"במנות קטנות": העיקר הכוונה?
בספר "במנות קטנות" רצתה ליאורה קרן לעזור לבשלנים חובבים להיפטר מהפחד שכרוך בהכנת פינגר-פוד - אבל היא ויתרה בדרך על תחכום קולינרי וחומרי גלם איכותיים, וחבל. ביקורת
חשבתם פעם איך זה יהיה לקרוא לילד לפני השינה את "החטא ועונשו" במקום את "האריה שאהב תות"? מעניין, אפילו מהפכני, אבל בסופו של דבר, זה בטח לא יהיה רעיון כזה מוצלח. גם ליאורה קרן רצתה לחדש, ולהביא למטבח הביתי הישראלי את הטרנד האנין של מנות קטנות - אבל משהו בדרך השתבש.
ואכן, "במנות קטנות" מוקדש כולו ל"פינגר-פוד" - אוכל קטן וסקסי, טרנדי במקומותינו, שמתמצה בביס אחד שכולו קשת שלמה של טעמים. אלה מנות שאינן מצריכות אופרציה מסובכת של צלחת-סכין-מזלג כדי לאכול אותן, ויכולות להיות נשנוש חטוף או ארוחה מלאה, וגם כל מה שביניהם. בשנים האחרונות פרץ הפינגר פוד לעולם הקייטרינג, וקרן - בעלת קייטרינג המתמחה בנושא - ביקשה להראות כי אפשר להכין אותו גם בבית - ולא רק לאירוע מפואר.
הספר החדש, כמו המתכונים שבו, אומר כולו כוונות טובות ואהבה לאוכל. כבר ממבט ראשון ניכרים העיצוב הנעים והאסתטי, שפע הצילומים מעוררי התאבון (עליהם חתום דניאל לילה), ואפילו האייקונים הצבעוניים המופיעים בכל מתכון ומסווגים אותו למלוח/מתוק, חלבי/בשרי, חם/קר ו-לממהרים. כל אלו נועדו להגיש ז'אנר קולינרי, שיכול להיות מרתיע, בצורה הזמינה ביותר. אליהם חברו גם שני מפתחות ידידותיים למדי - לשמות חומרי הגלם ולשמות המתכונים, וכן מדריך מצולם קצרצר ל-12 כלי מטבח קצת פחות מוכרים אבל שימושיים במיוחד להכנת אוכל קטן מימדים.
פשוט ידידותי מדי
הידידותיות של הספר ממשיכה במצרכים המופיעים במתכונים - גם אלו נועדו להבהיר לקורא שבעצם "זה רק נראה מסובך". כאן לא תצטרכו לכתת רגליכם אל השוק כדי להשיג את הגבינה האקזוטית ההיא או את הפרי שבדיוק היום הסתיימה עונתו. אבל זוהי גם אחת הבעיות המרכזיות של הספר: חומרי הגלם שבהם נעשה שימוש הם בסיסיים, שלא לומר בסיסיים מדי. מסתבר שלא פסו מן העולם הימים שבהם כמעט לא השתמשנו בתבלינים, הכנו קרם פטיסייר ללא וניל, והוספנו למאכלינו "חרדל צהוב ואיכותי", גבינת "טוסטי" ותרכיז תפוזים קפוא שהופשר.
הספר בנוי מחמישה פרקים שהחלוקה ביניהם אינה תמיד ברורה. האם מרק חסה צונן הולם יותר את "בוקר בקטנה" ולא את "אתנחתא"? ומה עם מיני המבורגר בלחמנייה קטנה - "מחמאות" או "מנה מנה"? ועל שום מה נכנס פלפל ננסי ממולא בסלט קינואה דווקא לפרק "צ'יק צ'ק" ואילו סנדביץ' אגוזי מלך, שהכנתו נמשכת כ-15 שניות הגיע דווקא לאסכולת ה"מחמאות"? לא לגמרי ברור.
גם בתוך הפרקים עצמם, נודדים המתכונים בין מנות קלילות לכבדות, מחלבי לבשרי ומראשונות לאחרונות. מתכונים קלילים ביותר דוגמת נקניקיות מיני-מיני בדבש ושומשום (מבשלים נקניקיות מיני, מגלגלים בדבש ובשומשום) נמצאים ליד מאכלים מורכבים הרבה יותר, כמו קרוסטיני עגבניות ולימונים (הכולל, בין היתר, חליטת עגבניות, צריבת הקרוסטיני ועוד). כך שאם חיפשתי מתכון לא מסובך, שיתאים לארוחת ערב קלילה, סביר להניח שאצטרך לסקור את כל המתכונים, בטרם אוכל להפשיל שרוולים.
לחדי העין שבינינו יפריע בוודאי גם חוסר ההקפדה ברמה הלשונית - העדרה של אחידות בשמותיהם של חומרי גלם זהים, למשל. אבל לא רק להם יפריעו המקרים בהם המתכונים לוקים בחוסר בהירות, כך למשל "2 כפות אבקת סוכר מעורב בקינמון", או הבצל המופיע לפתע באופן ההכנה של גלילוני חצילים במילוי פסטה, אך אינו נזכר כלל ברשימת המצרכים. במתכון נוסף, מוסבר כיצד להכין טפנד זיתים, אך באחרים, מופיע אותו הטפנד, אך מבלי להסביר כיצד יש להכינו וללא ההפנייה המתבקשת למתכון המתאים.
למה זה לא עובד
העניין הוא שאנשים שיטרחו בהכנת פינגר-פוד - ואי אפשר להכחיש שהכנת 12 קישונים קטנים כרוכה תמיד בטרחה רבה יותר מהכנת קיש אחד גדול - הם מראש אנשים שמקדישים זמן ומחשבה לאוכל שלהם. לעומתם, סביר להניח שאלה שמוציאים שניצל קנוי מהפריזר ומחממים במיקרו לא יעמדו להכין עגבניות שרי ממולאות כל-טוב. מה שהופך את הספר, על כל כוונותיו המצויינות, לקצת בעייתי בשני המקרים.
לסיכומו של עניין, מצד אחד, הספר מנסה להראות שלא צריך להיות בוגר קורדון-בלו כדי להרים ארוחת פינגר-פוד לתפארת, ושמצרכים פשוטים וקצת הכוונה יכולים בהחלט לעשות את העבודה. אבל מצד שני, נראה שהקהל שמלכתחילה יבחר להכין ולהגיש סוג כזה של מזון, יודע בדיוק מאיזה צד של הבריוש מרוח הטפנד - אצלו לא תמצוא תרכיז קפוא קנוי ומופשר.
- "במנות קטנות", ליאורה קרן, ללא הוצאה, 119 ש"ח. למתכונים מתוך הספר לחצו כאן
