העץ נפל רחוק מהתפוח

רבע שעה אחרי היציאה צפונה מניו יורק, נראה החלום קרוב מתמיד. נהר ההדסון אומנם עדיין נחבא מאחורי גשרים ואוטוסטרדות, אבל מפלצות הענק של העיר הגדולה כבר מאחורינו ושדות ירוקים נפרשים לפנינו.

660 ק"מ בלבד ושבע שעות נסיעה מפרידים בינינו לבין היעד, מפלי הניאגרה, אבל אנחנו עומדים לפרוש את הדרך הזאת על פני שלושה ימים של אגמים שלווים, ערים ציוריות, הפתעות קטנות של הטבע ומוטלים פשוטים ונקיים לשעת לילה.

נסיעה על ברווז

התחנה הראשונה בדרך היא אולבני, עיר קטנה, חביבה וצנועה שהתואר בירת מדינת ניו יורק נראה קצת גדול עליה. למרות זאת מתהדרת העיר, שנוסדה לפני כ-400 שנה על ידי סוחרי פרווה הולנדיים, בשלל מוזיאונים, תיאטראות ומבנים היסטוריים שבריכת השתקפות חוצצת ביניהם.

הדרך החביבה ביותר להתרשם מכל אלה היא לעלות על "הברווז" - אוטובוס אמפיבי מגוחך למראה, שחצי מהסיור משייט בכבישי העיר ובחצי השני הופך לסירה ומשייט, הלכה למעשה, בנהר ההדסון.

מפל בין הנקיקים בווטקינס גלן (צילומים: איתי בן זאב)

מגוחך, אמרנו? חכו עד שתעלו לרכב ותצוידו במשרוקית דמויית מקור ברווז. בהפוגה הקצרה בין שטף ההסברים של המדריכה היא תבקש מכם לשרוק לשלום ליושבי בית הקפה, להולכי הרגל ולעובדי הבנק, ובאופן תמוה למדי, שאחר כך תתקשו להסבירו, תמצאו את עצמכם מצייתים לה כאחרוני הטירונים.

החלק היפה ביותר בטיול בעיני הוא הסיור בין בתיה העתיקים של אולבני, שעל חזיתם רשומה שנת בנייתם. למועצה לשימור אתרים אין שם הרבה עבודה, איש לא חושב להרוס את הבניינים הצבעוניים.

כ-70 ק"מ מערבה משם מסתתרת עיירה שלווה בשם ‭,COBLESKILL‬ שאיש בוודאי לא היה שומע עליה עד היום לולא החוואי החרוץ לסטר האו. האו הוא זה שהבחין אי שם ב-1842 שהפרות שלו נחות בקצה השדה במקום לחפש להן מקום ראוי בצל. הוא הלך לברר את הסוגיה וגילה בור באדמה ממנו נושבת רוח קרירה.

כשנכנס לבור, נדהם לגלות בו מערת נטיפים ענקית. האו שלנו היה אומנם רק חוואי, אבל הוא גם צויד בכושר יזמות שהיום היה הופך אותו לסטרט-אפיסט מצליח. במו ידיו הפך את המערות לאתר תיירות. הוא עצמו הדריך את התיירים, ואשתו החרוצה הייתה מציידת אותם בארוחה לדרך, שכן הסיור נמשך אז יום שלם.

הסיור במערות האו נמשך היום 80 דקות בלבד, שמתחילות בירידה במעלית לעומק של כ-60 מטר מתחת לפני הקרקע, שם מחכים הנטיפים המרהיבים, הלובשים, עם קצת דמיון, צורות ופרצופים שונים ומשונים.

לזכותה של מערת אבשלום שלנו ייאמר שהנטיפים בה צפופים ועשירים יותר, אבל יופיין של מערות האו בגודלן העצום ובאטרקציה הממתינה בתום הסיור: שיט בסירה בנחל הזורם בהן.

במערה נמצא גם מקום שהוכתר כמקדש נישואים, ועד היום נערכו בו כ-500 חתונות. באופן מפתיע מחיר החתונה כלול במחיר הכניסה למערה, אבל כמו שבני אמר: למה שמישהו ירצה להתחתן במקום קר כל כך? ואכן, במערות האו שוררת טמפרטורה של 12 מעלות בלבד, מה שמחייב הצטיידות במעילים גם כשבחוץ מעיקה שמש לוהטת.

