גיבורי על
אם לא נתתם לקלישאות ולעלילה הפשטנית להרחיק אתכם מ"גיבורים", זכיתם לנסיעה פרועה בסדרה הכי כיפית ועוצרת הנשימה של השנה. מירב קריסטל סופרת את הדקות לעונה הבאה
We dream of hope. We dream of change. Of fire, of love, of death… And then it happens- the dream becomes real. (מוהינדר)
מי שהדליק את הטלוויזיה שלו אתמול (ג') בדיוק ברגעי הסיום של "גיבורים" ושמע
את המשפט הזה, יכול היה לחשוב שהוא נקלע לסדרה שחיצוניותה אולי קשוחה, בעלת סקאלת רבדים ודמויות רחבה, אבל שפנימיותה דקיקה וחד ממדית - ספר הקלישאות הגדול גרסת הפלייסטיישן.
גם מי שצפה בפרק הראשון שלה, לפי כ-22 שבועות, ודאי חשב בדיוק את אותו הדבר ועלול היה לפסל דעה קדומה מחמירה לגבי "גיבורים", שתמנע ממנו את המשך הצפייה בה. זו היתה יכולה להיות טעות איומה. "גיבורים" אולי ניחנה בתרכובת דיאלוגים שמשלבת חידודים לא חדים מסרטי אקשן, עם משפטי זן בודהיזם שנגזרו מכרטיסי ברכה, אבל היא לא חלולה כמו שהיא נשמעת.
מי ששרד את משוכת השפה הרזה והצטרף לנסיעה ברכבת השדים שהיא "גיבורים" לא מצא את עצמו מצטער לרגע. "גיבורים" היא לא רק הסדרה המותחת, הכיפית ועוצרת הנשימה ביותר שהתגנבה לטלוויזיה השנה, היא גם סדרה עם דמויות אופי, מעוררות אהדה, שאולי מדברות שטויות אבל העיניים, ההתנהגות ואפילו הכוחות שלהן מדברים שפה עשירה ומורכבת בהרבה.
לא סתם גיבורים
לא סתם קוראים לסדרה "גיבורים" ולא "גיבורי על". למרות כל יכולותיהם העל אנושיות של גיבוריה, אין ספק שהאנושיות דומיננטית אצלם יותר מכל תכונה אחרת, מגניבה ככל שתהיה. לא רק שהם אינם זקוקים לטייטס, גלימה או גווני ירוק וכסף בעורם כדי להיות גיבורים, יש בהם כוחות שלא כל גיבורי העל ניחנו בו: בשר, דם ונשמה. הגיבורים של "גיבורים" הם יותר "מן", מ"סופרמן", או "ספיידרמן".
סבל על אנושי
עלילת הבסיס של הסדרה פשוטה ואפשר למצוא עשרות כמוה בשווקי תסריטים משומשים: אסופת זרים מגלה שתכונה מסוימת (שכמובן: קעקוע מוזר בצידה) מחברת אותם לגורל משותף. יחד, עליהם להציל את המעודדת ואת העולם. ברקע: חורבן ממשמש ובא ורֶשע שבא מבפנים (גיבור פסיכופת) ומבחוץ (תאגידי ענק מושחתים). הביצוע היצירתי והמקורי והכאב האנושי האינסופי המקופל בו - הוא שעושה את ההבדל.
לפי "גיבורים" אין יותר שבור מגיבור בעל לב: הגיבור שסופג את כוחות הסביבה
קו החשיבה המאגי הזה כל כך הולם את החשיבה האנושית, כך שהיכולות של בעלי היכולת הופכים לאחד עם קווי האופי שלהם. זוהי גדולתה של אמנות הקומיקס והיא הועברה בצורה נטולת רבב כמעט לטלוויזיה הודות ל"גיבורים". הכוחות הם רק הסחת דעת מן העיקר: כוחות הנפש. העולם שהיא מציגה עשיר לעין ערוך מעלילת הפעולה היצירתית שמוגשת לצופה על פני השטח.
חשבו על המסע שעברה קלייר, המעודדת, (ארכיטיפ קומיקסי מושלם שכמעט ולא
נחלצת מתלבושת העידוד שלה לאורך הסדרה כולה) - אין בו רק התעללות לשם אקשן, כנהוג בסדרות כאלה, אלא התבגרות. הגיבורים מתים ללא הרף, חוזרים לחיים, לעתיד, לעבר שלהם, לעבר לא שלהם - הכל משרת את העלילה בצורה מושלמת אבל תמיד מלמד משהו על ואת הדמויות עצמן.
פרק הסיום היה התפרצות געשית של עלילות שהתחברו לאחת ואז התפצלו שוב, רק כדי להתחבר בדרכים אחרות בעונה הבאה שתעלה בyes בנובמבר, ולהותיר אותנו יתומים מגיבורים. 3 חודשים זה לא הרבה לחכות. היו גיבורים.
