"הבועה" כובשת שערים

קצת יותר משנה מאז יצא לאקרנים בישראל, יפתח בסוף השבוע הקרוב הסרט "הבועה", של הבמאי הישראלי איתן פוקס, שורה של הקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בארה"ב. סרטים ישראלים שמוקרנים בחו"ל הם כבר עניין של מה בכך, אבל חבורת "הבועה" השינקינאית הצליחה לפרוץ עוד סדק בחומת התקשורת הבינלאומית, כששניים מגיבוריה העפילו אל שער המגזין היוקרתי Advocate.

"האם אהבה בין יהודי לערבי יכולה לרפא את המזרח התיכון?", תוהה הכותרת הצמודה לפניהם המחויכות של השחקנים יוסף סוויד ואוהד קנולר, ועונה לעצמה: "היא לבטח לא תזיק!". ההפניה מהשער מובילה לחמישה עמודים שלמים שהקדיש לסרט, לשחקנים, ליוצריו ולעיר תל אביב, המגזין הוותיק החוגג השנה 40 להיווסדו.

מחדר המלון בניו יורק נשמע פוקס כמו אבא גאה, ויש לו על מה. "נו כן, זו גאווה גדולה לראות את יוסף ואוהד מחייכים אליי מכל סטנד של עיתונים בעיר", הוא מצטנע, "גם הכותרת קולעת. בסופו של דבר עשיתי סרט בשביל לעורר את הדיון הזה, בשביל לגרום לאנשים לחשוב ולא ללכת על אוטומט עם דעות קדומות על מקום ואנשים שהם לא מכירים. Advocate הוא מגזין שמופץ בכל שדה תעופה בארה"ב ובכל תחנות הרכבת, כל ארה"ב נחשפת דרכו לסרט ולתל אביב וזה באמת משמח מאד".

את שלל התמונות שמצורפות לכתבה, ובכללן זו של הבנים על רקע העיר העתיקה של יפו, צילמה הישראלית קארין בר. "בהתחלה רצו להטיס את הבנים לחו"ל, ושצלם אמריקני יצלם אותם, אבל יש לנו בארץ צלמים לא פחות טובים וזו הזדמנות גם בשבילם", אומר פוקס. רגע לפני שהוא נכנס לחליפה חגיגית לטובת ההקרנה שתיערך ביום רביעי הקרוב במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA), פוקס מנסה להסדיר נשימה. אחרי חודשים עמוסים בפתיחות, בין היתר בצרפת (65 בתי קולנוע), ריו דה ז'נירו וסאו פאולו (6 בתי קולנוע), שוויצריה ובלגיה, הוא כבר מוכן לחזור הביתה.

"כל הסיפור הזה נשמע נוצץ, אבל האמת היא שכבר שנה שאנחנו בדרכים וזה די מעייף.

אני לא יכול לחכות לחזור לתל אביב, ולהתחיל לעבוד על הסרט הבא", הוא אומר. בינתיים הוא נהנה מהתברגותו מחממת-הלב של "הבועה" לרשימת חמשת הפנינים של הסתיו, שהציע מגזין ה-Village Voice לקוראיו, ומהפרגון של ה-New York Magazine, שכלל את "הבועה" ברשימת הבסט אוף דה רסט, שמיועדת לסרטי Low Budget והפקות עצמאיות.

"פרסים ותארים זה נחמד אבל הכיף הגדול באמת הוא בתחושה שקיבלתי במהלך השבועות האחרונים, התחושה שנוצר קשר אמיתי שהולך ומתפתח עם הקהל. אנשים מדברים איתי על הסרט בקונטקסט של עבודות קודמות שלי, נוצר דיאלוג שמתייחס לתמות חוזרות ומוטיבים שונים שהם מצאו גם ב'יוסי וג'אגר' וב'ללכת על המים'. זה כיף גדול לדבר עם אנשים רגילים, רוכשי כרטיסים בכל מיני מקומות, לתוך חלל שהוא לא ריק".