"הקשר שלי עם האבנים נגמר בחומש"
הוא - עבר שורה של אירועי לב; היא - לא סומכת יותר על בית ויציבות, ומטפחת בעיקר את הגינה הירוקה. שנתיים אחרי, ועמוק בתוך פרק חדש בחייהם, יעקב ואתי רוזנבלט נוטרים טינה בעיקר לרב ולחברים מימין - אלה שהגיעו בדקה התשעים ל"קייטנת חומש"
"קייטנת חומש", הם מכנים את הרגעים האחרונים בהתנחלות שנאלצו לפנות, כמו גם את גלי העלייה החוזרת אליה. "הקיץ ייגמר, החבר'ה יחזרו לישיבה, ולא תראה שם אף אחד", הם משוכנעים. עכשיו, אחרי שנתיים - וכבר עמוק בתוך פרק חדש בחייהם - הם שמים את הזיכרונות מאחור ומעידים על עצמם: "אנחנו לא המתנחל האולטימטיבי".
אתי ויעקב רוזנבלט, שניהם חילונים למהדרין, עזבו בשקט, בלי מאבק בחיילים ובשוטרים, ובלי להביט לאחור. בחומש שבצפון שומרון הוא שימש מאבטח, היא עבדה בהנהלת היישוב ושירתה שנים בצבא קבע. גם היום, שנתיים אחרי שביתם חרב, הם מסרבים להצטייר כמסכנים, ומבקשים רק דבר אחד: לבנות את חייהם מחדש, הפעם ביד חנה שבשרון.
"אני לא מסכנה ולא מוכנה שיציגו אותי ככזו", אומרת אתי. "בסך הכל, אם לראות את הדברים כפי שהם, טוב לי כאן. אני מסרבת להסתכל אחורה, הצבתי חומה והחלטתי להסתכל קדימה, לפתוח דף חדש". מדי פעם היא בכל זאת מציצה בתמונות האחרונות, שצולמו לפני הפינוי ולאחריו. "היו אנשים מהיישוב שעבדו איתי ושמרו אבנים מההריסות. אמרתי שאני לא מוכנה לקחת את זה. אני עברתי הלאה".
את הטינה נוטרים בני-הזוג דווקא לאנשי הימין, במיוחד לאלה שהגיעו בימים האחרונים לפינוי ולדבריהם, "הרסו להם את החיים". "25 שנים רצינו שיבואו ליישב את חומש. אולי אם הם היו באים ומיישבים, והיישוב היה גדול יותר מ-64 משפחות, אז לא היה נחרץ גורלנו להיות מפונים", אומר יעקב. "אבל ביום בהיר אחד, אחרי שהתקשורת הופיעה והעיתונאים ונהיה שמח, פתאום הקימו לנו קייטנה מול העיניים. בזמן שאנחנו רצינו את השקט שלנו, להיפרד כמו שצריך, הם הגיעו".
"פניתי במכתב לרב לבנון, לשאול אותו מדוע המשפט שאותי לימדו, 'דרך ארץ קדמה לתורה', לא מתקיים כאן", מספרת אתי. "כולם פה הגיעו, בנים ובנות, עשו חיים. פתחנו להם את הבריכה, בשלב
מסוים פתחנו גם את הספא. הרב ענה לי שכעת הפקיעו את חומש מידינו עד אשר יוחלט אחרת. זו חוצפה, זה העליב אותי ופגע בי, ולעולם לא אשכח ולא אסלח על כך. מאז הפכתי לאנטי-דתית. מדוע הם לא באו כשיישבנו את המקום? איפה הם היו 25 שנה? הם אומרים שאני לא ציונית כמוהם? אני שירתתי בצבא 12 שנה, אז אין להם שום זכות לדבר כך".
למרות החזות השלווה והמאמץ לפתוח דף חדש, מאז ההתנתקות הורע מצבו של יעקב, שסבל משורה של אירועי לב. רק לפני שבועיים עבר צינתור ובליבו הושתל קוצב. "זה כתוצאה מהלחץ, יש שורה של מקרים, הרבה מחלות שתקפו כאן אנשים שפונו, וזה לא צירוף מקרים". אשר לרעייתו, היא מרבה לטפח את הגינה יותר מאשר את הקראווילה: "אני כבר לא סומכת על האבנים. מבחינתי, לגור אפילו באוהל, לא אכפת לי. אין לי אמון באבן, ולכן אני מעדיפה לטפח את החצר שלי, את הירוק. הקשר שלי עם האבנים נגמר".
עוד בסדרה:
לפנייה לכתב/ת 
