שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    במטבח של גולדה

    אצל גולדה מאיר במטבח התבשלה בעיקר פוליטיקה - אבל גם קפה שחור חזק וגפילטע פיש משובחים . עופר ורדי מציץ לצלחת של ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל

    לא פחות מ-12 ספלי קפה שחור לגמה גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל, מדי יום. מספרים כי במטבח דירתה הקטנה התחממו על הכיריים דרך קבע שני קומקומים של קפה סמיך. כמו בריסטה מקצועי, ליהטטה גולדה בפרקולטורים והכינה קפה חזק וריחני, שטעמו הטוב יצא למרחוק. "ויחד עם הקפה היא לא הפסיקה לעשן בשרשרת", נזכר לובה אליאב, מזכ"ל מפלגת העבודה לשעבר. "שלוש חפיסות ביום, ורצוי סיגריות חריפות בלי פילטר בכלל. כשאמרו לה 'אל תעשני! זה לא בריא', היא הייתה משיבה: 'צעירה כבר לא אמות'".

     

    במטבחה של גולדה, אפוף ריח הקפה ועשן הצ'סטרפילד והסופרפיין, נרקחו ענייניה של המדינה. שם, סביב שולחן הפורמייקה הירוק, כשמאחור הפרקולטורים עושים את שלהם, נרקמו התרגילים הפוליטיים של מחר והתבשלו המהלכים הסודיים ביותר. "מי שהוזמן למטבח היה זה בשבילו אות של כבוד, שהוא בלב העניינים", אומר אליאב, שמתוקף תפקידו אז היה בין האורחים הקבועים במטבח של גולדה. "אוי, והיא אפתה עוגות מצוינות. ממש התאהבנו כולנו בטקס הזה, שהתקיים פעם בשבוע. היו שם אנשים מפורום 'שרינו' או מפורום 'חברינו' והיא הגישה לבאים קפה ועוגת גבינה או שטרודל תפוחים, ולא הסכימה בשום פנים באופן שנעזור לה. זה היה מעליב אותה".


    מאיר נואמת בכנסת, 1973

     

    בדצמבר 1972 נזדעקו אנשי מפ"ם, שלא זכו להיות בין המוזמנים. "אנו תובעים שיתוף בכל הדרגים, כולל בהתייעצויות המטבח של גולדה", אמר איש המפלגה חייקל רמות בישיבת הנהלת המערך. ב"ידיעות אחרונות" דווח למחרת כי ראש הממשלה שנכחה בדיון קראה בחיוך: "יש גבול ליכולת הקיבול של המטבח שלי", ואילו מזכ"ל ההסתדרות, ח"כ יצחק בן אהרון, אמר בתגובה: "אז יש להקים מטבח כמו בקיבוץ". ואז קרא אחד החברים: "אפשר לבקש משר השיכון להרחיב את המטבח של גולדה".

     

    אך לא כולם סברו כי המטבח, כך בין הסירים, הוא מקום ראוי לקבלת החלטות. "אני חושבת שענייני המדינה אינם צריכים להתבשל במטבח של גולדה אלא בפורומים ראויים יותר", תקפה אותה בזמנו ח"כ שלומית אלוני. במטבח ביתה תלויה עד היום קריקטורה מעשה ידיו של זאב המנוח אשר בה נראית ראש הממשלה בוחשת בקלחת בעוד סביבה ישובים מקורביה השרים פנחס ספיר וישראל גלילי והיא – ח"כ אלוני – מביטה בהם מן הצד בפנים חמוצות.


    מאיר ואנואר סאדאת, 1977 

     

    את ארוחת הבוקר נהגה גולדה מאיר להכין בעצמה: תה או קפה, לחם עם גבינה ומעט דבש. "אין היא נזקקת לשום דיאטות", נכתב עליה בשנת 1971. "גולדה לא הייתה גורמה ולא געשעפטן", אומרת מזכירתה, אסתר שלייכקורן. "תמיד אכלה פשוט. כשהייתה במפלגה הסתפקה בחתיכת בשר וכוסמת, ובכוס מיץ – וזה הכל".

     

    "גולדה בישלה פוליטיקה", אומר מקורבה של מאיר, שמעון אביזמר. אוכל דווקא לא הרבתה לבשל, שכן לא הייתה בבית. למרות זאת, הקפידה ראש הממשלה להכין אחת לשבוע גפילטע פיש. את מנת הדגים הקרושים לקחה עימה לביקור השבועי אצל בתה בקיבוץ רביבים שבנגב.

     

    בעת אחד מביקוריה בארצות הברית, דווח בשעתו, שאלו אותה העיתונאים בוושינגטון: "גברת מאיר, נכדך בן השבע, גדעון, אומר כי את עושה את הגפילטע

    פיש הכי טובים בעולם. אם כן, גלי לנו את המתכון שלך". חייכה ראש הממשלה והשיבה: "אני חושבת כי הנכד שלי איננו כל כך אובייקטיבי כלפיי, וגם אני לא אליו" – וסירבה לחשוף את המתכון. באותו נסיעה לאמריקה, כפי שנהגה תמיד במסעותיה לשם, בעיקר לניו יורק, דאגה גולדה לפנות מזמנה כדי לגשת לאחת החנויות לאביזרי מטבח. כמי שנודעה כבעלת חולשה לגאדג'טים שכאלה, הקפידה באדיקות להצטייד במעודכנים שבהם.

     

    באחד מערבי חג הפסח, זמן קצר לאחר שנבחרה לראשות הממשלה בשנת 1969, הגיעה גולדה לרביבים. שם, בפני החברים בחדר האוכל, סיפרה על ימיה הראשונים כעולה חדשה מארצות הברית בקיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל, כפי שתעלה על הכתב מאוחר יותר בספרה "בית אבי". "אפיית הלחם הייתה בשבילי הדבר המסתורי היותר בחיי. היינו אז קבוצה של 32-30 חברים. את הקמח היינו קונים בנצרת והוא לא היה מנופה כהלכה, והלחם יצא כולו סגול, ולעתים קרובות גם קצת מר. ומה שהטיל עליי אימה יותר מכל הוא שהוותיקות רצו ללמד אותי ללוש את הלחם יבש. כאשר שופכים לעיסה הרבה מים, אמנם יותר קל ללוש, אבל לא יוצא מזה כלום. כל החוכמה היא אפוא ללוש את הלחם עם מעט מים. כאשר למדתי וידעתי לעשות את זה הייתי באמת גאה מאוד".

     

    גם את השמן קנו הקיבוצניקים הצעירים מהערבים, אך הוא היה מר כמוות, כלשונה, ואת מה שבישלו ואפו עימו פשוט אי אפשר היה לאכול. "חומוס, שהיינו שורים אותו במים 24 שעות, מבשלים אותו עם בצל - וזה היה מרק. אחר כך זה היה דייסה, ובערב היינו טוחנים אותו עם בצל וזה היה סלט".

     

    ואילו את התה, המשיכה גולדה לספר לחברים, שתו אז היישר מן הדוד. "אינני יודעת כמה פעמים בשבוע שתינו תה ממים רתוחים כי למי הייתה סבלנות לחכות עד שיירתח הדוד? התחממו המים – שתו תה. ובשביל כל טיפת תה צריכים היו לבוא למטבח. נדמה לי, שאילו היו אז בקיבוצים האמצעים וההסכמה העקרונית לשני דברים שעכשיו כבר התקבלו: שירותים פרטיים ואפשרות להרתיח כוס תה בחדר – הרי אלפים שעזבו את הקיבוצים לא היו עוזבים", חייכה.

     

    בראשית שנות ה-70 של המאה שעברה יצא לאור בלונדון ספר התבשילים של האנשים המפורסמים. הייתה זו חוברת נאה, שפרסם איגוד הצרכנים של תוצרת ישראל בבריטניה, ובה מבחר מרשמים ממחברות המתכונים של ידועני המדינה. את אחד מהם, ארוחת בוקר של קיבוץ, תרמה גולדה מאיר.

     

    ארוחת בוקר של קיבוץ

    המרכיבים:

    3 עגבניות

    1 מלפפון

    3 גזרים

    1 חסה

    1 פלפל ירוק

    7 צנוניות

    3 בצלים ירוקים

    1 ביצה קשה

    לרוטב:

    3 כפיות מיץ לימון

    3 כפיות שמן

    1 כפית מיונז

    מלח לפי הטעם

    פלפל שחור לפי הטעם

     

    אופן ההכנה:
    1. קוצצים דק את הבצל הירוק וקורעים את עלי החסה.
    2. מגררים את הגזרים ואת הביצה וחותכים את שאר הירקות לקוביות קטנות.
    3. שמים את כל הירקות בקערה גדולה.
    4. טורפים היטב את מרכיבי הרוטב ויוצקים על הסלט בעת ההגשה. מערבבים בעדינות.

     

    עופר ורדי הוא עיתונאי ואיש של אוכל, בעיקר מתוצרת הונגרית, שלא יודע לסגור את הפה. אפשר ליצור איתו קשר כאן .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים