יינות טרואריים בגירסה הישראלית
יקבים מקומיים רבים מבוססים על הטרואר שלהם, ועל ענבים שמקורם במקום בו הם נמצאים. שגיא קופר נותן דוגמאות
באופן טבעי אי אפשר למנות את כל היקבים מבוססי הטרואר בארץ – יקבי רמת הגולן, דלתון (ברוב המכריע – חלק מגיע ממקורות אחרים), הרי גליל, תבור (חלק), קלו דה גת, יתיר הם רק חלק. הנה שתי דוגמאות עכשויות להשפעות של טרואר בתוך סדרות היקב עצמו: יקבי ברקן – סדרת אלטיטיוד- ויקב צרעה – עם יינות סינגל ויניארד. ההבדלים בין היינות של ברקן הם בגובה הכרמים ובצרעה – מבנה הכרם. יין "טרוארי" נוסף הוא הקברנה סוביניון אל רום של יקבי רמת הגולן שהוא למעשה יין מכרם יחידני.
יקב צרעה
רוני ג'יימס, היין והמייסד של יקב צרעה, הוא האיש שמזוהה יותר מכולם עם מושג ה"טרואר". כורם ותיק, ויינן שלמד ונסע ברחבי עולם היין, עד שגיבש לעצמו את הפילוסופיה הייננית שלו ואת עולם המושגים שבו הוא פועל ובהם הוא מאמין. לאחרונה הצטרף אליו ערן פיק: יינן צעיר, בוגר דייויס, ויחד עם בנו של רוני, דור, שהוא הכורם, הם ממשיכים ועושים יין בתפיסה הטרוארית.
בתפיסה זאת, אומר רוני ג'יימס, היין הוא 95% "נוף מולדתו", ואסור ליינן לעשות ממנו מה שהוא לא. זה טוב ויפה – וגם התוצאות מדברות בעד עצמן – אבל עם קריצה אומר שזה הרבה יותר קל כשהטרואר שלך טוב, כמו זה של יקב צרעה.
היקב מוציא ויוציא מספר יינות: "הרי יהודה" – בלנד מכרמים שונים באזור, "שורש", "נווה אילן" ו"גבעת חלוקים". לא בכל שנה מתחייב היקב להוציא את היינות האלה. "תלוי בשנה ובאיכות", אומר ג'יימס.
לפני שאפנה ליינות השנה, הנה כמה מילים על שני יינות של היקב מבצירים קודמים, שהייתה לי הזדמנות (נדירה, לאחד מהם לפחות), לטעום ממש השבוע. הראשון הוא גבעת חלוקים 2003 והשני הוא צרעה קברנה סוביניון 1993.
"גבעת חלוקים 2003" - היין עדיין לא נמצא בשיאו. הוא מגלה טפח ממה שיש לו: שזיפים, פרי שחור, רבדים-רבדים של טעמים. בסיומת הטאנינים מצוינים, משתלבים יפה ובעדינות ומשאירים בפה טעם של "עוד". אם יש לכם בקבוק – או שיש עדיין ביקב – שימרו אותו שנתיים שלוש, אולי אף יותר (15.5/20).
"צרעה קברנה סוביניון 1993" - זאב דוניה, היינן והבעלים של יקב סוסון ים, הביא לטעימה את הבקבוק הזה ממרתפו האישי. הוא פתח את הבקבוק כמחווה לרוני ג'יימס, בסיומה של טעימת יינות דרום אפריקאיים (שעוד אדבר עליה באחד השבועות הקרובים), שנערכה אצלו בנוכחותו של רוני.
1993 הייתה השנה הראשונה שבה ייצר רוני יין ומדהים היה לראות כיצד היין השתמר והשביח במשך השנים. כמעט 14 שנה עברו על הבקבוק הזה, שנוצר בידיו של (אז) כורם ויינן גראז'יסט, והיין לא רק שעודו בחיים, אלא שהוא גם בועט. "הוא היה מלא טאנינים", סיפר רוני, "מריר ובלתי ניתן לשתיה, ותראו אותו עכשיו. אל תשתו אותו עדיין, תנו לו זמן בכוס, להיפתח".
היין בעל צבע אדום יפה, לא "עתיק" או חום, חלילה. באף, הוא הפגין בתחילה ארומות אדמתיות, חייתיות, ואז יצא פרי טוב, שזיפים, מעט מנטה ועוד. הגוף בינוני, טאנינים רכים, עדינים מאוד, אבל עדיין שם, מגנים על היין בפה. כמעט ולא עושים יותר בארץ יינות כאלה, עתירי טאנינים, שהם מרירים וקשים מאוד בתחילת הדרך. רוב היינות נגישים, זמינים וחבל, כיון שיכולת ההתישנות שלהם לא תהיה טובה כמו של זה, יין "צעיר", בן 14 שנה.
