנון כתיבתו, למרות שמאוחר יותר איבד את אמונתו בדת. הוא עזב את הבית בגיל 17 והקדיש את עצמו לכתיבה. הרומן הראשון של בולדווין, "Go Tell it on the Mountain", פורסם ב-1953 ועסק בילדותו בהרלם, במשפחתו הדתית ובנטייתו ההומוסקסואלית, וקיבע את מעמדו כסופר אפרו-אמריקאי מוביל. הוא אף כונה, על ידי ליברלים לבנים, "הקול של אמריקה השחורה". (הערך "בולדווין, ג'יימס" – למנויי האנציקלופדיה)
2 באוגוסט 1939 – להשיג את האטום: איינשטיין ממליץ במכתב לרוזוולט לפתח פצצת אטום. זמן קצר לאחר שהבשיל הידע התיאורטי שאפשר לפתח את פצצת האטום, קבוצת מדענים בארה"ב, רבים מהם יהודים, ביקשה לפנות לבית הלבן. הם ידעו מנסיונם כי המחקר בתחום זה בגרמניה מתקדם ביותר. זאת ועוד, רבים מהם הכירו מבשרם את אימי המשטר הנאצי, וידעו היטב כי אם תינתן הפצצה בידי היטלר, הוא לא יהסס להשתמש בה. לכן החליטו כמה מהם לגייס את עזרתו של אלברט איינשטיין, ששמו היה ידוע לתהילה בעולם כולו.
ב-2 באוגוסט 1939 סרו ליאו סילרד ואדוארד טלר לבית הנופש של איינשטיין בלונג איילנד וקיבלו את חתימתו על מכתב שניסחו חברי הקבוצה, ובעיקר סילרד. המכתב הופנה לנשיא פ"ד רוזוולט, ובו הובהרו לנשיא השלכותיה הצבאיות של התגלית החדשה. איינשטיין היה פציפיסט, ומלבד מכתב זה (ומכתב נוסף) לא נטל חלק בתוכנית מנהטן. (הערך "איינשטיין, אלברט" – למנויי האנציקלופדיה)
2 באוגוסט 1943 – מרד במחנה ההשמדה טרבלינקה. במרס 1943 הורה הימלר לפתוח את קברי ההמונים ולשרוף את הגופות על מנת לטשטש את מעשי הרצח שנעשו במחנה ההשמדה. פעולה זו נמשכה כחצי שנה ולאחריה עמד המחנה להיסגר. באותה עת החלה להתארגן מחתרת במחנה, וראשיה החליטו למרוד בטרם יירצחו האסירים שנותרו. ביום המרד ניסו מאות אסירים לברוח, אך רק 70 מהם ניצלו. מרבים הנמלטים נורו מיד או נתפסו כעבור זמן קצר. בריחות של יחידים מן המחנה התרחשו גם בחודשים הראשונים להפעלתו, אך רוב הבורחים נלכדו. במרידה נשרף רוב המחנה, ולאחריה הוא פורק וטושטשו כל הסימנים לקיומו. האדמה במקום נחרשה וניטעו בה עצים. (הערך "טרבלינקה" – למנויי האנציקלופדיה)
2 באוגוסט 1964 – תירוץ למלחמה: המשחתת האמריקנית מדוקס מותקפת בווייטנאם. המשחתת חדרה למים הטריטוריאליים של צפון וייטנם, ונפתחה עליה אש. כעבור יומיים דיווחו ספינה זו וספינה אמריקנית אחרת שסירות משמר צפוניות ירו עליהן. לימים קבעה ועדת חקירה של הקונגרס האמריקני כי קרוב לוודאי שתקרית אחרונה זו לא היתה ולא נבראה, אך באותה עת ניצל הנשיא ג'ונסון את זעם הציבור על התקרית, ופנה מיד לקונגרס. לפי חוקת ארה"ב, רק הקונגרס מוסמך להכריז מלחמה על מדינה זרה. לכן, הנשיא ג'ונסון ביקש וקיבל החלטה של הקונגרס שהסמיכה אותו "לנקוט כל אמצעי שיידרש לסיכול תוקפנות נוספת". את "החלטת מפרץ טונקין" ניצל הממשל כסמכות משפטית לניהול מלחמת וייטנם, גם אם לא זו היתה כוונתה המקורית. מאז ואילך התנהלה פעילותה הצבאית של ארה"ב בווייטנם, ובהמשך גם בקמבודיה, תחת האצטלה החוקתית המפוקפקת הזו. (הערך "מלחמת וייטנם" - למנויי האנציקלופדיה)
2 באוגוסט 1990 – עוד תירוץ למלחמה: צבא עירק פולש לכוויית. בחודש יולי 1990 האשים חוסיין את כוויית כי סייעה לאירן במהלך מלחמת אירן-עירק, ודרש ממנה וממדינות נפט ערביות אחרות פיצוי בסך 30 מיליארד דולר. בה בעת ריכז כוחות גדולים על גבול כוויית. ב-2 באוגוסט באותה השנה פלש צבא עירק לכווית, ומקץ ימים ספורים עלה בידיו להשתלט על כל שטחי המדינה, וכך החלה מלחמת המפרץ הראשונה.
פתרון החידה מאתמול
המדינה שזכתה לעצמאות מצרפת ב-1 באוגוסט 1960 היא בנין.
רוצים לדעת מה עוד קרה ב-1 באוגוסט? לחצו כאן.
