שדרות: "בלי הקב"ה - היו כאן שורות מתים"
צוות ynet חזר לביקור בבית הספר "שקמים מעוז" בשדרות, בו נפתחו אתמול הלימודים, ומצא ילדים מפוחדים והורים חסרי אונים. השר אבי דיכטר, שביקר אף הוא בבית הספר, ספג את כל הזעם והתסכול שהטיחו בו ההורים לאחר ירי הקסאמים הבוקר. ליאור, תלמידה טרייה בכיתה א', סיפרה לשר על חוויותיה: "הצבע האדום המשיך והמשיך. פחדתי מאוד"
מאיר בן זיקרי, תושב שדרות, מחזיק בידו חלק מהקסאם שחדר הבוקר (ב') לגן הילדים בו היו בנו ואשתו בדיוק ברגע בו נחתה הרקטה. למרות שהוא ושאר התושבים כבר התרגלו לקסאמים, קשה להם להשלים עם המציאות הקשה הזו, בעיקר עכשיו, כשהילדים חזרו לגנים ובתי הספר. "אין לנו כאן אף אחד, אף אחד לא עוזר לנו", הוא אומר. "המזל שלנו הוא רק הניסים שעושה הקדוש ברוך הוא. אילולא הוא, היו כאן שורות של מתים. כל קסאם שלא הורג זה נס".
ברחבי שדרות עדיין פזורים עשרות חיילים וחיילות, שוטרים רבים ומתנדבים עטויים וסטים זוהרים. מטרתם היא ככל הנראה להקנות לתושבים סוג של ביטחון, אבל אף אחד מהתושבים לא מבין מה יועילו אותם מתנדבים. "כל יום מעמידים בשמש את החיילים המסכנים האלה, והדבר היחידי שיכול לקרות זה שגם הם ייפגעו. מה יעשה אותו חייל, יתפוס את הקסאם באוויר? מה הוא יעזור לי אם ייפול פה קסאם?" זועקת תושבת העיר יפה מלכה בתסכול.
צוות ynet חזר לבית הספר היסודי "שקמים מעוז", שבו היה אתמול עם פתיחת שנת הלימודים וגילה כי גם היום, בדומה לאתמול, נמצא במקום השר לביטחון פנים, אבי דיכטר. היום ראה השר הורים אחרים מאתמול. אוולין עזרן, שבנה נועם התחיל את כיתה א', כבר לא אופטימית כפי שהיתה אתמול. במהלך שיחה עם השר דיכטר היא שאלה: "איך אביא אותו לבית הספר? בכל רגע יכול ליפול פה קסאם, ולכם אין פיתרון. ככה אנחנו צריכים לחיות?"
מנהלת בית הספר מקפידה שהשביל המוביל מהמרחב המוגן ליציאה יהיה תמיד פנוי. בבית הספר "שקמים מעוז" לא ניתן לראות תלמיד העומד בשער ומחכה להסעה. ברגע שהאוטובוס מגיע, התלמידים רצים מהמרחב המוגן לתוכו. בינתיים, השאר לא זזים ממקומם וצמודים לאמהותיהם שנקראו להרגיעם.
דיכטר ידע שלא הולכים לחבק אותו היום כשהוא יגיע שוב לבית הספר. הוא ידע שהמפגש הנוסף צפוי להיות קשה וכואב, ובכל זאת הגיע לספוג את התסכול והדאגה ששפכו ההורים חסרי האונים. מלבד אוזן קשבת, לא יכל השר לביטחון פנים להציע דבר להורים.
רותי סוויסה, כמו חלק מההורים, פרקה את זעמה על דיכטר במשך דקות ארוכות: "אני איבדתי אמון במדינה הזאת. אני כאן כי אין לי ברירה. המשפחה שלי התפרקה", אמרה סוויסה כשדמעות בעיניה. "כל ילד שלי נמצא במקום אחר. אני מבקשת ממך תשובה - מה אתם עושים? מה הממשלה עושה? איך אנחנו יכולים להמשיך לחיות ככה?"
בתה של סוויסה, ליאור, גם היא בכיתה א', סיפרה לדיכטר שכאשר נפלו הקסאמים היום היא צלצלה בלי הפסקה לאמהּ. "זה המשיך והמשיך והמשיך (אזעקת "צבע אדום" - ע.ב.) ולא הפסיק ופחדתי מאוד. צלצלתי וצלצלתי וצלצלתי וצלצלתי ואמא לא ענתה לי", סיפרה ליאור בקול שבור.
גם ל-ynet התקשה דיכטר לתת תשובות, כמו שאר חבריו לממשלה שאינם מסוגלים לעמוד בפרץ הזעם של תושבי שדרות, החיים תחת אימת הקסאמים. דיכטר אמר שהוא בעד "להיכנס בעזה ולא לעזה", אבל כרגע, כפי שהוא מגדיר זאת, הוא "הופך שולחנות וירטואלית". הבעיה היא שאף אחד בממשלה לא הופך את השולחנות באמת עבור תושבי שדרות.
לפנייה לכתב/ת 