נודלס ויין על האגם

דרכים ירוקות מנוקדות בעיירות שלוות מוליכות אותנו לאזור ה-Finger Lakes, שהם למעשה 11‬ אגמים צרים וארוכים הנמתחים מצפון לדרום, שנוצרו בעקבות נסיגת הקרחונים. לאורך הדרכים בתים רחבי ידיים שבחזיתם מדשאה מעוררת קנאה ומהחצר האחורית מובילים שבילים פרטיים מהבית היישר לאגם. אכן, יש אנשים שבהחלט הסתדרו בחיים.

אגם סנקה בפאתי סקניאטלס

בעיירונת הפצפונת והמתוקונת סקניאטלס, אנחנו ממהרים לבדוק אם גם אנחנו נוכל להגשים את החלום האמריקאי. ובכן, סקירה מהירה של לוח המודעות בסוכנות התיווך המקומית מעלה שבהחלט כן: תמורת 100 אלף דולר בלבד נוכל גם אנחנו לרכוש וילה באזור, כולל ירידה לאגם.  

בינתיים, עד שנהפוך לתושבים המניין, אנחנו מסתפקים בשיטוט קצר בין חנויותיה החביבות של סקניאט (מומלצת בעיקר החנות המתמחה בקישוטים לעץ חג המולד) ובפיקניק על שפת האגם הקסום שברווזים משייטים בו.

עד שיהיה לנו בית על אגם משלנו, אנחנו נאלצים לשלם 3 דולר כדי לשחות באגם הציבורי (וז אגב, רק אחרי שעוברים מבחן שחייה אצל המצילים המשועממים על שפת האגם‭.(‬

כביש 90 היפהפה מוליך אות לעיירה האוניברסיטאית אית'אקה, שעיקר גאוותה על אוניברסיטת קורנל היוקרתית השוכנת בה. אית'אקה ממוקמת בקצה התחתון של אגם קיוג'ה, הארוך באגמי האצבעות.

ספרי התיירים הבטיחו לנו שלל יקבים לאורך הדרך, אך לנו, שקצנו במרכזי המבקרים המלוקקים, המלצה משלנו: דלגו על הביקור ביקבים התיירותיים וגלגלו את היין על לשונכם בשוק האיכרים הנערך מדי שבת על שפת האגם באית'אקה.

לשוק, המציע תערובת מוזרה של אוכל סיני, ירקות טריים, מיני מאפה ודברי אמנות מעשה ידיהם של תושבי המקום, מגיעים גם בעלי היקבים ומציעים טעימות. על שפת האגם, על צלחת נודלס מהבילה, כשברקע מנגנת להקה מקומית מוזיקת קאנטרי בכלים שאספו מהמטבח הביתי, היין טעים הרבה יותר.

שני אתרי חובה בפאתי אית'אקה: 15 ק"מ צפונית לעיירה נשפך מגובה 65 מטר (גבוה יותר ממפלי הניאגרה) המפל טאוגאנוק. שביל באורך קילומטר, העובר בתוך נקיק, מוליך למפל, אך מראהו מרשים הרבה יותר מלמעלה.

מערבית לאית'אקה, בקצה הדרומי של אגם סנקה, משתרע הפארק המקסים ווטקינס גלן. גשרים צרים ושבילי אבן מוליכים בין 19 מפלים שנשפכים מכל עבר בתוך נקיקים מרהיבים עמוסי צמחייה ירוקה. שעות על גבי שעות צעדנו בשבילי הפארק, גומעים עוד ועוד מהטבע שהתנפל עלינו בשלל מראות וקולות, נרטבים מסילוני המים שניתכים מעל ובתוך הסלעים.

זיקוקים מעל הניאגרה

בצער רב אנחנו נפרדים מהאגמים ומביתנו העתידי בדרכנו לאטרקציה הגדולה מכולם, מפלי הניאגרה. רבות כבר נכתב וסופר על המפלים, ובכל זאת שלוש עצות חשובות:

‭.1‬ אפשר לדלג לחלוטין על הצד האמריקאי, שכן הכל גדול, יפה, רועש ומרשים יותר במרחק 10 דקות נסיעה, בצד הקנדי.

‭.2‬ אין שום דרך אמיתית ליהנות מעוצמתם של המפלים עד שלא מצטרפים לשיט ב"ספינת הערפל" עתיקת היומין, המוליכה אתכם עד למרגלות מפלי הפרסה הקנדיים.

