שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לא אשפיל מבט, אשכנזי
    המשתמטים האמיתיים הם נבחרי הציבור, שנמנעים מהמערכה החשובה באמת: להראות לנו לשם מה נלחמים
    מאז התפרסמו נתוני הגיוס והירידה במוטיבציה, קמים להם מדי בוקר חברי-כנסת, ראשי ערים או גנרלים, ומכלים את זעמם במשתמטים. הפליא לעשות הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, שירה לכל הכיוונים: "משתמטים," הוא קרא בפאתוס, "השפילו מבטכם".

     

    מיהם המשתמטים? איש אינו אומר. מדוע הם משתמטים? זה בכלל לא משנה. הרי טיבו של כעס להיות שטחי וכוללני: "משתמט הוא משתמט הוא משתמט". כך, אנו שומעים השכם והערב איך החברה הישראלית מתפרקת. כיצד הפכנו להיות אגואיסטים, הדוניסטים. איך מלח הארץ הפך לסוכר חום באספרסו קצר. וכמה, אבל כמה, לתל-אביבים לא אכפת.

     

    אני מניח שעבור רוב הציבור בארץ, גם אני נחשב משתמט. אחרי ארבע שנים מלאות ביחידה קרבית ועוד ארבע שנים במילואים, החלטתי לסרב לשרת מעבר לקו הירוק. נשפטתי על-ידי מפקדיי וישבתי כחודש בכלא שש. מאז הודחתי מיחידתי ואיני מוזמן יותר לשירות מילואים. לפי אשכנזי עליי להשפיל את מבטי.

     

    אבל אני דווקא מישיר את עיני לכיוונו ולכיוונם של הממונים עליו בממשלה ובכנסת. האם אתם אינכם משתמטים מן המערכה החשובה ביותר - המערכה על פניה של החברה, המלחמה האמיתית על הבית. בתור נבחרי ציבור עליכם להגדיר לחיילים משימות הגנה. משימות ההגנה אמורות להיות מוגדרות על-סמך גבולות המדינה. אבל כבר ארבעים שנה למדינה אין גבולות. האם לא השתמטתם ממשימתכם הבסיסית לקבוע את הגבולות הבינלאומיים של מדינת ישראל?

     

    השתמטות היא נגזרת של מוטיבציה. ומוטיבציה, מצידה, היא נגזרת של שייכות. אדם ירצה לתרום לחברה שעם מטרותיה הוא מזדהה, כאשר הוא מאמין ביושרה, כאשר הוא יודע לאן מופנים מאמציה, ולשם מה הוא נדרש להקריב את חייו.

     

    אבל בישראל היום אף אחד לא יודע לאן מועדות פנינו, מה הם יעדיה של
    המדינה? מה הם גבולותיה? מה צביונה? האם היא דמוקרטית לפני שהיא יהודית או יהודית לפני שהיא דמוקרטית? האם היא מוכנה לשלם את מחיר השלום או רוצה לחיות על חרבה לנצח? האם לא השתמטתם ממשימתכם הראשונה במעלה להראות לנו לשם מה אנחנו נלחמים?

     

    אל תחפשו את האשמה בתל-אביב, ב"כוכב נולד" ובתרבות האמריקאית. חפשו אותה כאן בפנים. אבל לא בסיסמאות - חפשו באמת. העמידו את עצמכם בנעלי נער לפני גיוס. נסו לחשוב על הבלבול העמוק שהוא חווה. מצד אחד הוא רואה אזרחים ישראלים רומסים את הדמוקרטיה בשטחים, ומצד שני הוא אמור לסכן את חייו בהגנתם. אם אינכם רוצים שישתמט אמרו לו אחד משני דברים: אימרו לו שהכול שלנו, חברון, שכם ועזה: עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל השלמה. או אימרו לו: איננו מוכנים שתמות בחברון. הוציאו אותו משם.

     

    אבל בבקשה, באמת בבקשה, אל תפעילו עליו מניפולציות רגשיות של: השפל את מבטך.

     

    הכותב הוא סופר, דוקטורנט לפילוסופיה ומיוזמי מכתב הלוחמים ב-2002

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אשכנזי. דווקא נישיר מבט
    צילום: עופר עמרם
    מומלצים