שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חוף הדיקטטורים

    מאז גילו את הרחצה בים, טיפחו שליטי גרמניה, מהרוזנים והדוכסים ועד לקומוניסטים, את חופי הים הבלטי. עכשיו יש שם מלונות פאר ומים צוננים

    אם נבואות הזעם של מומחי האקלים על התחממות כדור הארץ בשנים הקרובות אכן יתממשו, הרי שחופיה המקסימים והמושכים של אירופה הדרומית - בצרפת, ספרד, איטליה, פורטוגל, קרואטיה, טורקיה ויוון - יהפכו בחודשי הקיץ לכבשן לוהט, ומיליוני התיירים שנוהרים אליהם מדי שנה ייאלצו לחפש מוקדי חופשה אחרים, שבהם יוכלו ליהנות מחול, ים ושיזוף.

     

    בתסריט עתידי שכזה צפויים נופשים רבים, בעיקר מאירופה ומאגן הים התיכון, לגלות יעד תיירות חלופי ולא ידוע כל כך, שיציע להם טמפרטורות נעימות

    ותשתית ראויה ביותר להעביר בו חופשה מכל סוג שהוא: חופיה הנהדרים של צפון אירופה, ובמיוחד חופי גרמניה בים הבלטי, שנקרא בגרמנית הים המזרחי. ‬

     

    ובעצם, למה לחכות לאחרית הימים, כשכבר עכשיו אפשר לבלות חופשה בלתי נשכחת בחופים אלו? חלקם כבר זכה לחשיפה תקשורתית בינלאומית במהלך פסגת המדינות המתועשות האחרונה,  הג'י-8, שנערכה בהייליגנדאם - אחד מאתרי הנופש היוקרתיים ביותר בצפון גרמניה.

     

    מסורת ארוכה של נופש ואירוח

    אבל גם שאר עיירות הנופש באזור כבר ערוכות לכל מתקפת תיירות ומציעות חופים נקיים, בתי מלון מהודרים, אכסניות, אירוח אצל תושבים מקומיים, מרחצאות מרפא, אתרי ספורט וחנויות בשפע.  


    ברוכים הבאים להייליגנדאם (צילומים: אלדד בק) 

     

     ככלות הכל, לחופיה של מדינת המחוז הגרמנית מקלנבורג-פורפומרן יש מסורת ארוכה של אירוח ונופש, שנשמרה גם בימיהם הקשים של מלחמת העולם השנייה והמשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה.

     

    הנאצים הקימו כאן חוות נופש המוניות והקומוניסטים ניצלו אותן לאירוח מחנות קיץ של פועלי הגוש המזרחי ומשפחותיהם. הווילות המהודרות, שנבנו החל מהמאה ה-19 לצד החופים הארוכים, הועמדו לרשותם של בכירי המפלגות הדיקטטוריות, ששלטו בחלק זה של גרמניה במשך עשרות שנים.

     

    בהיעדר משאבים, הוזנחו אתרי הנופש היפים והנופים הכפריים עד לאיחודה מחדש של גרמניה. מאז חזרו ההדר, הזוהר והרווחה לחופים ולעיירות הציוריים. תושבי מקלנבורג-פורפומרן יכולים לשוב ולהביט בגאווה על ארצם. המבקרים בחבל ארץ זה יכולים במשך כל חודשי השנה ליהנות ממאות אתרי נופש, שכוללים אגמים, ערי נמל עתיקות, טירות ישנות, כנסיות מלבנים אדומות וכפרי דייגים שלווים.

     

    בחודשי הקיץ נעה טמפרטורת המים בין 15 ל־18 מעלות (קר‭.(‬ ומחוץ למים הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 22 מעלות בלבד. ואם מזיעים קצת, רוחו הקרירה של הים הבלטי פותרת את הבעיה.

     

    הרחצה לאריסטוקרטים בלבד

    תחילתה של מסורת הנופש לאורך חופי הים המזרחי החלה בסוף המאה ה-‭.18‬ הדוכס פרידריך פרנץ הראשון, ששלט על דוכסות מקלנבורג, הפך את העיירה הקטנה באד דובראן לעיירת נופש רשמית של האצולה המקומית. מאנגליה הגיעה אליו השמועה שלרחצה בים מעלות רפואיות. הדוכס הגרמני החליט שאם האצילים האנגלים יכולים להרשות לעצמם לטבול את גופם במי הים, הרי שאין כל סיבה שהוא ומקורביו לא יאמצו את המנהג הזה.

     

    טבילתו הראשונה של פרידריך פרנץ הראשון במי הים הייתה בשנת ‭,1793‬ בחוף הייליגנדאם (סכר הקדושים‭,(‬ השוכן מרחק קילומטרים ספורים מבאד דובראן. בכך חנך האציל רשמית את תרבות הרחצה בגרמניה, ובהוראתו הוקם באותו אתר כפר רחצה לאריסטוקרטים בלבד.  


    פסל של ויקינג על חוף הים הצפוני

     

    הנופשים התגוררו בבאד דובראן, שבה העבירו את זמנם בהימורים, ריקודים וצפייה במרוצי סוסים - שהיו הראשונים שנערכו על אדמת אירופה. טובי האדריכלים של אותה התקופה בנו בחוצות העיירה ארמונות מפוארים לאוכלוסיית הנופשים.

     

    בקתדרלה המפוארת נהגו המכובדים והעשירים להתכנס לתפילות וטקסים דתיים אחרים. בשטחה של הכנסייה קבורים כמה מלכים ואצילים ששלטו לאורך מאות שנים בדוכסות מקלנבורג, בכלל זה מרגרטה מלכת דנמרק, שנאלצה לברוח ממולדתה לאחר שבעלה, כריסטופר הראשון נרצח.