‭.3‬ והכי חשוב: לנו יש אמונה קטנה שבכל טיול, גם הצנוע והמחושב ביותר, יש מקום ששווה להשתולל בו ולהרגיש כמו מלכים אמיתיים. החוכמה היא לבחור את המקום המתאים, ואנחנו, אחרי ארבעה לילות במוטלים פשוטים לצידי הדרכים (והם, אגב, כבר לא זולים כשהיו. מחיר ממוצע ללילה במוטל הוא ‭80-70‬ דולר‭,(‬ בחרנו להתפנק במפלי הניאגרה.

אז ככה: ממש מעל המפלים, בצד הקנדי, נישא מלון ‭.EMBASY SUITES‬ עוד מהארץ פלשנו לאתר האינטרנט

שלו ובחרנו חדר מעל הקומה ה‭,15-‬ מה שמבטיח שהמפלים יזרמו לנו ממש מול החלון. כדי שהחוויה תהיה מושלמת, מומלץ להגיע ביום שישי או ראשון, אז מתקיים בשעת לילה מופע זיקוקים מעל המפלים.

עכשיו תארו לכם את התמונה: 10 בלילה, כולנו מכונסים יחד במיטה רחבת הידיים הצופה אל מפלי הפרסה (אחרי שטבלנו, כמובן, בג'קוזי בסוויטה ונהנו מארוחה קלה הכלולה במחיר החדר‭.(‬ המפלים מוארים בשלל גווני הקשת ובשמיים מתחוללת סופת זיקוקים שלא נגמרת. וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע.

לא צריך להיות גאידמק כדי לגור לאורך אגמי האצבעות, וגם לא כדי להתפנק בעיר הקנדית ניאגרה: מחירה של סוויטה משפחתית במלון כ‭300-‬ דולר, שזה בערך כמו לילה בכנרת. ולא צריך להיות גרידיים: מספיק לילה אחד כזה, במקום קסום כזה, כדי שהחוויה תיזכר לעד בספר הזיכרונות המשפחתי.

המסלול שלנו המשיך לביקור אצל חברים בוושינגטון, אך גם מי שעושה את דרכו חזרה לניו יורק יכול להכניס לרזומה ביקור בפנסילבניה גיחה לשתי אטרקציות שונות לחלוטין, ששתיהן יחד הן אמריקה.

המרצדס של אנשי ההאמיש

מצד אחד, העיר הרשי, על רחובותיה, שנושאים שמות של שוקולד וקקאו, ומרכז המבקרים החדשני שמציע קרוניות שנוסעות בין פרות מזמרות לדודי ענק של הנוזל המתוק וסרט על טהרת התלת-ממד שמלמד אותנו משהו על אדון הרשי - האיש שגידל פיל כחיית מחמד והמציא את נשיקות הרשי המיתולוגיות. ומצד שני, מחוז לנצ'סטר, אזור בו בחרו אנשי קהילת האמיש לדבוק באורח חיים מיושן, נטול מכשירי חשמל וכלי רכב, ולחיות בדיוק כמו שחיו אבותיהם לפני 400 שנה.

מי שירצה לשמוע עוד על אורח חייהם וסגנון לבושם המיוחד, מוזמן לעצור בעיירה ‭,BIRD IN HAND‬ שם נמצא מרכז מבקרים המציע סרט על נער מכת האמיש, המתלבט בין אורח החיים המסורתי למודרני, וסיור מרתק מלווה בהסברים בבית לדוגמה המשקף את אורח החיים של התושבים.

להשלמת החוויה מומלץ לערוך סיור בכרכרה רתומה לסוס בין בתי התושבים, במהלכו ישמח העגלון מבני האמיש לענות לכם על כל שאלה, וגם לסור לאחת מהחנויות הגדולות לכלי בית, שם נראה כאילו הזמן באמת עמד מלכת אי שם לפני 400 שנה. לאורך כל הדרכים תבחינו בנשות האמיש עטויות סינרים ומטפחות ראש ובילדים לבושים חולצות לבנות ומכנסיים שחורים עם שלייקס, כאילו היו כולם סטטיסטים ב"העד‭."‬ הריסון פורד, למרבה הצער, כבר המשיך משם לסרט אחר.