מדריך: יינות ישראליים לשולחן החג

אחד המדדים בהם אני מודד יקבים מסחריים הוא מידת העקביות של היינות שלהם. פחות חשובים לי הציונים או הברקות ספציפיות של יינות מסוימים בתוך ים של מותגים ומליוני בקבוקים, ויותר רלוונטי בעיני הוא האם היקב שומר על רמה קבועה ואחידה. במילים אחרות, האם אפשר לקנות יין מיקב מסוים בעיניים עצומות, גם כשלא מכירים בקבוק או מותג ספציפי. זה אולי נראה טריוויאלי, אבל זה לא.

באתר "בקבוק", אנחנו עורכים טעימה חודשית של יינות שונים. אלה הן טעימות עיוורות של פאנל קבוע, לעתים עם אורחים, לעתים לא. ערכתי סטטיסטיקה של טעימות היין האלה מהשנה וחצי האחרונה, בכדי לגלות מי היקבים שמראים הכי מעט "שונות", ומי מקבלים את הציונים הגבוהים יותר. הרשיתי לעצמי להוציא את הציון הנמוך ביותר שקיבל כל יקב, כדי לפצות על נפילה אקראית באמת שיכולה להיות משהו ברמת בקבוק, למשל.

מתוך כל היקבים שאת יינותיהם טעמנו, בחרתי 10 יקבים מסחריים – מהגדולים ומהבינוניים (הרשימה בסדר א"ב): בנימינה, ברקן, דלתון, הרי גליל, יתיר, כרמל, סגל, רמת הגולן, רקנאטי, תשבי. מטבע הדברים חסרים כאן שמות רבים, טובים, בינהם תבור, עמק האלה ואחרים.

אילו יינות טעמנו?

מדובר ברשימת יינות שנוצרה בדיעבד: לא קיבצתי כאן רשימה מיוחדת לשם טעימה זאת, ויש כאן "מכל הבא ליד", במידה מסוימת. מה שכן, במודע, היינות שנטעמו אינם בהכרח היינות הגדולים של היקבים. אין כאן "קצרין" או אפילו כרם אל-רום (רמת הגולן), כמו שאין לימיטד אדישן או סופרייר (כרמל וברקן, בהתאמה). לאורך כל התקופה, השתדלנו להביא תמהיל מייצג שכולל יינות מסדרות הבסיס (ברקן קלאסיק, כרמל סלקטד, גולן, של רמה"ג), יינות "אמצע" ויינות סדרות ביניים גבוהות – מקבילי ירדן או סדרת כרם של כרמל, נאמר. עוד יש לזכור שזהו מדגם לא גדול ושהוא מראה מגמה – אולי – ולא משהו סטטיסטי מובהק.

ארבעת היקבים הגדולים

ברביעייה הראשונה של היקבים הישראלים יש צמצום שורות: בעבר, יקבי רמת הגולן הובילו את היקבים הישראליים במרחק גדול. מהטעימות שלנו נראה שהמרחק הזה הצטמצם מאוד, ועכשיו גם ברקן וגם כרמל קרובים מאוד ליקב היצוגי של ישראל. שווה לציין שכרמל נמצאים ממש על קו הממוצע של ציוני כל היינות, שהיה 84.7.

ציונים: כרמל, רמת הגולן, ברקן ובנימינה - טעמנו 10 יינות או יותר. הציון הממוצע של היקב הטוב ביותר, רמת הגולן, היה 85.4. הבא אחריו היה ברקן, עם ציון ממוצע של 85.1. כרמל – 84.8 ואילו בנימינה – 82.4.

מבחינת השונות, שצריכה להיות נמוכה ככל האפשר, כאן ההבדלים בולטים יותר, ובהחלט מפתיעים: "ברקן" מובילים את הרשימה, עם סטיית תקן של 1.2, אחריהם יקבי רמת הגולן – 1.6. כרמל – עם שונות של 2. בנימינה – 3.2.

סיכום ארבעת היקבים הגדולים: ברקן או רמת הגולן – הבחירה שלכם: הממוצע והציון הגבוה ביותר ליין היו של רמת הגולן: הציון הגבוה ביותר שאותו קיבל יין של ברקן היה 87, ואילו הציון הגבוה ביותר ליין של רמת הגולן היה 88. השונות ביינות של ברקן – הנמוכה ביותר. ליפול יהיה קשה.

היקבים הבינוניים

כאן מספר הדוגמאות היה קטן יותר, אבל גם המבחר שאותו מציעים היקבים הוא קטן יותר. ארבעת המובילים היו יתיר, סגל, דלתון והרי גליל. יתיר עושה כשלושה יינות, ו"סגל" ארבעה (לא נלקח בחשבון "של סגל", הפשוט, כיון שהוא לא מייצג את המותג, לדעתי), אבל שני היקבים עושים מה שהם עושים בצורה מצוינת:

ממוצע הציונים של "יתיר" היה 88 – ללא "יער יתיר", והממוצע של סגל – ללא "בלתי מסונן" היה 87.3. דלתון – 86.2 (6 דוגמאות), ואילו הרי גליל – 85 (עם 10 דוגמאות). לא טעמנו את היראון של "הרי גליל", ואני מעיז להניח שלו היינו עושים כך, הוא היה מעלה את הממוצע ללא קושי.

מבחינת השונות, סגל מובילים עם סטיית תקן של 0.5. הרי גליל, שיש לו מוניטין של יקב יציב, עם יינות מוצלחים – 1.5. יתיר ודלתון גם הם במצב טוב – שונות של 1.7.

סיכום ארבעת היקבים הבינוניים המוצלחים: ממוצע הציונים גבוה יותר. אם תקנו יין מיקב "בוטיק" גדול, סיכוי טוב שהיין יהיה אכן טוב יותר. יתיר, סגל, דלתון או הרי גליל, כולם נותנים תמורה טובה לכסף, באופן שיטתי והוגן.

אוקיי, בסדר, אז מה?

אם הבשורה הטובה היא שאין הרבה הבדל בין היקבים הגדולים, הרי שהבשורה הלא טובה מבחינתי, היא שאין הבדלים גדולים בין היקבים הגדולים. היינות דומים זה לזה, המשתנים קטנים וזה דבר לא טוב. אם אין לנו מרלו שטעמו כטעם מרלו, או פינו נואר שטעמו כטעם פינו נואר, ניחא – אולי. אבל זה שאין הבדל בין פינו לקברנה סוביניון, או מרלו וקברנה סוביניון, זה ממש לא לעניין. אם כל היינות שלנו דומים, כל היקבים, פחות או יותר על אותו קו, אז באמת, אפשר לקנות מכל וכל בלי לדאוג הרבה, אבל מהר מאוד אנחנו עלולים למצוא את עצמנו משתעממים, רוצים "משהו אחר" ומחפשים אותו במקומות אחרים. הקהל הישראלי מתבגר – הוא כבר היום יודע לדרוש יין יותר טוב – ועכשיו מגיע לתת לו גם משהו שונה.

אז מה קונים לחג? 

במחלקות השיווק של היקבים השונים מתיחסים לזמן הזה - עשרה ימים עד שבועיים לפני החג - כאל גרבג' טיים קלאסי: ימים שבהם הקהל הרחב הוא זה שעושה את הקניות, ומי מאנשי השיווק שלא מכר יין לקנייני הרשתות או לוועדי העובדים כבר "אבוד לו". עכשיו הכדור בידי רשתות השיווק, ומסיבה זאת נערכים כל מיני מבצעי מכירות, שחלקם יימשכו גם אל אחרי החג. אין סיבה שיימצאו ישנים על המדפים בזמן זה – כל היקבים חידשו מלאים. היזהרו אם כך מבקבוקים שגובה היין בהם נמוך (יותר מ-3-2 ס"מ מתחתית הפקק), שנראים חבוטים או סתם מלאי אבק. בסופר, אל תקנו יינות לבנים מבצירים שלפני 2005. בצירי 2003 ביינות אדומים (בסופרמרקט) הם עניין נדיר למדי. העדיפו 2005 על פני 2004. יינות 2006 – רק ביינות הצעירים והזולים ביותר.

כרגיל בחגים, החלטתי להתמקד ביינות ישראליים, זמינים ככל האפשר, במחירים של עד 100 שקל. מעבר ל-100 שקל, השתדלו לקנות יינות בחנויות יין, ובקשו מהמוכר/ת יינות שמוכנים לשתייה כבר עכשיו. אם אתם קונים יין לארוחת חג, לכו עם המלצות בתחום מחירים זה. לרוב, יינות במחירים גבוהים יותר לא כדאי להביא לארוחות חג עתירות משתתפים. אם אתם קונים לארוחה רבת משתתפים, לכו על מותג אחד מכל צבע לכל היותר ואל תערבבו.

לבנים

• דלתון שרדונה ריזרב 2006 – שרדונה מודרני, עשוי היטב. 65 שקל. 14.8/20
• רקנאטי שרדונה ריזרב 2006 – שרדונה מאוד אמריקאי באופי. עשוי היטב. 59 שקל. 15/20
• יתיר סוביניון בלאן 2006 – פחות עץ מקודמו של בציר 2005. יין משובח באמת. 65 שקל. 15.6/20
  

רוזה

• דלתון רוזה 2006 – בסביבות 30 שקל, קנייה טובה מאוד. 14.2/20
• סגל מרום גליל פיוז'ן רוזה 2006 – רוזה חביב מאוד, שעדיין יש ממנו בשוק. ילווה היטב ובשמחה את הדג הממולא שלכם. עודף מ-30 שקל; 14.2/20
  

אדומים

• בנימינה טבע פינוטאז' 2006 – לא יין גדול, אבל זה יין מעניין, מזן לא שגרתי, ולכן כדאי. פרי אדום לצד מעט פלפל ירוק. כ-45 שקל. 13/20 אם אתם קונים יותר מאשר בקבוק אחד, ורוצים להתנסות בזן זה (פינוטאז'), ברקן קלאסיק פינוטאז' יהיה מתאים יותר – 14.6/20.
• כרמל סלקטד מרלו 2006 – יין בסיסי, עשוי היטב. תמורה גדולה לכסף קטן. 14/20
• הרי גליל פינו נואר 2005 – לא ממש למתחילים, אבל פינו נואר שעשוי היטב. 65 שקל. 14.8/20
• פלם סופריורה 2005 – הרוב הוא סירה. היין עתיר הפרי מדבר בעד עצמו. 100 שקל 15.2/20
• צרעה "הרי יהודה" 2004 – יין מצוין, במחיר בוטיק סביר של 69 שקל. 15.2/20
• סגל רכסים מרלו 2003 – מאוד לא שגרתי, אבל עשוי היטב, עם אמירה. לאוכל כבד יחסית. מציאה היסטרית, בפחות מ-90 שקל. 15.8/20
• אלטיטיוד ברקן 2005 +720 – היין המצטיין מסדרה זאת של ברקן. 100 שקל. 16/20
• הרי גליל יראון 2003 – היין מבציר 2004 כבר מיד בשוק. אם עדיין יש מבציר זה בחנות לידכם – קנו עכשיו ארגז. 92 שקל. 16/20
• יקבי רמת הגולן, ירדן סירה 2003 – יופי של יין, דחוס, פרחוני, טעים. תמורה מצוינת לכסף. 100 שקל. 16.1/20 אם אתם אנשי קברנה סוביניון, ירדן 2003 יעשה את העבודה יפה מאוד.
  

שגיא קופר עורך את אתר היין "בקבוק ".