שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    יש גם אנטליה אחרת

    קשה להאמין, אבל אנטליה היא לא רק מועדוני "הכל כלול": משמורת הטבע של קורשונלו, דרך העיר העתיקה של סידה ועד הלהבות המסתוריות של חימרה. סיגל ירון-פסט חזרה מאנטליה בלי שפגשה אפילו ישראלי אחד

    התקשינו להאמין שאנו באמת מטיילים בסביבות אנטליה. אותו אזור עליו צובאים מאות אלפי ישראלים מדי שנה, כדי לבלות בו את חופשותיהם, אבל במשך שבוע שלם של טיול עצמאי לא פגשנו ולו ישראלי אחד. היו מקומות בהם לא רק שהיינו התיירים היחידים מישראל, אלא בודדים לחלוטין, חשים כי הנופים המרשימים שופעי המים נוצרו ונועדו לנו בלבד.

     

    אנטליה היא באמת שם נרדף לנופשונים ולבתי מלון בסגנון "הכל כלול", אבל מסתבר שיש הרבה מאוד לחוות ולראות באזור. כך שבניגוד לחבילה המוגבלת לתאריכים קבועים במלון מסוים, הנוסעים העצמאיים יכולים להגיע למגוון בתי מלון באמצעות רכב, ולצאת מהם לטיולים באזור נרחב יותר, להעשיר את הטיול במגוון נופים וחוויות, כולל נופים בלתי מוכרים, עיירות ציוריות, שווקים מפתים ותרבות עשירה וצבעונית.


    אגם מנווגאט. תוצאה של מעשי האדם (צילומים: סיגל ירון-פסט)

     

    חיבתנו לנופים שופעי מים היא שהביאה אותי ואת בן זוגי לבחור את אנטליה כיעד התיירות לטיולנו, ובהתאם גם בחרנו את המקומות בהם נטייל.

     

    גלידה טורקית

    חצי שעה נסיעה בלבד משדה התעופה של אנטליה לכיוון מזרח, הגענו לשמורת הטבע היפהפייה קורשונלו (Kursunlu), שידועה במפלים מרשימים המשתרעים לרוחב 120 מטר. מסלול ההליכה בשמורה הוא מעגלי, ומאחורי כל עיקול מסתתרת פינת חמד עם בריכה קטנה ומפכפכת. צבעם הכחול של המים ושקיפותם משלימה את יופיו של המקום

     

    בשמורה עשינו הכרות ראשונה עם הגלידה הטורקית ועם ה"גוזלמה" (מאפה טורקי בתוכו חמאה, גבינה מלוחה ופטרוזיליה). זו לא רק הגלידה הטורקית הטעימה אלא הדרך להשיג אותה. אפופה עדיין מהטיסה, המוכר מהתל בי שוב ושוב בנסותי לתפוס את גביע הגלידה ועד שאני מקבלת אותה, אני נבוכה עד מאוד. את מוכרי הגלידה הטורקית ראינו גם בסידה - להטוטנים לכל דבר, ומגישים את הגלידה בצורה חווייתית לילדים (וגם להורים). ולגבי הגוזלמה המפורסם? אי אפשר היה להתחמק מהשלטים לצידי הכביש, המזמינים את הנוסעים לרכוש את המעדן, כשהוא מלווה בתה מתוק.


    מכינים גוזלמה

     

    איזו מן שלווה

    העיר השלווה אירדיר (Egirdir) ממוקמת על שפת אגם העונה לאותו השם, מרחק נסיעה של שעתיים מאנטליה לכיוון צפון. בלשכת התיירות הקטנטנה של אירדיר קיבלנו מפה עם הצעות לטיולים באזור ורשימה בתי מלון לשהות בהם. המלצתנו היא להתמקם באזור האי הרומנטי המשקיף על אגם אירדיר ומחובר לעיירה בכביש צר. שטחו של האי הוא בסך הכל כמה מאות מטרים רבועים ועובדה זו תורמת לתחושה האינטימית שלו.