"הרי יהודה 2004" - היין האזורי של היקב, מהכרמים של שורש ונווה אילן. מכיל 62% קברנה סוביניון ו 38% מרלו. היין נמכר במחיר של 69 שקל. יופי של יין, בעל אופי פירותי, פרחוני ונעים. הוא משקף את הצד הקל יותר, לטעמי, של אזור זה. (15.2/20)
"צרעה שורש מרלו 2004" - בורדו עם שוליים כתומים. שזיפים וחמוציות, לצד עור ומעט עשן מתחבאים מאחורי הרבה מאוד ירוק - פלפל ושמיר, אפילו גרניום. פה מעט שטוח, אולי בהשפעת הארומות הירוקות. סיומת קצת חמה ושמץ מינרליות. (13.6/20)
"גבעת החלוקים 2005" - 100% קברנה סוביניון. היין מגיע מהכרם הראשון של היקב, שניטע צמוד אליו. האדמה מאוררת היחטב, הודות לכמויות חלוקי הנחל הגדולים שבונים למעשה את הגבעה. היין מאופיין בחומציות נמוכה יחסית ומינרליות. זהו יין כהה, שבטעימה שלו הראה סיגליות, מינרליות - פלינט, אוכמניות ושוקולד. הוא מעט אלכוהולי, אבל תחושה זאת תתפוגג עם אוכל. הפה חלק, טאנינים קלים-בינוניים עם מרירות מעניינת. הסיומת בינונית-ארוכה, חמה בגרון ומתובלת. (14.9/20)
"נווה אילן 2005" - 100% קברנה סוביניון ממה שהיקב מגדיר "כחלקות הבוגרות של כרם נווה אילן". כרם זה נמצא לאורך הדרך הראשית לירושלים, בסביבות אבו גוש, מצידו הצפוני של הכביש. זהו לא כרם הומוגני במיוחד, אלא מלא שיפולים ומפנים שונים. היין הוא לטעמי הקל משלושת היינות, מתובל וחומצי בגרון. הוא עגול, יבש ובעל סיומת בינונית. קל וזמין לשתיה עכשיו. (14.5/20)
יקבי ברקן
ברקן הוציאו ממש לאחרונה את יינות סדרת קברנה סוביניון, אלטיטיוד ריזרב בציר 2005 שלהם. היינות מגיעים בעיקר מהגליל העליון, מכרמים שעיקר ההבדל בינהם הוא בגבהים השונים. אודה ואומר שבציר 2003 ההבדלים בין היינות היו משמעותיים יותר, אבל גם כך, אפשר להבחין בהבדלים ביין. מומלץ בהחלט לעשות את התרגיל ולנסות את שלושת היינות במקביל. בלי שום קשר, היינות מצוינים, כל אחד בדרכו. המחיר שלהם נע סביב 100 שקלים לבקבוק – מחיר הוגן לחלוטין.
"ברקן ריזרב, אלטיטיוד קברנה סוביניון 412" - יין חלק וקטיפתי. הוא מאוד מרוכז, כהה-צעיר ופירותי – פטל. יין מעט מתקתק ו"חם". יש בו גם לא מעט חייתיות – אלמנט שיוצא ממש מיד. בהמשך יוצאות ארומות של חבית – שוקולד וקרום לחם, למשל. זהו יין נגיש, בעל סיומת שמזכירה דובדבנים. (15.2/20)
"ברקן ריזרב, אלטיטיוד קברנה סוביניון 624" – כמו היין של 2003, גם זה יין מאוד מתובל: הוא מלא פלפל שחור, דובדבן כהה, פירות כהים וטאנינים בינוניים. הסיומת המתובלת היא בינונית-ארוכה, טובה, למרות שהיא משאירה מעט צריבה בגרון. (14.8/20)
"ברקן ריזרב, אלטיטיוד קברנה סוביניון 720" - צבע יפה, סגול-אדום כהה. הרבה מאוד טעמי פרי – לטעמי הוא יותר פירותי מהאחרים. לצד אלה ניכרות ארומות של אקליפטוס, פלפל שחור ופלפל ירוק וכאן ניכרת הצפוניות של הכרמים. טיפה מרירות בסיומת. (16/20)
יקבי רמת הגולן
ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן, אומר על הכרם שלהם באל רום שהוא נותן יינות "ירוקים" אלא אם כן מרסנים אותו. דבר שהוא אופייני ליינות ממחוזות קרים. כאן אפשר למצוא שמץ ירקרקות, שהיא לא פלפל ירוק.
"ירדן קברנה סוביניון אל רום 2003" - סגול-אדום כהה, מאוד מרוכז. היין עדיין סגור כמעט לחלוטין באף ותהיה זאת ממש התעללות, שלא לדבר על בזבוז משווע, לפתוח עכשיו בקבוק כזה: עשבי תיבול – המימד הירוק – מתחבאים מתחת לפרי אדום טרי ובשרניות טובה. בפה היין מעט כהיל, בעיקר בסיומת, בגרון. בנוסף מרגישים במתיקות מסוימת בסיומת, שהיא מאוד פירותית. 14% אלכוהול, (16.2/20)
שגיא קופר עורך את אתר היין "בקבוק".
