בשל המחיר: שליש מהישראלים מוותרים על טיפול שיניים
מחקר של מכון טאוב מגלה כי העלות הגבוהה של טיפולי השיניים שאינם מסובסדים גורמת לאלפי ישראלים לדחות טיפול עד לצורך בטיפולים מורכבים. החוקרים: הסבל של הילדים מצריך שינוי מדיניות
מדינת ישראל מפקירה את בריאות השיניים: מחקר חדש מגלה כי כשליש מהישראלים נמנעים מטיפולי שיניים בשל המחיר הגבוה. עוד עולה כי המימון הציבורי לרפואת השיניים הוא הנמוך מבין המדינות המערביות המתקדמות. לשינוי המצב ממליצים החוקרים להכליל את בריאות השן במסגרת שירותי הבריאות בתהליך הדרגתי בשנים הקרובות.
החוקרים ד"ר טוביה חורב ופרופ' יונתן מן ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מצביעים במחקרם על הפקרה והימנעות נמשכת של המדינה מלספק שירותי בריאות שן לילדים בעשור האחרון, בעוד התחלואה אצל דלי האמצעים בעקבות קשיי הנגישות הולכת ועולה.
מהמחקר של השניים עולה כי כ-80 אחוז מהאוכלוסייה סבורים שהמחירים שגובים רופאי השיניים גבוהים. מחירים גבוהים מהווים חסם עיקרי, אם כי לא יחיד, לנגישות לשירותי בריאות השן ויוצרים פערים בין קבוצות האוכלוסייה: כך לדוגמא 58 אחוז מהנשאלים בחמישון התחתון דיווחו, שהסיבה העיקרית לאי-הגעתם לטיפול דנטלי, גם כאשר הוא היה נחוץ, הייתה המחיר (לעומת 19 אחוז בלבד בקרב החמישונים האחרים). עוד מסתבר, כי 30 אחוז מהנשאלים ויתרו על טיפול שיניים בגלל התשלום.
מימון ציבורי לרפואת שיניים: פחות מ-5%
עוד עולה מהמחקר כי המימון הציבורי לרפואת שיניים בישראל מכסה פחות מ-5 אחוזים מההוצאה הלאומית. נתון זה דומה לארה"ב (5.1 אחוזים) אך שונה בשיעור ניכר ממדינות כמו אוסטרליה (19 אחוז), הולנד (27.4 אחוז), צרפת (34.5 אחוז), דנמרק (37.6 אחוז), גרמניה (62.7 אחוז), יפן (78.3 אחוז) ולוקסמבורג (100 אחוז).
החוקרים עוד מציינים כי שיעור רופאי השיניים לנפש במדינת ישראל הוא מהגבוהים בעולם ועומד על 109.1 רופאי שיניים לכל 100 אלף ישראלים, לעומת 84.7 בנורבגיה, 83.9 בדנמרק, 74.8 בגרמניה, 67.9 בצרפת, ו-48.4 בהולנד. ממוצע במדינות האיחוד האירופי הוא 61.0 רופאי שיניים ל-100,000 נפש.
הביקורים אצל רופאי השיניים בישראל, לרבות אורתודנט ורופא מומחה לחניכיים, הם כ-17 אחוז מכלל הביקורים שבוצעו אצל רופאים בקהילה. מדי שנה מדווחים על כ-11 מיליון ביקורים במרפאות שיניים. מדובר בנתח פעילות נכבד למדי, שרובו ככולו מבוצע במסגרת הפרטית.
"הפערים שהוצגו לעיל וכן ממצאים חמורים בהשוואת התוצאה הבריאותית, בין ילדי ישראל לילדים במדינות מערביות אחרות, מחייבים שינוי של המדיניות הלאומית בתחום בריאות השן" מצייים החוקרים, ומדגישים כי מעבר לשאלות המוסריות והמשמעויות הכלכליות, הנגזרות ממדיניות זו, גם קיימת לכאורה שאלה, הנוגעת לבסיס החוקי של המדיניות הנוכחית.
המלצה: כיסוי ציבורי לרפואת הפה
"כתוצאה מהמדיניות הנוכחית נשללה ממרבית ילדי ישראל הזכות לקבל שירות בריאות חיוני שלכאורה כלול בחוק ביטוח בריאות ממלכתי" כותבים החוקרים, "ראוי שהמדינה תקבל עליה את האחריות מכאן ולהבא. החוקרים ממליצים כי המדינה, באמצעות משרד הבריאות, תקבע מדיניות מסודרת וברורה בכל הקשור למידת מחויבותה לבריאות הפה והשיניים של אזרחיה ותכליל באופן שוויוני ובמוצהר את רפואת השיניים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.ההמלצה של מרכז טאוב היא ליישם את הכיסוי הביטוחי הציבורי לילדים בשלושה שלבים: שלב מיידי ועד תום שנת 2009 – הזכאות תוגבל לילדים עד גיל 9; משנת 2010 עד תום שנת 2011 יורחב הטיפול לילדים עד גיל 12; ועד תום שנת 2012 יורחב הטיפול עד גיל 16.
- ד"ר חורב, האם בעידן בו סל הבריאות דל כל כך ברפואה אלמנטרית יותר, תקצוב רפואת השיניים בישראל אינה בגדר אוטופיה?
"הנטל שמהווה הרפואה הדנטלית גדול מאוד גם בהשוואה למחלות כלליות אחרות, מאחר שהיום בישראל שכיחות המחלות הדנטליות היא גבוהה יותר. מבחינה מוסרית אתית, בגלל הסבל שילדי ישראל וגם המבוגרים סובלים, נכון יותר להשקיע במניעה וטיפול בשלבים המוקדמים ובגילאים הצעירים עוד לפני טיפולים מורכבים בבגרות. מדינת ישראל היא היחידה מבין המדינות שבהן קיים חוק ביטוח בריאות ממלכתית או סל בריאות ציבורי, שלא הכניסה אלמנטים של רפואת שיניים לתוך הסל ולכן מכל ההיבטים הללו, רפואת השיניים היא חלק בלתי נפרד מהבריאות הכללית".