     

    התמקמנו במלון היחיד באי, "מובי גול" (MUVI GUL), המשקיף לאגם ולפסגות שמסביבו. מלבדו קיימים פנסיונים רבים המציעים את שירותיהם. חזרנו לעיירה ועלינו לתצפית על האגם, מגבעה מעל בית החולים, המתנשאת לגובה 800 מטר מעל האי. עדר פרות קיבל את פנינו. מתברר שבהרים מצויים אזורים פוריים יותר, והרועים נאלצים לעלות ולרעות בהם עם עדריהם בתקופת הקיץ.

     

    אגמים קסומים ואין תיירים?

    הדרך שבין אירדיר לסידה עוברת דרך האגמים - קובאדה (Kovada) וקארג'אורן (Karacaoren). זוהי דרך יפהפייה ומפותלת, בין כפרים ציוריים ומטעי תפוחים עמוסי פרי. החודשים אוגוסט-ספטמבר מהווים את שיא עונת הקטיף, אז רואים את החקלאים בעבודתם ואת הטרקטורים העמוסים ביבול הטרי. ניתן לקנות מהפירות הטריים בדוכנים לצד הדרך. באזור שני האגמים לא היו תיירים כלל, ומי שתמיד חלם על אי פרטי - זה בהחלט המקום.

     

    30 ק"מ מדרום לאגם אירדיר נמצא הפארק הלאומי של קובאדה, שמקיף את האגם. זהו מקום שקט ושליו ובו עצי דולב עתיקים. במקום מגוון שבילי הליכה קצרים וארוכים, שבהם ניתן ליהנות מהליכה בין העצים ולהגיע לנקודות תצפית שונות על האגם וסביבתו. נראה כי הרשויות משקיעות רבות בפארק, שכן פזורים בו גשרים רבים לנוחות המטיילים, לצד שילוט המציג את חי והצומח באזור.


    האי סימנה ובראשו מצודה

     

    נסיעה של שעה וחצי נוספות דרום-מזרחית מביאה אותנו לאגם קרג'אורן. כדאי להיזהר בנהיגה באזור זה - נתיב אחד לכל כיוון, והנהגים הטורקים עוקפים ללא אבחנה. את האגם הקפנו מצידו המזרחי, נגד כיוון השעון, המשכנו כברת דרך עד למפרץ קטן שראינו, ממש חוף פרטי קטן, רומנטי ושלנו. החסרון בנסיעה באוגוסט הוא מזג האוויר החם והלח, אבל בלי ספק החיסרון הופך ליתרון, כאשר כל אגם שקפוא בימי אביב מהווה עילה לכניסה אליו בקיץ החם והלח.

     

    כאן נאס"א

    העיר סידה (Side), הממוקמת כ-70 ק"מ מזרחית לאנטליה, מהווה גן עדן לארכיאולוגים. אתרי העתיקות של סידה כוללים שרידים של עיר נמל רומית, והרשויות דואגות לשימור העתיקות.

     

    לעיר העתיקה של סידה ניתן להגיע ברגל או באמצעות רכבת תיירים קטנה. ההפרדה בין העיר העתיקה לזו החדשה מורגשת מאוד, באמצעות חומת אבן הלניסטית. בכניסה לעיר העתיקה מתגלה במלוא תפארתו התיאטרון הרומי העתיק, שמכיל 15 אלף מקומות ישיבה. כזכור, טורקיה הייתה היחידה שזכתה לליקוי חמה מלא במרץ 2006 ומתיאטרון זה שידרו מדעני נאס"א בשידור חי את הליקוי לכל העולם.

     

    הסכר הגדול

    מנווגאט (Manavgat), השוכנת 15 ק"מ מצפון לסידה, היא עיירה שוקקת חיים, עם מסעדות רבות, השוכנת לצד נהר המנווגאט. מפלי מנווגאט שעל הנהר כוללים את "המפלים הגדולים", ו"המפלים הקטנים", שנמצאים כק"מ מצפון לעיר. אנו הסתפקנו בגדולים והמרשימים יותר, שנפרשים לרוחב 150 מטר ולגובה של כ-30 מטר. במקום מסעדות קטנות ש"יושבות" לשפת הנהר וחנויות מזכרות לתיירים.

     

    משם נסענו לסכר העצום אוימאפינאר (ymapinar) ולאגם מנווגאט, שנוצר בעקבות הסכר. המראה מרשים ביותר (הפעם בהתערבותו של האדם), ומדגיש את עוצמתה של טורקיה כארץ שופעת מים. ברגע שחוצים את המנהרה המפרידה בין הסכר לאגם, נחשף אגם מנווגאט במלוא תפארתו. אם נצרף לכך את נוף ההרים האדירים בגווני אפור המתנשאים מעליו, המראה המתקבל מהווה סצנת טבע עוצרת נשימה.


    אוצ'אוז. סירות לעיר הטבועה קקובה

     

    חלופה לסיני 

    את היומיים הבאים בילינו בשלווה בשמורת הטבע אולימפוס, שהיוותה מבחינתנו את שיא הטיול.

     

    אולימפוס הממוקמת 70 ק"מ מערבית לאנטליה, זכתה למעמד של שמורה טבע, הן בזכות העתיקות הפזורות בה, והן בשל נקבות צב הים הירוק המטילות בה את
    ביציהן. היא נודעת בעיקר בשל מקומות הלינה - בונגלוס על עצים - שמסביב לה. באזור השמורה קיים מפרץ מרשים ביופיו, ובמרכזה נחל של מים מתוקים הנשפך לים. כשנכנסים למים חשים בזרמי מים קרים המגיעים מהנחל. מומלץ לטפס במעלה ההר שמסביב לשמורה בשעות שבין הערביים, וליהנות מתצפית על המפרץ. הגבעה המבוצרת שנגלת שימשה את האקרופוליס של העיר הביזנטית. המשכנו מהגשר וגילינו את בית המרחץ העתיק ואת שרידי התיאטרון עתיק.

     

    האמת, אולימפוס יכולה לשמש חלופה לסיני. אמנים המחירים מעט גבוהים יותר אך הפנסיונים איכותיים יותר מהחושות הבדואיות (180-250 שקל לזוג), ומציעים גם שתי ארוחות ובקתה ממוזגת. אפשרות נוספת היא ללון בפנסיון ליד המפרץ עצמו, בעיירה צ'ירלי הסמוכה, אבל האווירה בה מאופקת ומעונבת יותר.

     

    רוב הצעירים ישנים באזור כפר הנופש של אולימפוס וההליכה לחוף אורכת 10 דקות בלבד. יש גם צעירים הישנים על החוף עצמו, שתמיד מלא תמיד בצעירים וקולות גיטרה ברקע.

     

    לעת ערב הופך מזג האוויר החם והלח של אוגוסט לנעים. הים הרוגע והמפרץ על מצלעות ההרים הסוגרים אותו מעניקים תחושה של אגם גדול. אנו זכינו לשהות במקום בלילות ירח מלא, מטיילים לאורך החוף כשאורו של הירח חושף זוגות זוגות של אוהבים ישובים במפרץ היפה. אם נשלב את רחש כפות התמרים ברוח הנעימה נקבל פשוט גן עדן עלי אדמות.

     

    אם מגיעים לאולימפוס רצוי לשלב ביקור ב"חימרה" (Chimeara), המוזכרת כמפלצת במיתולוגיה היוונית). זהו סלע ענק שבו בוערת "אש התמיד". אנו הגענו למקום באמצעות דולמוש (מונית שירות בסגנון טורקי), ומשם טיפוס תלול של כחצי שעה עד למקום עצמו.


    "אש התמיד". חימרה

     

    במחשופי הסלע של חימרה מצויים כוכים קטנים, מהם בוקע גז טבעי והם בוערים כל הזמן. המוזר הוא שהלהבות חוזרות לבעור גם אחרי שמכבים אותן. אמנם אלו להבות קטנות, אך התופעה של יציאת אש מהאדמה היא ייחודית לחימרה. ההסבר לתופעה אינו לגמרי ברור, והתושבים בעבר נהגו לנצל את הלהבות כדי להתפלל לאלים.

     

    בין שייק להתרעננות במים

    ביום השישי לטיולנו הגענו לעיירת הנופש הציורית קאש, שממוקמת על צלע הר וגולשת למפרץ מרשים בסמוך לעיר הטבועה "קקובה" - אליה נגיע בהמשך. העיירה בנויה על שרידי העיר הליקית אנטיפלוס, ומצפון לה ניתן להשקיף על הרי הטאורוס.

     

    בלשכת המידע של קאש, הנמצאת בסמוך לפסלו של אטא טורק, קיבלנו מידע ומפה של העיירה. התחלנו ברחצה במפרץ. לקאש אמנם אין חוף רחצה מסודר, אבל מהמסעדות הפזורות לאורך המפרץ יש ירידה במדרגות ישר לתוך המים. כך בילינו כמה שעות בהנאה צרופה בין לגימת שייקים, נשנושים והתרעננות רטובה.

     

    בהמשך ביקרנו בתיאטרון הרומי שבין עצי הזית והים. התיאטרון העתיק הוא כל מה שנשאר מהעיר הליקית אנטיפלוס. מבנה התיאטרון נשתמר היטב במשך הדורות, ואף שופץ לפני כמה שנים.

     

    בשעות הערב נהנינו להסתובב בין בתי הקפה והפאבים שממוקמים באזור התיירותי ההומה של העיירה. בקאש סצנת חיי לילה אמיתית, הכוללות מסיבות רחוב, בארים ומסעדות מעוצבות עם תפריט מתוחכם ומוקפד מעשי ידי שפים מוכשרים.

     

    את היום האחרון בילינו באזור מפרץ קקובה, כ-15 ק"מ מזרחית לקאש. הגענו לכפר הפסטורלי אוצ’אוז (Ucagiz) הממוקם בלבו של מפרץ. למרות שמרבית תושבי הכפר עוסקים בתיירות, המקום נותר לא ממוסחר.

     

    אוצ’אוז שקט באמת ודומה לאזורים השקטים ביותר של סיני. מהמזח מפליגות סירות לעיר הטבועה קקובה, שרעידת אדמה שפקדה את האזור לפני 2,500 שנה הטביעה אותה בים.

     

    כיום ניתן לראות את שרידי הבתים, הקירות, והרחובות השקועים במים, מפתני בתים עם מדרגות ועוד. בהמשך, שטנו בינות למפרצים יפים ואיים קטנים עד לאי סימנה (SIMENA), בראשו מצודה ולידה תיאטרון קטן חצוב בסלע.

     

    עמוסים חוויות אנחנו מוצאים את הדולמוש שמחכה לנו, ומתחילים את הנסיעה לשדה התעופה באנטליה, שם באמת פגשנו את כל התיירים הישראלים שעושים את דרכם הביתה מהנופשונים.

     

    הכותבת נסעה במסגרת "מסלול לנוסע העצמאי" של חברת התיירות אלדין טרוול

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מפלי מנווגאט הגדולים
    צילום: סיגל ירון-פסט
    זריחה מבית המלון בסידה
    צילום: סיגל ירון-פסט
    סידה. חומת האבן ההלינסטית מפרידה בין העיר העתיקה לחדשה
    צילום: סיגל ירון-פסט
    מפרץ קקובה והכפר הפסטורלי אוצ'אוז
    צילום: סיגל ירון-פסט
    אירדיר. תגלחת לתחילת השבוע
    צילום: סיגל ירון-פסט
    עם הלחם המקומי
    צילום: סיגל ירון-פסט
    מומלצים