     

    מבאד דובראן היו האצילים יוצאים לחופי הייליגנדאם, שבהם התפנקו ברחצה ובאוויר ים טהור, גם אם בשעתו נהגו להתרחץ ולנוח על החוף עם מיטב מחלצותיהם. חשיפת חלקי גוף לעיני הציבור הרחב נחשבה אז לא מכובדת. רק עשרות שנים לאחר מכן הגיעו בגדי הרחצה הנוחים ושכבות אוכלוסייה אחרות: הבורגנות המתעשרת, סוחרים ותעשיינים - אנשים שהרשו לעצמם לצאת לחופשה יוקרתית שכזו.

     

    אבן הפינה למרחצאות הייליגנדאם הונחה ב- ‭.1793‬ ב-80 השנים לאחר מכן בנו שלושה ארכיטקטים גרמנים ידועי שם על החוף המבודד מכלול ארכיטקטוני מרהיב בסגנון ניאו קלאסי, שכלל מרחצאות, וילות ובתי הארחה. אלה נודעו בכל רחבי אירופה בתור "העיר הלבנה שעל החוף" בשל לובן המבנים המפוארים.

     

    שמו של האתר קשור לסוללת אבנים שכוחות טבע אספו במאוזן לקו חוף, ועליה הוקם מזח שמוליך מהחוף אל עומק הים. המסורת העממית טוענת שהמזח הטבעי נוצר כתוצאה מתפילה שנשאו נזירים מקומיים.

     

    הרכוש היהודי

    עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החרימו הנאצים את אתר הנופש מבעליו היהודי, הבנקאי האוסטרי-הונגרי אוסקר אדולף פון רוזנברג, והקימו במקום בית חולים צבאי. לאחר המלחמה נפל חלק זה של גרמניה בידי הקומוניסטים, שמיהרו להפוך את אתר הנופש הבורגני לבית ספר גבוה לאומנות שימושית – עיצוב פנים, עיצוב רהיטים וגרפיקה.

     

    בעת חופשות הקיץ הובאו לכאן ילדים מברלין ומצ'כיה למחנות שאורגנו על ידי משרד התרבות. אחרי נפילת החומה ואיחוד גרמניה נמכר אתר הנופש המחודש ליזמים פרטיים - ביניהם רשת בתי המלון היוקרתית קמפסינקי, שהקימה במקום את אחד המלונות המפוארים בגרמניה.

     

    מלאכת השיקום והשיפוץ הופקדה בידי הארכיטקט הניו יורקי הידוע רוברט שטיין, שהחזיר למקום את הדרו הישן בשילוב מגע של מודרניות. אולמות הקבלה המהודרים, המסעדות הרחבות, חדר הספרייה הגדול והבארים עוצבו כולם בסגנון קולוניאליסטי. החדרים המרווחים, שמרביתם פונים אל הים, צוידו במיטב הטכנולוגיה המודרנית, אם כי מעצבי הפנים הקפידו לשמור גם ב-225 החדרים והסוויטות במבנים השונים על סגנון ישן. כל הרהיטים במלון עשויים עבודת יד.

     


    כמו בים התיכון, רק קר. הטיילת בקיהלונגסבורן

     

    במרחק כ-10 ק"מ מהייליגנדאם שוכנת עיירת-החוף קיהלונגסבורן, שהוקמה ב-1938 מאיחודם של שלושה כפרי נופש. גם עיירה זו היא אתר נופש יפה, שמציע בכל ימות השנה טיילת ארוכה, וילות ובתי מלון לנופשים, אירועי תרבות ומסעדות משובחות עם תפריטים של מאכלי ים.

     

    לעיירה יש נמל לשימושם של חובבי השיט, וגם מגרשי טניס וגולף. רוכבי האופניים יוכלו ליהנות ממסלולי רכיבה מצוינים, שיובילו אותם לאתרי טבע והיסטוריה. במאמץ גופני מסוים ניתן להגיע לערי הנמל המקסימות רוסטוק וויסמאר, לטירות ברייסהאגן, הייליגנהאגן, סאטו וראדגאסט ולשאר החופים וכפרי הנופש, הפזורים לאורך קילומטרים.

     

    בין באד דובראן לקיהלונגסבורן מקשרת רכבת נוסטלגיה - רכבת קיטור ישנה ששופצה והוחזרה לפעולה. הרכבת, שקרונותיה כולם מעץ, בהתאם למסורת, פועלת בעיצומה של עונת התיירות - מסוף אפריל ועד תחילת נובמבר. היא עורכת את נסיעתה האיטית אחת לשעה בכל כיוון. משך הנסיעה כ-40 דקות, ובמהלכה אפשר ליהנות מהנוף הכפרי ומתחושה של נסיעה במנהרת הזמן. הצוות ברכבת לבוש כמנהג תקופת הקיסר, ואף מדבר בעגה שכבר פסה מהעולם. אורך המסלול ‭15.4‬ ק"מ ובימים יפים הנהג עוצר כדי לאפשר לנוסעים לצלם נופים מיוחדים.

     

    הרכבת שמכונה בפי התושבים המקומיים "מולי‭,"‬ החלה לפעול ב-1886 כדי להעביר נופשים וסחורות בין אתרי הרחצה השונים, בעיקר בחודשי הקיץ. אחד הקרונות הוא מסעדה, שבה ניתן לאכול ארוחה קלה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הייליגנדאם. הנאצים השתלטו בכוח
    צילום: אלדד בק
    בקיץ קריר, בחורף ממש קר
    צילום: רויטרס
    חופים נהדרים בים המזרחי
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים